בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
שישים שנים ל"יום הארוך ביותר" 
 
 מצדיעים לנופלים (רויטרס)   
 
חדשות נענע

לפני שישים שנים, הסתערו כחצי מליון בריטים, אמריקנים וקנדים על חופי צרפת, והחלו בשחרור אירופה. אלפים מהם נשארו שם. היום, לראשונה, משתתפים הגרמנים בטקסים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מפגשים לא רגילים צפויים היום בבתי הקברות בנורמנדי: ותיקי מלחמה בריטים ואמריקנים יפגשו את האנשים שלפני שישים שנים עמדו בצד השני. היום (ראשון) ייערכו טקסי שישים השנה לפלישה לנורמנדיה, ובפעם הראשונה ישתתפו בטקסים גם נציגי גרמניה.

המבצע האמפיבי הגדול ביותר בהסטוריה התחיל למעשה בחמישי ביוני, לא בשישי. מאות מטוסים ודאונים המריאו מבריטניה, הצניחו שלושה אוגדות מוטסות - ה-82 וה-101 האמריקניות וה-1 הבריטית - מאחורי קווי האויב בצרפת. ההצנחה היתה אסון, חלק מהיחידות האמריקניות ספגו כ-65 אחוזי אבדות, אבל היא השיגה דבר אחד: בלבול ומהומה בשורות הגרמנים, שראו את האויב בא מכל כיוון. כמה צנחנים אפילו תקפו, בטעות, את מפקדת הארמיה הגרמנית. ביומיים הראשונים, הצליחו האוגדות המוטסות להפעיל מתקפות בסדר גודל פלוגתי, לעתים גדודי, ולא יותר.

אבל כל זה היה רק ההקדמה למנה העיקרית: בארבע לפנות בוקר נפתחה הרעשה אדירה מצד אלפי ספינות של בעלות הברית. מאות מפציצים תקפו שוב ושוב את עמדות הגרמנים - ועשו בעיקר רעש. העמדות היו מבוצרות מדי. עם שחר החלה הפלישה: מאות אלפי חיילים, שהובאו ב-5,000 ספינות, החלו את ההסתערות על "מבצר אירופה" של היטלר.

האבידות היו איומות, במיוחד בחוף אומהה האמריקני, שם החזיקו הגרמנים מעמד בעקשנות. אבל צ'רצ'יל, שחשש מ-60,000 אבידות ביום הראשון, התבדה: "רק" כ-10,000 מהפולשים מתו - והם הדפו את הגרמנים אחורה. אפילו באומהה, הושגה הבקעה תוך יומיים.

האבידות האמיתיות באו ימים לאחר מכן. הגרמנים התגוננו בעקשנות, וניצלו את הטופוגרפיה של נורמנדי, את הבוקאז', הגדרות החיות, ששימשו כמקום מסתור ומקום מארב אידיאלי. עד שחרור פאריס, באוגוסט, עלו אבידות בעלות הברית לכ-100,000 נפגעים. רוב היחידות הלוחמות איבדו לפחות 40 אחוזים ממצבת כוח האדם המקורית שלהן; אימונים של שנים אבדו תוך דקות. אנשי התגבורות לא הצליחו להשתלב, ברוב המקרים, ביחידות שאליהם הגיעו, ואחוזי האבדות בקרבם היו גבוהים להדהים.

אבל "בלי לקחת דמו של ילד לפלסמה, בלי לפוצץ בתי חולים, ניצח החנווני מאוהיו את הקצין הפרוסי": למרות פראות הלחימה של הוורמאכט, שחש כיצד המלחמה מגיעה אל שטחי הבית, הדפו בעלות הברית את הגרמנים אחורה, אל הרייך. כוחות אמריקניים הגיעו ראשונים לגרמניה, ואלמלא עמדו בהסכמים שלהם עם הרוסים, היו מגיעים גם לברלין לפני הצבא האדום.

הסטוריונים צבאיים נטו לזלזל בפלישה לנורמנדיה: הם אמרו, בצדק, שההכרעה נגד הגרמנים הושגה במזרח, על ידי הצבא האדום. אבל לפלישה היתה חשיבות אחרת: הצלת אירופה המערבית מכיבוש סובייטי. לפני עשרים שנים, אמר נשיא צרפת מיטראן שהפלישה לנורמנדיה הצילה את צרפת מכיבוש רוסי, ודחה את בקשת גורבצ'וב להשתתף בטקסים. השנה נראים הרוסים מאיימים פחות: ולדימיר פוטין ישתתף בטקסים.

גם הקנצלר הגרמני, גרהארד שרדר, יהיה שם. לרוב הצרפתים אין התנגדות לכך: אם כבר, הם היו מעדיפים שלא לראות את בוש. לראשונה, קבוצות מאורגנות של ותיקי מלחמה גרמנים יניחו זרי פרחים על קברי רעיהם לנשק. ותיקי המלחמה האמריקנים מבינים : "אז, שנאתי את האס.אס. היום, אין לי בעיה עם גרמנים", אמר אחד מהם. "הם מילאו פקודות, כמונו", אמר אחר.

הטקס השנה קיבל חשיבות, משום שזהו כנראה אחד הטקסים האחרונים שבהם ישתתפו ותיקי הפלישה עצמם: בעוד כעשור, אלו מהם שישרדו יהיו לפחות בני 90. היום תעניק צרפת את אות לגיון הכבוד, האות הצבאי העליון בצרפת, לכ-100 מבין הפולשים.

אפשר שהיום, שישים שנה אחרי, תסתיים המלחמה הזו סוף סוף.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by