בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אל תראו לנו את זה 
 
 עד מחר נחזור להיות הצבא המוסרי בעולם. חייל בעזה (רויטרס)   
 
איתמר שאלתיאל

הידעתם שמחצית מהפלסטינים שנהרגים בשטחים הם אזרחים חפים מפשע? רוצים לדעת למה לא תזכרו את זה עד מחר?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מחר כבר איש לא יזכור את דו"ח האגודה לזכויות האזרח בישראל. למי שכבר שכח, או שלא טרח לקרוא, הדו"ח טוען כי היקף הפגיעה בזכויות האדם בשטחים הגיע בשנה שעברה לשיא. מתנחלים מתעללים בפלסטינים ומאיימים עליהם, גדר ההפרדה מנתקת אותם משירותי בריאות ומים, וצה"ל לא חוקר מקרים שבהם חיילים הרגו פלסטינים חפים מפשע.

יהיה קל לשכוח את הדו"ח הזה. יש לנו שיטה קבועה. מבחינת ישראל, בין אם מדובר בשלטון או בנו, האנשים הפשוטים, אגודות לזכויות אדם ואזרח אינן אלא "מטרד לא אובייקטיבי". אנחנו מעדיפים לחשוב עליהן כ"אגודות לזכויות הפלסטינים", לקבור את הביקורת שלהן מהר ובשקט ולהמשיך הלאה. לפעמים, כשאין ברירה, אנחנו אוהבים לומר כי "מדובר במלחמה, ובמלחמה אין חוקים", ובתוך כך שוכחים כי שמירה על צלם אנוש בעת מלחמה היא ערך ומטרה עבור מדינות תרבותיות. בשביל זה כתבו את אמנת ז'נבה. בשביל זה, בין השאר, הקימו את האו"ם.

אבל באופן מוזר, ככל שישראל מבצעת יותר פשעי מלחמה ומפרה יותר זכויות אזרח, כך אזרחי המדינה מתעלמים מהפעולות הללו ביתר קלות. אם לפני כמה שנים לא יכולנו להאמין שפצצה ממטוס צה"ל - "הצבא המוסרי ביותר בעולם" - הרגה אזרחים חפים מפשע, הרי שהיום אותו אירוע יחלוף מבלי לזכות בהינד עפעף. ה"אדישות" המפורסמת של אזרחי ישראל אין פירושה בהכרח שהתרגלנו לראות ילדים פלסטינים הרוגים. התרגלנו רק למצוא לזוועות הללו צידוק. כי הרי במלחמה עסקינן, ובמלחמה אין חוקים.
 

מצווה גדולה להיות בשקט תמיד

בניגוד למה שמלמדים אותנו בבתי הספר, זכויות האדם אינן "זכויות טבעיות". אף אדם לא נולד אוחז בצרור זכויות. זכויות אדם הן זכויות חברתיות. הן ניתנות על ידי החברה, ובסמכות החברה לשלול אותן. לפני זמן לא רב כל כך החליטו כמה אנשים שהמדינה נוצרה "על ידי העם ולמען העם", כפי שניסח זאת אחד, אברהם לינקולן. הרעיון שלהם כונה "עיקרון שלטון העם", ומאז ועד היום הוא העיקרון ביסודו כל משטר דמוקרטי.

זכויות האדם היו פשוט הצעד ההגיוני הבא. אם המדינה נוצרה למען האזרחים, לא הגיוני שהאציל השולט במדינה יוכל לאלץ אותם לבוא ללילה מסעיר של גירוש צפרדעים מתעלת המים סביב טירתו. מן הראוי שלאזרחים יהיו אי אלו זכויות, ושכולם, גם השליט הנבחר וזרועות הביצוע שלו, יהיו כפופים להן.

הרעיון של זכויות האדם זכה לכזו הצלחה, עד שאנשים התרגלו לראות בהן "זכויות טבעיות". הפנמנו שמגיע לנו משהו. מבלי דעת, הפנמנו את העיקרון הדמוקרטי.

והנה, עכשיו אנחנו מעדיפים לשכוח. פתאום גילינו שגם הפלסטינים חושבים שזכויות האדם שלהם הן טבעיות. פתאום רוצים שנתחלק בזכויות האדם. ואם לפלסטינים מגיעות זכויות, אז איך נסביר את העובדה שצבא העם הורג בהם ללא אבחנה – הדו"ח מציין שמחצית מהפלסטינים שנהרגו בשטחים היו חפים מפשע ולא חמושים. וכיצד נסביר למה משרד הפנים מפלה בין דם יהודי לדם ערבי? ומדוע המדינה מסרבת להקים כפרים בדואים?
 

ואולי חלמנו חלום?

בתגובה לכתבה המספרת שילדה בת 3 נורתה בראשה על ידי צה"ל, כתב אחד הגולשים שצריך לחשוב על ההרוגה לא כילדה אלא כ"רחם", שנועדה להוליד "15 מפלצות שאהידים שיתפוצצו באוטובוסים". תגובה זו ודומות לה לא הוצגו באתר, אבל הן דוגמא מבעיתה ליכולת של בני אדם להמציא הסברים הגיוניים למעשים הנוראים ביותר. הילדה הפכה לרחם, שצריך לפגוע בו, כי הוא יוליד שאהידים.

בגלל שאנחנו שקועים במלחמה וכואבים כל העת את מתינו, אנחנו מעדיפים לשכוח כיצד פרצופנו עשוי להשתקף מהמראה, ובלהט הקרב אנחנו בוחרים לשכוח מהן זכויות אדם. מרוב חיפזון להתעלם מזכויות האדם, אנחנו עלולים לשכוח גם מהי דמוקרטיה.

איתמר שאלתיאל הוא חבר מערכת נענע
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by