בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
[סימה רדיו לא לגעת] 
 
 מימין לשמאל: מוחמד אבו-אדואן ויואב לפיד, טכנאים, עאדל זומוט ואורלי נוי - מפיקות (נילי בסן)   
 
סימה בורקובסקי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל חלום נדרש לעבור מספר מכשולים בדרכו להתממש. אבל כשזה מגיע לפוליטיקה, יש חלומות שאטימות הממסד הופכת את מימושם לכמעט בלתי אפשרי. חלום אחד כזה הוא תחנת הרדיו הישראלית-פלסטינית "כל השלום", שנאבקת במשרד התקשורת כבר למעלה מחצי שנה על מנת שיאפשרו לה לעלות לאוויר.

התחנה משדרת תוכניות ושירים בעברית, אנגלית וערבית, כשמשימתה המוצהרת היא להעביר מסר של שלום ותקווה לשני העמים: לספר לערבים, בערבית, על התרבות, המוסיקה ויוזמות השלום החיוביות בישראל – ולספר לישראלים, בעברית על המתרחש בחברה ובתרבות הפלסטינית.

אבל לא תוכלו לשמוע את התחנה הזו ברדיו. בנובמבר 2003 הורה משרד התקשורת למכס הישראלי לעכב את משדר הרדיו שהוזמן על ידי התחנה. מאז ועד לרגע זה המשדר תקוע במכס, מבלי שמפעילי התחנה קיבלו הסבר מניח את הדעת לעיכוב, והם נאלצים לשדר רק דרך האינטרנט, בכתובת www.allforpeace.org.

מאחר ומבחינה חוקית התחנה לא ממוקדמת בשטח ישראל, מאמינים ב"כל השלום" כי זוהי דרכו של משרד התקשורת לחבל במאמציה להגיע למקלטי הרדיו בבתי הישראלים והפלסטינים.

"מדי יום אני מתקשרת לפקיד ממשלתי זה או אחר" אומרת מייסא סניורא, מנהלת התכניות הפלסטינית בתחנה, שעובדת לצד מנהל תכניות ישראלי, "ובכל מפעם שומעת הבטחות שבסופו של דבר העניין יסתדר. אבל כבר שבעה חודשים שום דבר לא קורה".
 

הממשיכים של אייבי נתן

"אם זה יהיה תלוי בממשלות, לא יהיה שלום לעולם". מייסה סניורא
 "אם זה יהיה תלוי בממשלות, לא יהיה שלום לעולם". מייסה סניורא   
"רדיו כל השלום" נולד מתוך שיתוף פעולה של שני ארגונים: הארגון הפלסטיני "בילאדי" ('מולדתי' בערבית), שהוא גם המוציא לאור של העיתון ה"ג'רוסלם טיימס", והמרכז הישראלי למחקרי שלום בגבעת חביבה. שני הארגונים כבר שיתפו פעולה בעבר, בהוצאה לאור של מגזין הנוער Crossing Boarders, שבו כתבו בני נוער מירדן, מצרים, ישראל והרשות הפלסטינית, והוא הופץ ב-25,000 עותקים בבתי ספר שונים.

שנים לאחר הטבעת אניית "קול השלום" של אייבי נתן, החליטו חנה סניורא, מייסד "בילאדי", ושמעון מלכה מהמרכז בגבעת חביבה להקים ביחד את התחנה. הם פנו לאיחוד האירופי, שהתנדב לממן כ-80 אחוזים מעלות ההפעלה של התחנה. הם פתחו את המשרדים במזרח ירושלים, בין המבנים של משרד השיכון והמשרד לביטחון פנים. את התחנה עצמה רשמו ברשות הפלסטינית. המשרדים והאולפן מוקמו במזרח ירושלים, ועובדים בהם 12 אנשים – שישה ישראלים ושישה פלסטינים. המשדר הזמני מוקם ברמאללה, שמיועדת להיות מרכז השידורים של התחנה.

עד חודש אפריל התחנה שידרה רק תכניות מוסיקליות. בהתחלה שודרה בה רק מוסיקה לועזית ומוסיקת עולם, ולאחר שהושג הסדר עם אקו"ם, החלו גם שידורים של מוסיקה עברית. כיום משדרת התחנה גם תכניות מלל ואירוח בעברית ובערבית, בחלוקה של שעה לכל שפה. השעה הערבית נפתחת בהקראת כותרות העיתונים הגדולים – ידיעות אחרונות, מעריב והארץ. השעה העברית נפתחת באותו אופן, בהקראת כותרות מעיתונים ערבים כגון אל-קודס. לאחר מכן משודרות כתבות, נערכים ראיונות עם פוליטיקאים ואנשי ציבור משני הצדדים, כשהמאזינים שאליהם מופנים השידורים הם תמיד בני הצד השני.

בחודשים הראשונים לפעילותה היא כיסתה טווחים קצרים בלבד וניתן היה לקלוט אותה רק במספר איזורים בגדה ובמזרחי ירושלים. אבל השידורים האלו הספיקו להבהיל את הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו, שהחלה לפעול כנגד התחנה. בפניה ליועץ המשפטי לממשלה טען מנכ"ל הרשות השניה מוטי שקלאר כי אם התחנה תשדר בפריסה ארצית, יהיו לכך השלכות "על תחנות הרדיו (החוקיות) הקיימות בישראל, לרבות בהיבטים של ניקיון התדרים, השפעות אלקטרומגנטיות ופעילות מסחרית".
 

אם זה היה תלוי בממשלות, לא היה שלום

 
"הישראלים צריכים להבין שגם הפלסטינים בני אדם. הפלסטינים צריכים להבין שלא כל הישראלים חיילים" אומר פיראס לוטפי, המפיק הפלסטיני של התחנה.. "ברגע שאנשים יראו אחד את השני באור אנושי יהיה קל יותר לסיים את הסכסוך. שני הצדדים מגנים על האמת שלהם כפי שהם רואים אותה, וכל צד חושב שרק הוא צודק. אנחנו בתחנה מנסים ליצור חלל של הידברות שבו כל צד יוכל להביע את דעתו, ואולי גם להבין את הצד השני".

זה לא נראה קצת חסר טעם לעסוק בשלום, כשכל מה שקורה מסביב הוא בדיוק ההפך משלום?
"דווקא עכשיו אנחנו חייבים לפעול" אומרת מייסא סניורא. "אם היה שלום, לא היה לנו מה לעשות ואת מי לשכנע. אבל כעת יש לנו למי להגיע – אל האדם הפשוט ברחוב. וזה מה שמנסים למנוע מאיתנו. לא מעניין אותי להגיע לאנשים המשכילים שיש להם מחשבים. אותם לא חשוב לי לשכנע. אני רוצה להגיע לאדם הפשוט לזה שאין לו לחם לאכול.

"אבל אם זה יהיה תלוי בממשלות לא יהיה שלום אף פעם". ממשיכה סניורא, שמתוסכלת מהמכשולים שמציב משרד התקשורת הישראלי.

"למרות היאוש, אני מרגיש שבקרב שני העמים אנשים מאוד רוצים שינוי, ומקווים שתהיה הידברות" מוסיף לוטפי. "לשני העמים נמאס ממצב המלחמה, וכל אחד רוצה בסך הכל לחיות ולעבוד. מאז האינתיפאדה הייתה ירידה חדה בפרויקטים משותפים שהתקיימו בין ישראלים לפלסטינים בבית לחם. 70 אחוזים מתושבי בית לחם מובטלים עכשיו. גם בישראל העוני גובר והמצב הכלכלי גרוע. בסופו של דבר לאנשים אכפת יותר מהמצב הכלכלי, ואם יהיה שלום יותר אנשים יוכלו לצאת לעבוד ומצב האבטלה והעוני ישתפר גם בישראל וגם ברשות הפלסטינית".

בינתיים, המשדר של "כל השלום" מוחזק במכס, ופקידים של האיחוד האירופי מנסים לגשר בין הצדדים ולסייע לתחנה לעשות לגלי האתר. כרגע בלא הצלחה.

ממשרד התקשורת מסרו בתגובה כי "הנושא מתעכב בגלל עניינים פרוצדוראלים".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by