בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מלחמות השוקולד  
 
 טקס האשכבה לחיילים הצרפתים בפאריס (רויטרס)   
 
איתמר שאלתיאל

האירועים האחרונים בחוף השנהב הם רק שיאה של מלחמת אזרחים ארוכה. הצרפתים אולי העניקו למדינה עצמאות, אך הם נמצאים עמוק בתוך הקלחת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לולא הצרפתים אולי לא היינו שומעים כלל על מלחמת האזרחים בחוף השנהב. בנובמבר 2004 נהרגו תשעה חיילים צרפתים, ו-23 נפצעו בהפצצות של חיל האוויר של המדינה. ממשלת חוף השנהב הודיעה שהתקיפה אירעה בטעות, והיא כוונה נגד ריכוזי המורדים בצפון. הצרפתים לא קנו את הסיפור הזה, והשמידו את החיל האוויר הזעיר של המדינה. משם העניינים רק הידרדרו והלכו.

ההתקפה הצרפתית עוררה את התושבים לצאת לרחובות. לפחות 27 איש נהרגו במהומות, ו-900 נפצעו. כעת שומרים הצרפתים על שדה התעופה שהם מחזיקים במדינה. המקום הפך למוקד עליה לרגל למאות המתיישבים הצרפתים שהחליטו כי עכשיו זה זמן טוב לעזוב את המדינה.

לאור המהומות, שלחה צרפת תגבורות כדי להגן על אזרחיה, וחיילים צרפתים הוצבו בצמתים מרכזיים בעיר אבידג'אן, והשתלטו על חלקים ממנה. ממשלת צרפת הודיעה כי בכוונתה לשלוח 600 חיילים למדינה בנוסף ל-4,000 החיילים הצרפתים שכבר שם כחלק מכוח השלום של האו"ם.
 

נס השנהב

התושבים מאשימים את הצרפתים כי ירו אל תוך הקהל (רויטרס)
 התושבים מאשימים את הצרפתים כי ירו אל תוך הקהל (רויטרס)   
"נס השנהב", "קנאת אפריקה". אלו רק שתיים משלל הכינויים שהודבקו למדינה הזעירה הזו במהלך שלושים השנה הראשונות לעצמאותה. מדינת חוף השנהב יכלה לשמש אות ומופת למדינות אפריקה. עם סוף עידן הקולוניאליזם, נפלו מדינות היבשת השחורה אחת אחת למלחמות אזרחים ולרעב. האדם הלבן העניק עצמאות ועזב, ואפריקה נקרעה במלחמות פנימיות אינסופיות. לא כך חוף השנהב. לא רק שהמדינה הקטנה הצליחה לעמוד על רגליה, היא שמרה על שלטון וכלכלה יציבים במשך 33 שנה, מ-1960 – השנה בה קיבלה המדינה את עצמאותה - ועד ל-1993.

מותו של פליקס הופואט בואני, נשיא הראשון של חוף השנהב, והתמוטטות מחירי הקקאו, נכנסה המדינה לתקופה של אי יציבות פוליטית וכלכלית. הנשיא הבא של חוף השנהב, אנרי-קונאן בדייה, ניסה לחזק את כוחו באמצעות שינויים בחוקה, אך הוא לא הספיק לעשות הרבה.

ב-24 בדצמבר, 1999 פרצו מהומות בשורות הצבא. החיילים, בהנהגתו של רובר גי, דרשו שכר טוב יותר, אבל במהירות הידרדר המצב להפיכה צבאית של ממש. בדייה הודח וברח לצרפת.

גי הפך לנשיא החדש של חוף השנהב, אך העניינים לא נרגעו. לחץ בינלאומי כבד הופעל על גי להחזיר את החוקה האזרחית ולערוך בחירות. גי הודיע בתגובה כי הוא אינו מעוניין בכוח כי אם ב"ניקיון בית". הוא אמר אז כי בכוונתו לפרוש מהשלטון אם יובס בבחירות.

ביולי 2000 אישרה ממשלתו של גי חוקה חדשה. החוקה קבעה, בין השאר, כי כדי להתמודד בבחירות לנשיאות צריך להיות בן לאב ואם מחוף השנהב. פירוש הדבר היה שמתמודדים רבים כמו למשל אלסאן אוטארה, מנהיג האופוזיציה, לא יוכלו להתמודד. רק שני אנשים התמודדו בבחירות האלה, שיקרעו את המדינה.
 

מבחירות למרד

 
באוקטובר 2000 נערכו הבחירות לנשיאות. גי הודיע שניצח והכריז על עצמו כנשיא, אולם הוא נאלץ לברוח עקב ההתקוממות העממית נגדו. במקומו עלה לורן גבאגבו, ככל הנראה המנצח האמיתי בבחירות. אולם עלייתו לשלטון של גבאגבו לא הרגיעה את המהומות. להפך.

אוטארה, שלא התמודד, קרא לערוך בחירות נוספות, גבאגבו התנגד, ועימותים אלימים פרצו בין תומכי גבאגבו לבין תומכי אוטארה, שרובם הם מוסלמים מהצפון. המהומות שקטו רק בכדי להתפרץ שוב, שנתיים לאחר מכן, ולחלק את חוף השנהב לדרום ולצפון, לנוצרים ולמוסלמים, לממשלה ולמורדים.

ב-19 בספטמבר 2002 תקפו חיילים מורדים את העיר אבידג'אן, בניסיון למוטט את משטרו של גבאגבו. גבאגבו שהה באותה עת ברומא, וחזר במהירות לאפריקה, אך המורדים כבר השתלטו על הצפון המוסלמי. בינתיים הניסיון של כוחות הביטחון עלה בדם רב. כ-200 מפגינים נהרגו באבידג'אן ועוד 100 בערים אחרות. מאז ועד עתה, למרות הסכמי השלום הרעועים, נשמר קו הפסקת האש, והמדינה נותרה מחולקת.

ב-2003 נעשה ניסיון להשכין שלום בין הממשלה למורדים, וכ-6,000 אנשי או"ם נשלחו למקום בניסיון לשמור על השקט. אך הסכמי השלום לא הצליחו להחזיק מעמד לזמן רב. יתרה מכך, ההסכמים, שנחתמו בפאריס, הכניסו את צרפת לתוך הקלחת.
 
 

המלחמה המלוכלכת של צרפת

<b>חוף השנהב - פרופיל כללי <b/>
 חוף השנהב - פרופיל כללי    
צרפת אולי העניקה עצמאות לחוף השנהב, אך היא מעולם לא יצאה ממנה באמת. בחנויות לחיות מחמד נמכרים פודלים צרפתים המיובאים היישר ממדינת האם, וחברות צרפתיות מחזיקות בשדה התעופה, הנמלים ותעשיית הקקאו הלאומית, שהיא הגדולה בעולם.

לא קשה להבין,אם כן, מדוע הצרפתים הביעו עניין מיוחד בשמירת היציבות בחוף השנהב. תושבי חוף השנהב מבינים זאת גם כן, וקשה לומר שהם מרוצים. תומכי הנשיא גבאגבו טוענים שצרפת כפתה עליהם את הפסקת האש, במקום לעזור לנשיא הנבחר. יותר מכך, יש מי שלוחש כי צרפת מוכרת נשק למורדים, וכך מתעשרת משני הצדדים. המורדים, לעומת זאת, טוענים שהם היו משתלטים על המדינה לולא ההתערבות הצרפתית.

כך או כך, צרפת מצאה עצמה מעורבת עד מעל לראש במדינה האפריקנית, ופחות ופחות אהודה. כאשר פלשו האמריקנים לעיראק, ונשיא צרפת, ז'אק שיראק, הביע את התנגדותו, הפגינו בחוף השנהב נגד שיראק. מפגינים נשאו תמונות של שיראק עומד, מחייך ברשעות, ליד בן לאדן. הרמז היה ברור.

הסכסוך בין ממשלת צרפת לממשלתו של גבאגבו רק הלך והעמיק, וכבר עלה בחייהם של לא מעט צרפתים. יתכן כי הכוחות הנוספים שהכניסה צרפת לאזור יחזירו את הסדר, אולם נראה ש"נס השנהב" לא יחזור עוד, ואפריקה תחפש מקומות אחרים לקנא בהם.


חזרה למוסף סכסוכים בצל >>
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by