בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מקום העבודה: סדום 
 
 20 שקלים ללקוח (תצלום אילוסטרציה, באדיבות פי האתון)   
 
אורית כהן, פי האתון

יש תחומים שבהם ישראל היא מהמובילות בעולם. סחר בבני אדם למשל. שיחה עם החוקרת שחשפה את החוקים, המחירים והעובדות על עולם הזנות הישראלי

 
 
 
 
 
 
 
 
 
בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, במשרדה של ד"ר נעמי לבנקרון, תלויות תמונות הנשים להן סייעה כשהיו כלואות במתקן מנהלת ההגירה, ממתינות לגירוש.

"כן, אלו הבנות שלי" היא מחייכת. "לקחנו אותן לטיול בסביבה ליום אחד. הבחורה האמצעית תלתה את עצמה, השמאלית נעלמה, חלק גורשו ומאז איני יודעת מה קרה להן. ואחרות ממתינות לגירוש".

ד"ר לבנקורן, ממחברי דו"ח "סחר בנשים בישראל 2003", מאמינה שסחר בבני אדם מתרחש במקומות רבים בעולם, וגם בעולם המערבי. "סחר בנשים מתרחש כאשר אנשים מאבדים את חרותם" היא מסבירה. "יש סחר בכלות למטרות נישואין, סחר בעוברים, סחר בגופות, סחר לשם עבודות כפייה, לעבודות בית. ברגע שקיימת מציאות שמונעת מהאדם לקום ולעזוב, הוא מוגדר קרבן סחר".
 

אנחנו על המפה

 
על פי הדוח שחיברה ד"ר לבנקורן, בעשור האחרון הגיע הסחר בבני אדם בישראל לממדים מפלצתיים. רוב קרבנות הסחר הן נשים הנמכרות לזנות. רווחי תעשיית המין בישראל מוערכים בכ-7 מיליארד דולרים בשנה. במדינת ישראל מתעלם המחוקק מסחר בבני אדם ומתמקד בסחר בנשים. זאת, בשל פרסום חוק אמריקני בשנת 2002 שהציב את מדינת ישראל ברשימת המדינות הסוחרות בבני אדם, וקבע כי "לא יוענק סיוע כלכלי למדינות שאינן נאבקות בסחר בנשים".

ד"ר לבנקרון קובלת על ההבחנה בין בין ההגדרות השונות. "סחר בבני אדם הוגדר בישראל כעבירות מין ותועבה, ולכן מתייחסים רק לסחר למטרות זנות. אולם יש בכך התעלמות מסחר בבני אדם למטרות אחרות. למשל מקרי עבדות ביתית: נשים מגיעות כ'אופר' לסעוד קשיש, ובני המשפחה מאלצים אותה לנקות את בתיהם, נועלים אותה ולעתים אף אונסים אותה".

באילו נשים מדובר?
"מדובר בנשים צעירות בטווח הגילים 18-25, ובכל שנה צונח הגיל בהתמדה. לרוב הן חסרות השכלה, באות ממדינות ללא שוויון הזדמנויות, מכפרים ומערים קטנות במדינות מזרח אירופה, שבהן המצב הכלכלי קשה, וכאשר מישהו מציע להן אלף דולר בחודש במדינה אחרת, הן רואות בכך מפלט והצלה".
 

20 שקלים ללקוח, אם בכלל

מחיר אישה הנמכרת לזנות בישראל נע בין 5,000 ל-10,000 דולרים, ועל האישה להחזיר את מחיר קנייתה בבית הבושת. רק לאחר שפדתה את עצמה, היא מקבלת 20 שקלים ללקוח – ולעתים אינה מקבלת תשלום כלל, בעוד שהסרסור מרוויח 100-600 שקלים. רוב הנשים נכלאות בתנאים תת-אנושיים, לעתים עד כדי הרעבה, וסובלות מאלימות בלתי פוסקת מצד הסרסורים והלקוחות.

הנשים יודעות שהן הולכות לעבוד בזנות?
"חלקן יודעות וחלקן אינן יודעות. התפיסה המעוותת בישראל היא שאם אישה ידעה – היא זונה, ואם לא – היא קרבן סחר. איני יודעת עד כמה נשים 'בוחרות' לעסוק בזנות. גם מצב חברתי וכלכלי הוא כפייה".

הסיבה להיקף הרחב של התופעה, טוענת ד"ר לבנקרון, נעוצה בביקוש הגדול ל"סחורה" נשית. "מדובר במיליון ביקורים בחודש בבתי בושת. כל אישה מקבלת כעשרה לקוחות ביום. מה שמשותף לכולם הוא תפיסת הנשים ככלי, ותפיסה זו באה לידי ביטוי ביחסם שלהם ושל סניגורי העוסקים בסחר כלפי הנשים: 'היא רצתה, היא נהנתה'".

בדוח צוין כי 44 אחוזים מהנשים העידו ששוטרים היו לקוחות בבית הבושת.
"הנתון מדבר בעד עצמו. גם לו היה שוטר אחד בלבד, הופעלה נגדו סנקציה כלשהי? הוגשה תלונה? דווקא השוטרים יודעים שהנשים הללו חסרות הגנה וכלואות בכפייה, והם מנצלים זאת".

בתגובה לכתבה, הכחישה המשטרה כל שיתוף פעולה בין שוטרים לסרסורים. לטענתם, "כמעט ואין שוטרים מעורבים, והמקרים הבודדים שהיו טופלו בחומרה. יכול להיות ששוטר זה או אחר נזקק לשירותי זונה, כמו כל אזרח, אך אינו מעורב בסחר".

מה מעמדן של הנשים בעיני החוק?
"הנשים הנסחרות מוגדרות 'שוהות בלתי חוקיות', ולא קרבנות סחר. הדבר נובע מגישת המדינה, המגדירה אותן 'בעיית הגירה', ומעמידה את האינטרסים שלה על פני שלהן".

היחס לנשים הנסחרות תלוי באינטרס של משטרת ישראל, היא מוסיפה. "כשהמשטרה רוצה לתפוס 'דג שמן' הנשים מקבלות אישור שהייה זמני, מועברות למקלט עד למתן עדותן, ואחר כך מגורשות לארצות מוצאן בלי לקבל ייצוג משפטי תקין, סיוע נפשי או רפואי, ובלי להתחשב בהיותן בסכנת חיים בארצות המוצא".
 
 

פגיעה בזכויות בעת המעצר

מהדו"ח עולה כי המדינה מפרה את החוק ביחסה לנשים אלו. הפרה זו גובלת בהפרת זכויות אדם. על פי חוק הכניסה לישראל (1952), שוטר רשאי לעצור חשוד בשהייה בלתי חוקית למשך 24 שעות, אשר במהלכן יובא בפני הממונה על ביקורת הגבולות מטעם משרד הפנים. כמו כן נקבע שיש להציג לפני העצור את זכויותיו בשפה המובנת לו, ולאפשר לו להודיע לאדם קרוב, לעורך דין או לנציגות מדינתו.

בפועל, המשטרה אינה מיידעת את הנשים על זכויותיהן, ולכן אין הן יכולות לממשן. לא תמיד הן מובאות בתוך יממה לממונה על הגבולות המחליט על גירושן או על החזקתן במעצר (תלוי אם יהיו מוכנות להעיד נגד העוסקים בסחר). נוסף על כך, לא כל ממוני הגבולות דוברי רוסית, וכך גם השוטרים והעו"ד המייצגים אותן.

ממנהלת ההגירה נמסר בתגובה כי חשוד בשהייה בלתי חוקית, "זכויותיו נמסרות בשפה המובנת לו באמצעות מסמך "זכותון" המתורגם ל-14 שפות". כמו כן ניטען כי בשימוע, העציר יכול להעלות כל טיעון שמבחינתו רלוונטי ומצדיק את הישארותו בארץ.

הכתבה פורסמה בפי האתון, עיתון הסטודנטים של האוניברסיטה העברית
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by