בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אוכל כשר בספארי לא-כשר 
 
 עושים טובה שמאכילים את החיות (אילוסטרציה: רויטרס)   
 
דדי שי

הרעש שנוצר סביב האכלת חיות הספארי באוכל כשר לפסח הוא רק הסימפטום. הבעיה היא שמתייחסים אליהם כאל פריטי רכוש. דדי שי

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אין באמת שום דבר נורא באכילת מזון כשר לפסח, וזה יכול להיות גם נחמד מאוד - למי שעושה זאת מרצונו, ומתוך אמונה כנה.

אבל מי שאינו מאמין בהלכה היהודית, אין סיבה שימנע מאכילת חמץ בפסח. נראה שכשמדובר בבני-אדם, אין בכך ספק לאף אחד: אפילו בתקופות שבהן חוקי מכירת חמץ נאכפו בצורה יותר משמעותית - מעולם לא היה ניסיון למנוע מאנשים לאכול חמץ בפרטיות ביתם אם רצונם בכך.

לעומת זאת, כשזה נוגע לבעלי-חיים, אנחנו נוהגים מידה פחותה של התחשבות ברווחתם, ואין לנו בעיה לכפות עליהם את מנהגי הדת שלנו, למרות שברור לכל שאין להם שום עניין בהם, וגם אין שום סיבה שתהיה להם.

מבחינה הלכתית, אין לי ספק שהיה אפשר למצוא פתרון כלשהו שהיה מאפשר לבעלי-החיים להמשיך ולאכול כרגיל, בצורה שתהיה מקובלת גם על הרבנות - אחרי הכל, לבעיות הלכתיות חמורות מכך כבר נמצאו פתרונות בעזרת מידה מסוימת של תושייה.

אבל מציאת פתרונות מסוג זה תחייב מידה מסוימת של מאמץ, ואולי אפילו, חס וחלילה - הפסד כלכלי לספארי, וככל הנראה שרווחת בעלי-החיים וטובתם עומדת בעדיפות נמוכה ביחס לאלו. הרי בסופו של דבר, בעלי-החיים שבספארי נמצאים שם אך ורק למטרת הרווח הכלכלי.
 

כשרות בספארי - זה רק הסימפטום

 
העברת בעלי-החיים למזון כשר לפסח היא אולי עניין שולי למדי, אבל זהו סימפטום שמצביע על בעיה רחבה יותר: התפיסה של בעלי-החיים כנתונים בידנו לנהל את חייהם כרצוננו, כשהדאגה לרווחתם היא שיקול משני לכל היותר. אנו רואים אותם כשייכים לנו, ולא כנמצאים בבעלות עצמם.

על פי ראיית עולם זו, האוכל שמקבלים בעלי-החיים נתפס כמתת-חסד, שעובדי גן-החיות עושים להם טובה שהם בכלל מספקים להם, ולכן גם זכותם לשנות אותם בהתאם לגחמותיהם.

מכיוון שבעלי-החיים תלויים לחלוטין בעובדי גן-החיות להזנתם, הם יכולים לראות בהאכלה שלהם כטובה שהם עושים להם, ולא כזכותם הבסיסית- תוך כדי שהם מתעלמים מהעובדה שאם בעלי-החיים לא היו מנותקים בכוח מסביבתם הטבעית והיו נכפים עליהם חיי שבי, הם לא היו מאבדים את כישוריהם הטבעיים לשרוד בכוחות עצמם ולא היו הופכים להיות תלויים בחסדיהם ובשרירות לבם של מנהלי הספארי.

ראוי שנזכור ונזכיר, שהתלות בחסדינו של חיות הבר הנתונות בשבי היא לא טבעית ומהותית להם - אלא נוצרה על ידינו בכך ברגע שהפרדנו אותם מהטבע וכלאנו אותם ברשותנו. מכיוון שבני-האדם הם אלו שגזלו מהם את חירותם ואת יכולתם לחיות באופן עצמאי - עליהם מוטלת החובה לדאוג לספק להם חיים טובים עד כמה שניתן במסגרת העוול שכבר נגרם להם בכך.

אבל כל עוד היחס לבעלי-חיים הוא כאל פריטי רכוש הנתונים בידינו, ולא כאל יצורים בעלי זכויות שיש לכבדן, קשה לצפות שיעשה מאמץ מיוחד למענם.


דדי שי הוא מנהל פורום זכויות בעלי חיים בנענע
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by