בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מאפס לזוגיות 

מאפס לזוגיות

 
 
דנה פאר

לכתוב כתבה קלישאתית על זוגיות זה קל. במקום זה, החלטתי לספר לכם את סיפורה של ענת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לכתוב כתבה קלישאתית על זוגיות זה קל. לכן, כשביקשו ממני לכתוב כתבה בנושא "מאפס לזוגיות" לכבוד הולנטיינ'ס, שמחתי נורא. אבל כשהתיישבתי מול המקלדת, כולי ציפיה שתוך חצי שעה תתנוסס על הצג כתבה בסגנון "עשר הדרכים הבדוקות להגיע לזוגיות מושלמת", הבזיק משהו בזכרוני. פתאום נזכרתי שפעם, די מזמן, הבאתי גם אני מישהי מאפס לזוגיות.
 

סיפורה של ענת

סיפרה כמה טוב לה איתו (photos.com)
 סיפרה כמה טוב לה איתו (photos.com)   
למישהי הזאת קראו ענת, והיא היתה חברה טובה שלי עוד מימי התיכון. מאז שהפגשתי בינה לבינו, נפרדו דרכינו. בתחילה זה קרה טיפין טיפין. פשוט היה לה הרבה פחות זמן להיפגש איתי, מפני שהם נפגשו כמעט בכל ערב. אבל עדיין ראיתי אותה מידי פעם, עדיין דיברנו בטלפון. בהתחלה היא היתה על גג העולם, מספרת לי כמה טוב לה איתו, כמה נעים, כמה כיף להם ביחד. שמחתי שהשידוך שלי הצליח.
 
כשרצתה יותר זמן לעצמה, נפגע (photos.com)
 כשרצתה יותר זמן לעצמה, נפגע (photos.com)   
אבל לא הכל היה ורוד. בין השאר, היא שיתפה אותי בכמה דברים אחרים. למשל, בזה שאין להם שיחות נפש. היא אמרה לי שהוא אדם קצת יבש, קצת משעמם. ענת מאד אהבה דיונים פילוסופיים, אבל איתו הם מעולם לא נסקו. הוא לא נהנה להעמיק בנושאים אינטלקטואליים, שברומו של עולם. הוא היה אדם פרקטי, שונה מאד ממנה. לה זה די הפריע, אבל היא קיוותה שמשהו ישתנה.

עם הזמן, הוא הכיר לה את המשפחה שלו. אמא שלו עצבנה אותה. אחותו עצבנה אותה. אפילו הוא עצמו התחיל לעצבן אותה. באותה התקופה כבר דיברנו פחות, ואם כבר נפגשנו זו היתה פגישה חטופה במסדרונות האוניברסיטה, בין שיעור לשיעור. כששאלתי אותה למה אנחנו נפגשות פחות, היא אמרה שהם מתראים עכשיו כל ערב, כי כשהיא ניסתה לומר לו שהיא צריכה קצת יותר זמן לעצמה, הוא נפגע מאד. היא גם אמרה לי שהיא כבר לא מתנהגת לידו בקונדסות הילדותית השובבה שאפיינה אותה לפני שנפגשו, מכיוון שהוא שונא את זה. והיעדרן של השיחות העמוקות עדיין תסכל אותה, אפילו יותר מאשר קודם.
 
 

מסורת שמלת הכלה

אם הוא אומר שזה יפה, זה יפה (photos.com)
 אם הוא אומר שזה יפה, זה יפה (photos.com)   
את מאבדת את עצמך, אמרתי לה, בפעמים הנדירות שיצא לנו לדבר. את מעלימה את עצמך במערכת היחסים הזאת. והיא הסכימה איתי, הבטיחה לי שהמצב ישתנה. אני אדבר איתו, אמרה. אני לא אתן לזה להיות ככה. קשה לי, בלי החופש שלי. קשה לי, בלי השיחות האלו שכל-כך חסרות לי. המצב ישתנה לטובה, אני בטוחה. כמה ימים אחר-כך התקשרה אלי, והודיעה לי בקול נרגש שהם החליטו להתחתן. האם המצב השתפר? לא היה לי מושג. בחודשים שלאחר מכן ניתק הקשר כמעט לחלוטין. היא היתה עסוקה כל יום, כמעט כל היום, בהכנות לחתונה. החופש התחיל, כבר לא נפגשנו במסדרונות האוניברסיטה. מספר שבועות לפני החתונה הרמתי אליה טלפון, לשאול מה נשמע. תפסתי אותה בדיוק כשיצאה מהמדידות בחנות שמלות הכלה. הוא היה שם, איתה, לידה.

אין לי הרבה ניסיון בענייני חתונות, אני מודה, אבל באותו הרגע נזכרתי שיש איזו מסורת כזאת, שהחתן אינו רואה את הכלה בשמלתה עד יום החתונה. אז שאלתי אותה, למה הוא שם, איתך? לא היית מעדיפה שזו תהיה הפתעה? נכון, ענתה לי. יש מסורת כזו. אבל אני סומכת עליו, סומכת לחלוטין, בעיניים עצומות, על הטעם שלו. אם הוא אומר לי שהשמלה יפה, אני יודעת שהיא יפה. אני בטוחה במאה אחוז שזה הדבר הנכון בשבילי ללבוש. אז איך אני יכולה לא ללכת איתו לבחור את השמלה ליום החשוב ביותר בחיי?

באותו הרגע רציתי לתפוס אותה, לאחוז בה ולצרוח - תפסיקי! אל תעשי את זה לעצמך. אל תהפכי לצל שלו. בכלום, אבל בטח שלא בעניין כזה, של טעם וריח. אבל לא יכולתי לומר דבר. המילים קפאו בגרוני. אין טעם, אין טעם לומר לה את זה. בשיחה הבאה שלנו, כמה שבועות אחר-כך, שאלתי אותה אם עניין השיחות ביניהם השתפר. "כן, אפשר לומר", ענתה לי. "כבר אין לי צורך בשיחות פילוסופיות, עמוקות... בשלב הזה בחיי, מספיק לי להגיע הביתה בערב, לפגוש אותו, לאכול ארוחת ערב וללכת לישון ביחד".
 

ויתור על העצמי

לפעמים עדיף לא להתאים את עצמך (photos.com)
 לפעמים עדיף לא להתאים את עצמך (photos.com)   
איך מתייחסים לנושא כזה, שהוא עולם ומלואו, בכתבה קצרה אחת? מתוך הכרה בכך שהדבר בלתי אפשרי, החלטתי להביא בפניכם את הסיפור. התופעה של אנשים שהזוגיות היא הדבר החשוב להם מכל, ושכדי להגיע למטרה הנעלה של מערכת יחסים מעניקים אפס חשיבות לעצמם ולרצונותיהם, נפוצה הרבה יותר ממה שאנחנו נוהגים לחשוב. בדרך כלל היא לא מתרחשת בדרגת חומרה כזאת, אבל אין ספק שכמעט כל אחד נתקל בדילמה הזו מתישהו בחייו: על כמה מעצמי אני מוכן לוותר, על מנת שמערכת היחסים תצליח?

אין לזה תשובה ברורה אחת. ברור שבכל מערכת יחסים, כדי שהיא תצליח, צריך להתפשר על משהו. כל צד צריך ללכת לקראת השני, כי אין שני אנשים שמתאימים בכל. אבל ברגע שהאדם מוותר על עצמו יותר מדי, זה הזמן לומר סטופ. פוס. מכאן לא משחקים. אחרי הכל, יש כל-כך הרבה אנשים בעולם, אז למה, מבין כולם, צריך להתעקש ולהיות דווקא עם זה שלא מתאים לך, אם המחיר גבוה כל-כך?
 

זוגיות, ואפס

 
מספר חודשים לאחר מכן, ענת התחתנה עם הבחור. הם עברו לגור בעיר אחרת, כך שהמפגשים בינינו נדירים אפילו יותר מבעבר. היא הפסיקה ללמוד את אחד מהחוגים שלה, כי הוא טען שבגלל הלימודים שלה הם לא מתראים מספיק. עם החברים שהיו לה לפני החתונה היא כבר לא שומרת על קשר. הם בדרך כלל נפגשים עם החברים שלו, או נשארים בבית, רק שניהם, אוכלים ארוחת ערב והולכים לישון ביחד. בלי שיחות עמוקות.

אין ספק, את ענת הצלחתי להביא מאפס לזוגיות: הזוגיות הצליחה, כי את עצמה היא הפכה לאפס.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by