בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
פלונטר: סכיזופרניה 

פלונטר: סכיזופרניה

 
 
יועצי התחנה הפסיכואנליטית

מה עושים כשאח שלך סובל מסכיזופרניה, אבל רוצה להוריד את מינון התרופות. והאם אתה עלול להתנתק מהמציאות בגלל קושי בקשרים חברתיים. אתם שאלתם - הפסיכולוג משיב

 
 
 
 
 
 
 
 
 

אח שלי רוצה להפחית את מינון התרופות

רוצה להוריד את מינון התרופות (אילוסטרציה: Stock.xcng)
 רוצה להוריד את מינון התרופות (אילוסטרציה: Stock.xcng)   
יש לי אח שהסובל מסכיזופרניה ומטופל. הוא רוצה להפחית במינוני התרופות שמקבל אך הרופאים תמיד מנסים להסביר לו שזה כרוני ויהיה עליו לקחת תרופות כל החיים. איך אני כאח שלו יכול לעזור חלו לקבל את עניין הכדורים? ואולי בכלל אני צריך לחזק אותו במאבק להפחית במינון? אני רוצה להוסיף שאחי נמצא בטיפול פסיכולוגי הוא עובד וגר באופן עצמאי.
 

דילמה לא פשוטה

 
הדילמה שאתה מציג אינה פשוטה כלל: מה עמדתך בנוגע לתרופות שאחיך לוקח? ומה זה אומר עבורך לעזור ולחזק את אחיך? האם לתמוך בו במאבקו להפחית את המינון? האם לעזור לו לקבל את העובדה שמדובר במשהו כרוני, ושעליו להמשיך לקחת תרופות כל החיים? האין מאבקו כנגד הפיכת הדבר ממנו הוא סובל לכרוני, ראוי לתמיכה ולעידוד? ומאידך, ללא תרופות עלולה לחול הידרדרות במצבו, שתוביל אותו לסבל רב יותר. השאלה כפי שאתה מציג אותה היא די כללית, והדילמה היא מסובכת, ובודאי שקשה לפסוק לכאן או לכאן. נוכל, אם כן, להציע כמה קווי מתאר להתייחסות לקושי שהדילמה מעלה. נציג כמה שאלות שיכולות אולי לבנות את הרשת שבמסגרתה תוכל לנסח את התשובות לדילמה שלך:

1. מדוע אחיך רוצה להפחית את המינון? האם התייעץ עם הפסיכיאטר המטפל בו? מה אמר על כך הפסיכיאטר? יש חשיבות לסיבות לרצון להפחתת המינון. יש הבדל אם המדובר הוא בכך שלתרופות אין השפעה עליו, או שישנה השפעה לא טובה של תופעות לוואי. כמו-כן יש הבדל אם המדובר הוא במה שבפסיכואנליזה היו קוראים: "ניתוק מן האחר", כלומר, להפחית את מינון התרופות כהישמטות מן העזרה הפסיכיאטרית (ואולי גם מדברים אחרים), או שהמדובר הוא בניסיון "לעמוד על הרגליים". כלומר הסיבה לרצון זה יכולה לשמש לנו כמצפן מול רצונו זה של אחיך. חשוב להדגיש שככל שמדובר בתרופות חיוני לשמור את הפסיכיאטר בתמונת השימוש בתרופות. ייתכן ואפשר ללוות אותו בפגישתו עם הפסיכיאטר, יתכן שכדאי להתייעץ עם יותר מפסיכיאטר אחד, אך לא להוציא כל פסיכיאטר מהתמונה.

2. מה מקומך ברשת ההתייעצויות והתמיכה של אחיך? האם הוריך בתמונה? האם יש לו חברים? למי הוא שומע? עם מי הוא מתייעץ? רשת זו היא אולי התשובה הטובה ביותר כנגד מה שקראנו לו קודם "ניתוק מן האחר". להיות בקשר חברתי זה עניין בעל חשיבות רבה עבור כולנו, גם עבור אלה בינינו שמאובחנים כסובלים מסכיזופרניה. שאלות אלו יכולות לאפשר לנסח מה מקומך בתוך הרשת התומכת באחיך. הן גם יכולות לאפשר להעריך (בתאום עם פסיכיאטר) מידה מסוימת של חופש שניתן לקחת - או לא - ביחס לתרופות – שכן רשת חברתית היא פקטור חשוב באפשרות, עבור מי שמאובחן כסכיזופרן, לחיים מלאים ופוריים.

3. מהי עמדתך שלך כלפי אחיך ומה שהוא סובל ממנו? מה זה אומר לך להיות אחיו של מי שמאובחן כסובל מסכיזופרניה? האם זה משנה משהו בתפקודך כאחיו? איך זה משפיע על מהלך חייך שלך? אתה אומר בעצמך שאחיך מטופל. אנשי מקצוע מלווים אותו; הוא היה בעבר בטיפול פסיכולוגי, כיום הוא מטופל על ידי פסיכיאטר. לא כתבת מי עוד מבני המשפחה בתמונה, אבל ניתן להניח שיש. אם כך, אזי השאלה העיקרית שכדאי לחלץ היא איפה אתה נמצא בתוך השאלה אותה הבאת? מה מטריד ומעסיק אותך? מהי הדילמה שלך (בהבדל מהשאלה מה טוב לאחיך) ביחס לשאלה על התרופות? לא אמרת מספיק כדי להתייחס לשאלה זו אולם היא יכולה להיות מצפן טוב, מפני שאפשר שמה שמדובר בו הוא המקום שלך. בהצלחה

עמרי ביכובסקי
 

בחור מאוד בודד

פוחד לפתח סכיזופרניה ולהתנתק מהמציאות (אילוסטרציה: Stock.xcng)
 פוחד לפתח סכיזופרניה ולהתנתק מהמציאות (אילוסטרציה: Stock.xcng)   
אני בחור מאוד בודד.
מאז שהייתי ילד הייתי עסוק בלחלום על חברים שאיתי, חברות, אנשים שהייתי מעריץ שאני משתף אותם בכל, ומציג בפניהם אלטר אגו שלי, חכם ומצחיק, אני עושה זאת כל הזמן וכל רגע מאז שאני זוכר את עצמי ועד רגעים אלו.לפעמים יוצא שאני מדבר אל עצמי בקול או מצחקק ואנשים נרתעים מזה מאוד וחושבים כנראה שאני משוגע.

אבל בדרך כלל האפקט הוא שאני מאוד חולמני ואדיש, אבל נהייה נבוך בקלות ומאוד ביישן.
פילוסופית אני לא באמת מאמין שיש הבדל בין פנטזיה למציאות, אבל עם כל הכבוד לניטשה וחבריו טכנית אני כמובן יודע להפריד בין החלומות שלי למציאות, אבל אני לא מצליח להפסיק לחלום. גם יכולת הריכוז שלי הידרדרה פלאים ואני לא מצליח לסיים אפילו עמוד אחד בספר או לצפות בטלביזיה בלא לשקוע עמוק בדימיונות על חיי חברה משגשגים ואופי ויופי משגעים
אני פוחד שאני אתחיל לפתח עם הזמן איזושהי סכיזופרניה ואתנתק מהמציאות.
אני גם בגיל 21 וקראתי שזו התקופה 'המתאימה' לפתח מחלות נפש שכאלו,
אני לא מסוגל לדבר עם אנשים שלא לומר נשים, ולא נראה לי שגם אי פעם יהיו לי חברים.
מה אתם מציעים לי לעשות?
 
 
לפונה שלום,
אני מודה לך על פנייתך, על כך שחרף ביישנותך בחרת לפנות ל'פלונטר'. פניה זו, מהווה דוגמה למאמץ שלך לפעול למרות הקושי הרב שאתה מתאר בקשר עם סביבתך, והינה כשלעצמה - הפניה שלך וההזמנה להתייחסותנו - התחלה של פתרון, סוג של סלילת דרך, של דיאלוג וחיבור אל הזולת.

אתה מתאר בצורה בהירה וגלוית לב את סיפור חייך, סיפור הקושי הרב, הכרוך ביצירת קשר, בדיבור אל, ברקימה של קשר חברי. רבים אחרים מתקשים גם הם, ברמות שונות, בפניה אל הזולת ובמציאת מקומם בחברה. עבור אלו שאינם מתקשים בקיום דיאלוג וברקימת קשרים עם סביבתם, הקושי שאתה מתאר אינו מוכר, והיכולת החברתית נראית מובנת מאליה. עבודתנו ב'פלונטר', מפגישה אותנו פעמים רבות עם העובדה שאין זה כך.

על כל אחד ואחת, לפענח את סביבתו הקרובה, החל בהוריו ובבני משפחתו, המשך בחברת הילדים בגן, בבית הספר, במסגרות ובקבוצות השונות אליהן הוא נקרה במהלך חייו. הוא נדרש לפענח את האחר, למצוא את מקומו שלו ביחס אליו, ולאתר דרכים ליצור ולקיים עימו קשר. על אף העובדה שהאדם נחשב יצור חברתי, הקשר החברתי איננו 'טבעי'. למעשה רבים מהקשיים שאנשים מתלוננים עליהם, מתרחשים בהקשר ליחסיהם המורכבים עם זולתם (בכל אחת מתחנות החיים מתוארים קשיים, מינקות ועד זקנה).
 

חריגה מהשדה של היחיד

הפניה אל האחר, הדיבור עימו, כרוכים בחריגה מהשדה של היחיד. עבור חלק מהאנשים, שדה היחיד הינו מקום מוכר ובטוח. היציאה מחוץ לגבולות עצמנו אל עבר הזולת, משמעה ויתור על קרקע יציבה ומוכרת, והסתכנות במפגש עם מגוון מצבים ותחושות חדשות ולא מוכרות. עבור רבים השדה החברתי הינו שדה מעורר חרדה ומבוכה.

ישנם אלו שנסוגים מפני האחר והחברה במידה כזו שעצם העניין שלהם בעולם המקיף אותם מצומצם מאוד. בולטת העובדה, שעמדתך שלך שונה. אתה מאוד קשוב ומתעניין בעולם שסביבך, ולמעשה מקיים מערכת יחסים ענפה ורציפה עימו. בשל ביישנותך והימנעותך מיצירת קשר בפועל, אתה מקיים דיאלוג חלופי עם סביבתך, דיאלוג עשיר ובלתי פוסק, במחשבות ובחלומות שלך וכן בספרים שאתה קורא.
אתה מספר על דמויות שאתה מעריץ, כלומר על היכולת שלך ל'הזדהות עם' כאחד המפתחות החברתיים שמצאת לך. מפתח אפשרי נוסף, כרוך בדמות שאתה מכנה 'אלטר אגו' ובתכונותיה. היא מצוידת בחוכמה ובהומור, ובדרך זו מתקשרת עם הסביבה. מפתח נוסף שאתה עושה בו שימוש הינו האינטרנט. עבור רבים מסמן אמצעי זה, אופציה לקשר אפשרי, לקשר במינון נסבל. מעניין אם אתה יכול לחשוב על אופנים נוספים של התקשרות עם הזולת.

באשר לחששותיך הנוגעים לקשר שבין גילך לבין הסיכון לחלות במחלה מסוג סכיזופרניה. המונח סכיזופרניה, במשמעותו הפסיכיאטרית, מתייחס בעיקרו לקו שבר, לשינוי אישיותי דרמטי בין 'לפני' לבין 'אחרי' פריצת משבר נפשי. בתיאור שלך בולט קושי שהחל בגיל צעיר מאוד, ונמשך מאז.
הגישה הפסיכואנליטית מסתייגת מהתיוג של אנשים ל'מחלה' כזו או אחרת, בין השאר בשל הכוח של אבחנות שונות להכתיב סגנון חיים ונכות, לעיתים מתוך אימוץ והזדהות עם שם המחלה.
אנו מעדיפים ומחפשים את השונה והייחודי בסבלו אך גם בפתרונותיו של כל אחד ואחד.
אתה מבקש שנייעץ לך. להערכתי ישנן אפשרויות מגוונות. מתוכן אצביע כעת על שתיים. כיוון אחד הינו לפנות לפסיכיאטר ולהיעזר בתרופה. לעיתים, תרופות המפחיתות חרדה, מקלות ומאפשרות למצוא דרכים גם בשדה החברתי. אפשרות נוספת, אחרת בטיבה, יכולה להמשיך ולפתח את הצעד שנקטת בפנייתך אלינו. לנסות להפוך את הפניה לגרעין של בניית קשר. במידה ותבחר בכך, נחפש יחד דרכים לקיימו, לעשותו לאפשרי.
בהצלחה

רועי בנגל
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by