בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אנחנו לא יותר טובים מהם 
 
 שאולי גרוס מלהקת קנגורו    
 
שאולי גרוס

שאולי גרוס, סולן להקת קנגרו, חטף הרעלה בנשמה מהחומרנות של העולם המערבי. הוא חושב שהקיצוניות האיסלאמית היא רק תמונת ראי של הכיעור המערבי המתפשט. במילים אחרות: די להתנשאות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מתוך "צבע גן עדן" (האתר הרשמי)
 מתוך "צבע גן עדן" (האתר הרשמי)   
מבט על עיתוני סוף השבוע לא משאיר מקום לספק: מלחמת העולם השלישית כבר כאן, בחיתוליה. מלחמה בין "דת" ו"קידמה", בין אמונה עיוורת באלוהים לאמונה עיוורת באדם. בצדו האחד של המתרס המוסלמים הקיצוניים בטוחים שהם ורק הם יודעים את האמת, ואת דתם הם מנסים לכפות על העולם באמצעות קידמה וטכנולוגיה (ראשי חץ גרעיניים וטרור סופר-מתוחכם ומאובזר). בצד השני נמצא המערב ה"מתקדם", שמנסה להפוך את הטכנולוגיה והחומרנות לדת החדשה של העולם, אחרי שהכתיר סופית את הכסף לאל החדש ובנה לו מקדשים, בצורת בנקים, בורסאות וקונצרני-ענק, בכל רחבי תבל.

באותו מבט על עיתוני סוף השבוע, נתקלתי בידיעה מעניינת. ראש עריית שכם עדלי יעיש, איש החמאס, ציווה להפסיק את עבודות הבנייה בבית משרדים ועסקים ענק, הנבנה בתמיכת כספי הקהילה הבין-לאומית, משום שמתוכנן להבנות בתוכו מתחם בתי-קולנוע מפואר. מה זה קולנוע? בימינו, שמונים אחוז מהסרטים נוצרים באמריקה. מכאן נובע שראש העיר לא רוצה סרטים אמריקנים בשכם.
 

עדיף סרט איראני על אמריקאי

ירושלים. "קרב" בין רוחות מזרחיות ומערביות (לע"מ)
 ירושלים. "קרב" בין רוחות מזרחיות ומערביות (לע"מ)   
עכשיו אצא בגילוי אישי קטן. לפני כשלושה חודשים, עת הייתי חולה מאוד עם חום גבוה, שכבתי על ספתי בסלון, מחובר לדיוידי. לאחר כמה ימי מחלה חטפתי לפתע אובר-דוז של סרטים אמריקנים ויצאתי בהצהרה חד משמעית: זהו! סרטים ממוצא אמריקאי לא נכנסים אצלי יותר הביתה! (טוב נו, אשתי עדיין מביאה כאלה). זה קרה לי אחרי שראיתי ברצף את "אמריקן ביוטי" ו-"מיסטיק ריבר". דווקא סרטים איכותיים. באמת. ומשחק מעולה והכל מופק היטב, אבל כמה התעסקות ברפש, במיץ של הזבל האנושי, וכמה חוסר תקווה יש בסרטים האלה.

לעומת זאת, ועכשיו אגלה סוד נוסף, הסרט הכי יפה ומרגש שראיתי בעשור האחרון היה ללא ספק "צבע גן-עדן", סרט אירני (!). תקציב צנוע ושחקנים אלמוניים הותירו אותי שטוף דמעות ותקווה מול הסרט המהמם הזה (מי שעוד לא ראה- דחוף לספריה הקרובה).

אז מה אני מנסה לומר? שחייו של האדם בימינו, המנסה לשרוד בין חומרנות דורסנית לבין ג'יהאד רצחני, אינם פשוטים. יתר על כן, לא מובן מאליו איזה צד פה יותר צודק. ברור שפונדמנטליזם איסלאמי מפחיד אותנו ופיגועי טרור רצחניים מזעזעים אותנו שוב ושוב, אבל הנזק הרוחני שמביאים זרמים מטריאליסטיים-מערביים מסוימים מסוכנים בעיניי באותה מידה.
 

העולם הוא ישות אורגנית שאין בה ואקום

 
חשוב לראות את העולם כישות אורגאנית. אין חלל ריק בעולם, אין ואקום. מול כוחות וזרמים בעולם תמיד יקומו כוחות נגד. לדוגמה: ככל שהימין נעשה קיצוני יוצר כך השמאל מקצין. ככל שצד אחד בעימות נעשה אלים יותר, כך גוברת האלימות בצד השני. הקיצוניים באשר הם, ולא משנה מאיזה צד, הם בני אותו שטן. המסקנה: אילולא המערב ה"מתקדם" לא היה מקצין כל-כך בגישתו החומרנית ולא היה שוכח את אלוהים לחלוטין, לא היינו חיים היום תחת איום מוסלמי-קיצוני מפחיד כל-כך.

ולאן בסוף הכל מתנקז?! כמובן, לירושלים, שיש אומרים שהיא לב העולם. ידידי אייל יחיאלי סיפר לי לא מזמן, שמבחינה גיאוגראפית, באזור ירושלים מתרחש "קרב" בין רוחות מזרחיות לרוחות מערביות. כמה סמלי. זה נכון בכל המישורים. מספיק לעמוד על הר הזיתים בירושלים ולהבין מיד: אתה מביט מזרחה ורואה "מזרח"- דיונות,ים המלח, כפרים... מביט מערבה ורואה "מערב"- עיר ענקית, בניינים רבי-קומות וכבישים. כך חצויה לה ירושלים, גם ללא גבול רשמי, בין מזרח ומערב, וככל שצד אחד במשוואה זו מקצין בעמדתו, כן מקצין הצד השני.

והנה, רוב הציבור הישראלי מביט מערבה בעניים כלות, מקיש באצבעות יד ימינו על ורידי זרוע שמאלו ואומר: "עוד!!! תנו לי עוד זבל אמריקאי!". והנה, במהירות שיא נמחקת לה תרבות ישראלית מפוארת, בת אלפי שנים, ובמקומה עולה תת-תרבות, חיקוי עלוב לתת-התרבות המערבית. (סליחה על ההתלהמות, אבל זה פשוט נורא בעיניי). רק לשם משל, קחו את הסדרה המביכה "הדוגמניות". לפני עשרים שנה משהו היה מאמין שיעשו פה טראש כזה, ועוד שזה יהפוך כל-כך פופולארי?!
 
 

זעקת הקידמה לוקה בעיוורון

אבל לא רק בתחום התרבותי אצנו-רצנו מערבה (לאמריקה) בעיוורון. קחו את התחום החברתי-כלכלי למשל. הרי בשנות השישים היינו המדינה בעלת הפער החברתי הנמוך במערב. כלומר, הפער בין המשכורת הממוצעת לבין המשכורות הגבוהות היה הנמוך בעולם. והיום? אפילו את ארה"ב עקפנו. ישראל מדורגת שניה או שלישית במערב מבחינת פערים חברתיים. וכו' וכו' דוגמאות בלי סוף.

אז מה אני מנסה לומר? לא, עדיין לא אבד לי קו המחשבה. ניסיתי להראות איך הרחקנו לכת לקיצוניות בחסות ה"קידמה". ניסיתי לומר שרגע לפני שנפנה אצבע מאשימה לשכנינו המוסלמים ההולכים ומקצינים בדעותיהם, נביט קצת על עצמנו בדעה צלולה ונראה מה קרה לנו.

אבל לישראלים, כמו לכל בני-אנוש, קשה לראות את עצמם. קשה לנו לראות עד כמה הרחקנו לכת באובדן הדרך. רק את השכנים שלנו קל לנו לבקר. ואיזו זעקה עלתה מעיתוני סוף-השבוע אחרי שהופנם סופית ששכנינו "הפכו" "בין-לילה" לקיצוניים, ו"פלסטין" הפכה "חמאסטין".
 
קטע מוזיקלי של להקת קנגרו (סאונד בלבד)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by