בערוץ
 
 
 
 
 
טעינה...
 
 
 
 
דברים שיורמים יודעים: פילים פחדניים ודמעות תנין  

דברים שיורמים יודעים: פילים פחדניים ודמעות תנין

 
 
יורם שורק

והשבוע: שאלות על בעלי חיים ומיתוסים הקשורים בהם. על היחסים בין פילים ועכברים, על דמעות התנינים וגם על הקשר בין חסידות ותינוקות

 
 
 
 
 
פיל ורוכבו בטיול בוקר בניו דלהי (רויטרס)
 פיל ורוכבו בטיול בוקר בניו דלהי (רויטרס)   
"אח של סינגריה" שמע ניסים ונפלאות על פילים והקשה קושיה: אנו מכירים את האנימציות של וולט דיסני בהם הפילים בורחים מהעכברים, האם זה אמיתי או אמונה טפלה?

קודם כל: לא כל הפילים בסרטי האנימציה פוחדים מעכברים. ב"דמבו" רק הפילות המרושעות נבהלות מהעכבר בעוד דמבו עצמו מתיידד איתו, באחד מרגעי השיא המרגשים של הסרט מוליך אחריו העכבר את דמבו המנודה האוחז בחדקו את זנבו. ומה מאחורי המיתוס? לא הרבה.

ככלל הפילים מפחדים מיצורים בלתי מוכרים אבל מכלאות הפילים בגני החיות הן גן עדן לעכברים הנהנים משאריות מזון הפילים, חמימות, חומר לריפוד מאורות קינון ושפע מקומות מסתור. תצפיות על פילים בגני חיות מראות שאין הם מוטרדים כלל מהעכברים אפילו כשהם מטפסים עליהם בשנתם בחיפוש אחר שאריות.
 

הפילים של חניבעל

בציור: הפילים של חניבעל מנוצחים בקרב זאמה
 בציור: הפילים של חניבעל מנוצחים בקרב זאמה   
שאלת פילים נוספת: במקור אחר, רשום כי פילים לא מסוגלים לסבול את ריחו של דם של סוס והרומאים השתמשו בדם סוסים להניס את הפילים. האמנם?

מקור המידע שלך לא מוכר לי. לא ריח דם סוסים אלא דוקא צווחות חזירים שימשו (אם נקבל את עדות הקדמונים) להרתעת פילים. ההסטוריון פליניוס מעיד כי "פילים נבהלים אף מצווחה חלושה של חזיר".

כולנו גדלנו על מיתוס פילי המלחמה האיומים של היוונים שאותם ניצחו המכבים, אולם האמת היא שהפילים לא הוכיחו עצמם ככלי מלחמה מוצלח במיוחד. הפילים היו יעילים בדרך כלל מול צבאות שנתקלו בחיה זו לראשונה בשדה הקרב וגם אז, רק בזכות הבהלה שעורר מראה החיה הענקית. יתרון נוסף של הפיל הוא שסוס שאינו רגיל לריח פילים נבהל כשהוא נתקל בו. אולם גם יתרון זה אבד כשסוסי האויב התרגלו לריח. מלבד זה, הפיל ממושמע פחות מסוס והרוכבים נאלצו לעיתים קרובות להרוג את פיליהם שהחלו להשתולל בבהלה או נפצעו, רוכבי הפילים הצטיידו בסכין מיוחדת לכך לפני הקרב.

מי שהרבה להשתמש בפילי מלחמה היו הקרתגים במלחמותיהם כנגד הצבא הרומי (המלחמות הפוניות במאה השלישית לפנה"ס). חניבעל מקרתגו כמעט הצליח אמנם לכבוש את רומא אך 37 הפילים שהעביר עם צבאו שפלש לאיטליה מצפון לא היוו כנראה גורם חשוב במלחמה. המנהיג הרומי פאביוס מקסימוס נקט בטקטיקת השהיה שהתבססה על פגיעה באספקה לצבאו המבודד של חניבעל כך שבהמות כבדות ובזבזניות אלו הפריעו לקרתגים יותר משסייעו להם.

בקרב זאמה (שנת 202 לפנה"ס) שהכריע סופית את המלחמה הפונית השניה, ניצח סקיפיו אפריקנוס את הקרתגים על אדמתם למרות 100 הפילים ששיתפו אויביו בקרב. המפקד הרומי לא נזקק לדם סוסים, צווחות חזירים ושאר שיקויי פלא ותחבולות. סקיפיו סידר את כוחותיו כך שהפילים תומרנו (והופחדו ע"י קולות רמים) לתוך "סימטאות" קשות לתמרון, לאחר שנפגעו הרוכבים הפכו הפילים לחסרי תועלת.
 

למה התנין בוכה?

קרוקודיל מרים ראשו מתוך אגם בצפון אוסטרליה (רויטרס)
 קרוקודיל מרים ראשו מתוך אגם בצפון אוסטרליה (רויטרס)   
"קרוקודילה" שואלת על מקור המונח "דמעות תנין".

לתנינים, כמו למיני זוחלים, ציפורים ויונקים אחרים יש קרום מתחת לעפעף התחתון, מעין עפעף שלישי שקוף שמגן על הקרנית בעת ציד מתחת למים. מתחת לקרום הזה, הנקרא "קרום מצמוץ" או Nictitating membrane בלעז, יש בלוטת דמעות שתפקידה לסכך את תנועתו. ההפרשה של הבלוטה הזו ניגרת החוצה כאשר התנין על היבשה וקרום המצמוץ פתוח (זה המצב בו פוגשים בד"כ בני אדם בתנינים).

כבר במאה ה 13 ייחסו את הדמעות הללו לבכי ממש. הנזיר ברתולומאוס אנגליקוס כתב באנציקלופדיה על הטבע שפירסם ב- 1225 כי "כאשר תנין פוגש אדם במים או על החוף הוא הורג אותו אם הוא יכול ואז בוכה עליו ובולע אותו לבסוף: "weepeth upon him and swalloweth him at last".

הרעיון המשונה נקלט ובמאה ה- 16 דיווח ההרפתקן וסוחר העבדים, ג'ון הופקינס, כי תנינים באיים הקריבים מזילים דמעות כדי לפתות את קרבנותיהם להתקרב לטווח הלסתות. לאחר שהדעה הקדומה הזאולוגית התבססה, השתמש שייקספיר כדימוי זה לציין צער מזויף. כך, למשל, במערכה השלישית של המחזה "הנרי השישי" מופיע המשפט: "...מוליך אותו שולל כתנין מתאבל בצער המטעה עוברי אורח רחמנים"

גם במערכה הרביעית של המחזה "אותלו" נקשר בכי מזויף לדמעות התנין כשאותלו המאמין שדסדמונה אישתו בגדה בו, זועם על בכיה ומצהיר (בתרגום של אלתרמן):

"הו שד הו שד משחת
לו מדמעות נשים הרתה הארץ
היה בכייה מצמיח תנינים
פניך אל אראה"

בקיצור, התנין אמנם לא מתייפח באמת אולם מדובר בטעות עתיקה ומכובדת מאוד.
 

מאיפה מגיע הסיפור על החסידות שמביאות תינוקות?

חסידה בגן החיות בניו דלהי (רויטרס)
 חסידה בגן החיות בניו דלהי (רויטרס)   
לסיום, לילו שואלת למה כשהילדים שואלים איך באים תינוקות לעולם עונים להם `החסידה מביאה אותם`. למה דווקא בחרו בחסידה להביא תינוקות לעולם?
למה לא חיה אחרת? למה לא טווס נניח?

המקור לאגדה הוא במיתוסים של צפון אירופה נטולת הטווסים. חסידות שבות לאירופה בכל שנה בסביבות מרץ- אפריל, בערך 9 חודשים לאחר היום הארוך בשנה, הוא ה-21 ביוני. בתרבויות האליליות של השבטים הגרמאנים היה היום הארוך נחגג בפסטיבלים והיה נהוג לערוך בו חתונות (מעין ל"ג בעומר פגאני). מי שהתחתן ביוני קיווה (או לפחות משפחתו קיוותה בשבילו) לילד בסביבות מרץ- אפריל עם הגעת החסידות.

ולמה דוקא החסידה מכל הציפורים הנודדות המגיעות לבלות את הקיץ באירופה? החסידה היא עוף גדול ובולט ובנוסף, הוא עוף מונוגמי. כלומר, עוף החוזר לקנן באותו מקום ועם אותו בן/ בת זוג ודואג לאפרוחים תקופה ממושכת. טבעי שעוף מסוג זה יקושר בפולקלור עם משפחתיות וילודה.
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
עוד בחדשות
 
 
עוד ב- nana10
 
 
nana10 גם ב-
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by