עקבו אחרינו:
בטוקר
לא למלחמת שולל 2
לא למלחמת שולל 2
עודכן
15:40 17/08/2006
יוסי גורביץ
למרות נסיונותיה של ממשלת לבנון להתנער מן החיזבאללה ומהתקפתו, החליט צה"ל להפוך דווקא אותה לשעירה לעזאזל. על תקיפת האשמים האמיתיים - הס מלדבר
כל גורם רשמי ישראלי האשים, החל מאתמול, את ממשלת לבנון בהתקפת החיזבאללה על ישראל, בה נהרגו שלושה חיילים ונחטפו שניים. באופן צבוע במיוחד, מחה דובר אחר דובר על "הפגיעה בריבונותה של ישראל", כאילו לא הפר חיל האוויר הישראלי את הריבונות הלבנונית פעם אחר פעם בטיסותיו. וכדי להבהיר שאין מדובר בסתם מילים, תקף צה"ל תחנות כוח, את נמל התעופה הלבנוני, ובסיס של חיל האוויר הלבנוני.
מפגיזים את האנשים הלא נכונים. צה"ל תוקף בלבנון (רויטרס)
אבל הפעם לא מדובר רק במלחמת התעמולה הנצחית. הפעם, צה"ל מסכן לא רק את חיי לוחמיו ואת אזרחי ישראל בפעולותיו, אלא מסכן משמעותית את שלום המזרח התיכון כולו.
מהפכת הארזים
פרסום
כשרצחו סוכנים סוריים את ראש הממשלה הלבנוני לשעבר, רפיק חרירי, סביר להניח שהם חשבו שזה יהיה רק עוד רצח. אחרי הכל, סוכנים סוריים כבר רצחו למעלה מ-15 לבנונים בכירים. אבל הרצח הזה התפוצץ להם בפרצוף: תנועת זעם עממי התלקחה בלבנון, ואילצה את המשטר הסורי לסגת מלבנון. 
המפגינים שזרקו את אסד. אנחנו מפציצים אותם (רויטרס)
לדבר היתה השפעה ישירה על סוריה: כסאו של בשאר החל מתנודד. בשבוע שעבר, נאלצה סוריה להודיע כי היא עצרה כ-300 אינטלקטואלים מתנגדי משטר, שהעזו לערוך הפגנה פומבית מול ארמון הנשיאות. לאבא אסד זה לא היה קורה.
והדמוקרטיה הלבנונית - שלא היתה קמה אלמלא היו כוחות אמריקניים על גבול עיראק, כפי שהעיד מנהיג הדרוזים בלבנון - מקרינה על כל האזור. קשה להגזים בחשיבותה של הדמוקרטיה הערבית הראשונה. במצרים, האופוזיציה מרימה ראש; בירדן מתבצעות רפורמות; ערב הסעודית נאלצת לערוך בחירות - מוגבלות, מקומיות, לגברים בלבד, אבל בחירות; "פרלמנט הפודלים" של כווית התנער והחל לנשוך, ונשים זכו שם לאחרונה בזכות הבחירה.
אנחנו אוהבים לרדת, ובצדק, על רשת אל ג'זירה. אין בה הרבה אוהבי ישראל. אבל היא משדרת לא רק את תמונות הטבח שאנו מבצעים, או את עריפתם של בני ערובה בעיראק; היא שידרה ישירות מן המהפיכה הלבנונית. והתמונות הללו הגיעו לכל בית במזרח התיכון, ואמרו שיש דרך אחרת.
מלחמת התרבויות
אנו רגילים לחשוב על עצמנו כ"עם לבדד ישכון"; זה לא היה נכון אף פעם וזה ודאי לא נכון היום. הגיע הזמן לשלוף את הראש הלאומי מבית השחי ולהסתכל על העולם לא כ"יהודים נגד גויים", או כנחלק בין "היסטוריה יהודית" ו"היסטוריה כללית", ולהסתכל מה קורה סביב.
הדמוקרטיה הלבנונית מסכנת אותו, אבל נו לא אכפת (רויטרס)
המתונים בעולם המוסלמי נמצאים במגננה נואשת. לקיצונים אין כל בעיה לטבוח בהם. אבל אם יש לעולם החופשי איזושהי תקווה, היא לא תבוא מפלישות נוסח עיראק, אלא מנצחון ערכי המערב, מנצחון הדמוקרטיה על הרודנות, החשיבה החופשית על האטימות הדתית, הלאום על הקבוצה האתנית, הפרט על החמולה.
את כל אלה מייצגת הדמוקרטיה הלונונית השברירית, והיא קונה - לאט, אמנם, ובקשיים - חסידים ברחבי העולם המוסלמי. הפעולה שביצע החיזבאללה - היד הארוכה של דמשק וטהראן - הופנתה כלפיה לא פחות משהופנתה כלפינו; דמוקרטיה ערבית, דרך חילופית לאיסלם, מפחידה את האיסלמיסטים עוד יותר מהדמוקרטיה הישראלית.
להפציץ את דמשק
ביום בו פרצה מלחמת לבנון, פורסמו שני מאמרי מערכת חשובים. האחד, בעיתון 'הארץ', ציין בבהירות את מטרות המלחמה האמיתיות: כיבוש לבנון והעלאת נשיא-בובה נוצרי. הוא קרא לאזרחים להתנגד למדיניות זו. האחר, ב'ידיעות אחרונות', נשא את הכותרת: "שקט, יורים". 'ידיעות' ניצח משום שההתלהמות תמיד תגבור על החשיבה כאשר הדם רותח.
האשם העיקרי יוצא נקי מכל העסק (רויטרס)
היום הצבא, מטורף מזעם ומהשפלה, גורר אותנו למלחמת לבנון שניה. הפר הנוגח לא טורח כלל לברר אילו כלי חרסינה ינפץ בהשתוללותו; הוא יודע שאין אף ממשלה שתעז לעמוד בפני געיות הנקמה שלו. אבל אם איננו חפצים לתרום את חלקנו למלחמת תרבויות, ואם איננו רוצים לבוסס שוב בבוץ לבנוני, צריך לבלום את החיה שלוחת הרסן.
התשובה הישראלית צריכה להיות פשוטה: אולטימטום לממשלת לבנון להחזיר את כל השבויים הישראלים לישראל, ללא פגע, בתוך שבוע. במקביל, לדרוש את הסגרתו של חסן נסראללה לבית הדין הבינלאומי בהאג, שכן הפגזת ישובים אזרחיים היא בהחלט פשע מלחמה. הלחץ הישראלי, אליו תצטרף הקהילה הבינלאומית, יעניק יתר-כוח לממשלת לבנון בבואה לפרק את החיזבאללה - ופירוקו של החיזבאללה הוא דרישה של האו"ם.
בו זמנית, צריכים מטוסי חיל האוויר לשחוק עד עפר את שורת ארמוניו של העריץ מדמשק, ולהשמיד מן האוויר את צבאו. בכך תתקוף ישראל את המטרה האמיתית - ותסייע בו זמנית לשחרורה של לבנון. המסר הזה - שרודנות ערבית רצחנית קורסת, משום שחתרה נגד שתי שכנותיה הדמוקרטיות - יהדהד היטב ברחבי העולם הערבי.
זו היתה הדרך שבה יכולנו ללכת, אילו רק עצרנו לחשוב. אבל, לא: הנחנו לדם להציף את עינינו ואת חשיבתנו, הקשבנו להבטחות הצבא, והנחנו לו לנצח. ואלא אם יקרה משהו יוצא דופן, יתברר שכאשר נותנים לצה"ל לנצח, הוא מנצח דווקא את ישראל ואת בטחון תושביה.
הוסף תגובה
כל הזכויות שמורות 2008 © נענע 10 בע"מ
Video powered by 