בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
דברים שיורמים יודעים: מתי היתה ההומוסקסואליות מקובלת?  

דברים שיורמים יודעים: מתי היתה ההומוסקסואליות מקובלת?

 
 
יורם שורק

מה היה מעמד ההומוסקסואלים במזרח העתיק? איזה רב כתב שירי אהבה לנער? ומי העמיד גדוד של מאהבים הומוסקסואלים?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
המלחמה בצפון גרמה לביטולו של מצעד הגאווה שאמור היה להתקיים החודש בירושלים, כמחווה לקהילה יוקדש הטור השבוע לשאלתו של "הומו מסוקרן" : מתי בהסטוריה היתה ההומוסקסואליות מקובלת?
 

כשלחמורבי היה מאהב

 
גילה של ההומוסקסואליות עצמה כגילו של המין האנושי לפחות, וכנראה עתיקה ממנו בהרבה, ושורשיה באבותינו בטרם נפרדו מאחיהם למשפחת הקופים.
 
למחוקק היה מאהב. סטלה מחוקי חמורבי (ויקיפדיה)
 למחוקק היה מאהב. סטלה מחוקי חמורבי (ויקיפדיה)   
התרבויות הקדומות של מסופוטמיה היו סובלניות להעדפות מיניות שונות. בקובצי החוקים המפורטים של האלף השני לפני הספירה כדוגמת חוקי חמורבי (שלו עצמו היה מאהב), אין כל התייחסות להומוסקסואליות. החוק החיתי הטיל עונש מוות על אב שאנס את בנו - אך עונש דומה מוטל גם גילוי עריות עם הבת, ואין כל עדות לדחיה של עצם המגע המיני בין גברים. משגלים הומוסקסואלים אנאליים מתוארים בכתובים ובתמונות מהאלף השלישי לפנה"ס וכנראה היוו חלק מטקסים דתיים .

אם הבבלים והאשורים היו סובלניים להומוסקסואליות, הרי היוונים הרחיקו לכת עוד יותר והיו חלוצי הגאווה הומוסקסואלית.
 
 

נשים? רק להעמיד מהן אזרחים כשרים

אהבה בין גברים לנערים צעירים ובין נערים הייתה מקובלת וחופשית, היוונים הכירו ב"תפקידו" של המין ההומוסקסואלי לפורקן וליצירת קשר רגשי, בעוד שמין הטרוסקסואלי נתפש כממלא רק תפקיד ברביה.
 
נורמלי ואף נורמטיבי. נער ומאהבו (קדרה אדומה, מוזיאון אשמולן, אוקספורד)
 נורמלי ואף נורמטיבי. נער ומאהבו (קדרה אדומה, מוזיאון אשמולן, אוקספורד)   
"גבר- נזדמנה לו אישה כי אז יולידו ויקימו זרע; ואם גבר נזדמן לו גבר לפחות יבואו בהתחברותם לידי שביעה (פורקן) ...מאז ומעולם נטועה בבני האדם אהבת איש אל רעהו שהוא מנסה לעשות אחד מתוך שניים", כתב אפלטון.

הדיאלוג "ליסיס" של אפלטון נפתח בשיחה של סוקרטס, הומוסקסואל מוצהר בעצמו, עם חבורת נערים, שאחד מהם, היפותאלס, מאוהב בליסיס - נער צעיר ממנו. תשוקתו של היפותאלס לליסיס נראית טבעית מאוד לחבריו: הם מלגלגים ברוח טובה על הצהרות האהבה והאובססיביות שלו לאהובו. אם נחליף את הנער ליסיס בנערה נראה שהתיאור יכול היה להכתב על אהבת נעורים בכל זמן:

"את אזנינו, סוקרטס, כבר החריש; ואינן שומעות אלא ליסיס. אך אין זה נורא כבשעה שהוא שולח להתיך עלינו את שיריו וכתביו; ועוד נורא כשהוא מזמר לאהובו בקול נפלא ואנו חייבים לשמוע. ועכשיו כשאתה שואל אותו, הנהו מסמיק".
 

המשתה לארוס

מצעד הגאווה היווני בהא' הידיעה מתואר, ללא ספק, בחיבורו של אפלטון "המשתה" - המתאר התאספות של אתונאים המנעימים את זמנם בנאומי שבח לאל האהבה והתשוקה ארוס. אותו ארוס המהולל בפי משתתפי המשתה הוא הומוסקסואלי במוצהר.
 
אפלטון, הדומה באופן חשוד ללאונרדו דה וינצ'י (רפאל)
 אפלטון, הדומה באופן חשוד ללאונרדו דה וינצ'י (רפאל)   
אהבת גברים מועלית על נס כמעודדת התנהגות אצילית; 2,400 שנים לפני סרטו של איתן פוקס, "יוסי וג'אגר", מציע פידרוס, ממשתתפי החגיגה, להקים יחידות צבא שיהיו מורכבות מזוגות אוהבים: "לו נמצאה איפה תחבולה שיקומו מדינה או צבא, שאין בהם אלא אוהבים ואוהביהם, הרי ימנעו אוהביה של מדינה כזו מכל מעשה חרפה עד שלא תתואר מדינה טובה מזו. ואנשי צבא כאלה, אפילו מועטים הם, ודאי ינצחו את כל העולם כולו. כי איש אשר אוהב ודאי יעדיף שכל שאר בני האדם יראוהו עוזב את המערכה או משליך את נשקו ובלבד שלא יראנו בכך אהוב, ועל אחת כמה וכמה שלא ייטוש את אהובו בשעת סכנה"

משתתף אחר במשתה, פאוסאניאס, מרחיק לכת ורואה באהבה ההומוסקסואלית זן נעלה יותר של תשוקה. הסוג הנחות שייך לאלה אפרודיטה ה"עממית" שמביאה משיכה גופנית בלבד: ".. והיא אהבתם של האנשים פחותי הערך שראשית כל אוהבים הללו נשים לא פחות מנערים ושנית את גוף אהוביהם יותר מנשמתם".

לעומת אהבה בזויה זו מביא ארוס אהבה נעלה וטהורה שהארוטיקה שלה תמיד הומוסקסואלית: "כל אשר רוחו של ארוס זה תפעם אותם יפנו אל מין זכר כי יחבבו את המין שמטבעו הוא חזק וחכם יותר".
 

מוצאם של ההומואים

בהמשך רב השיח מופיעה גם אגדה מרתקת המסבירה את מקור הנטיות המיניות: ההטרוסקסואלית והטרוסקסואלית. לפי האגדה היו קיימים בשחר הבריאה 3 מיני בני אדם: גברים (שנוצרו מהשמש), נשים (שנוצרו מהאדמה) ואנדרוגינוסים (שמקורם בירח). לכל אדם כזה היו 4 רגליים, 4 ידיים ושתי מערכות של אברי מין (אצל האנדרוגינוס אחת גברית ואחת נשית).
 
גברים אמיתיים נמשכים לגברים אחרים (קדרה אדומה, מוזיאון ברלין)
 גברים אמיתיים נמשכים לגברים אחרים (קדרה אדומה, מוזיאון ברלין)   
האנשים ה"כפולים" היו חזקים דיים לעורר את חששם של האלים וכדי להחלישם חתך זאוס, ראש האלים, כל אחד מהם לשניים "כביצים הנחתכות בשערה". כיוון שכך משתוקק כל "חצי אדם" אל חציו האבוד. מי שהייתה נקבה תחפש את תאומתה: "הנשים שהן "נתח אישה" אינן מרבות לשים לב לגברים והן מופנות יותר כלפי הנשים".

ומי שמוצאו מאנדרוגינוס יחפש את בן המין השני ויהיה הטרוסקסואל: " כל הגברים שהם נתח מאנדרוגינוס הרי הם אוהבי נשים ורוב המנאפים מוצאם מהמין הזה".

המין המובחר ביותר הוא זה שמקורו בזכר הקדום, שמשתוקק תמיד אל החצי הזכרי השני שנגדע ממנו: "אותם הגברים שהם נתח-זכר ירדפו אחר הזכר, וכל עוד נערים הם יחבבו את הגברים שהרי מזכר נחתכו וישמחו בשכבם עם הגברים. אלה הם הטובים שבנערים ובעלמים שהרי הם גבריים יותר מטבעם...ולאחר שיהיו לאנשים יהפכו לאוהבי נערים ומטבעם אין הם שוקדים על נישואים - אלא שהחוק מכריחם לכך".
 

הגדוד הקדוש

את עצתו של פידרוס, על הקמת יחידה צבאית המורכבת ממאהבים הומוסקסואלים, יישמה הפוליס (עיר המדינה) תבאי. במאה הרביעית, בעצתו של המצביא המוכשר פילופידאס, הוקם שם "הגדוד הקדוש", שהתבסס על עקרון זה.
 
אכילס מטפל בפצעי פטרוקלוס. על פי האגדה, השניים היו מאהבים (קדרה אדומה, ברלין)
 אכילס מטפל בפצעי פטרוקלוס. על פי האגדה, השניים היו מאהבים (קדרה אדומה, ברלין)   
הגדוד שירת בהצטיינות בכל מלחמות תבאי, מעולם לא נסוג משדה הקרב, ובמערכה האחרונה לחירותה של תבאי, מול צבאו של פיליפוס המקדוני – אביו של אלכסנדר הגדול, שהיה ככל הנראה אחד היוונים שהיו ממוצא אנדרוגיני, שכן אנו יודעים עליו שלא נמשך כלל לגברים – הושמד כולו בשדה הקרב.

מסופר שפיליפוס, שחזה בהשמדת היחידה, פרץ בבכי; ואגדה אחרת מספרת שכשהתקרב חייל מקדוני אל אחד מחיילי הגדוד הפצועים, להנחית עליו את מכת המוות, ביקש הלה שידקור אותו בחזהו: "אוהבי יתבייש, אם יראה פציעה בגבי".

הומופוביה הייתה ידועה לאתונאים והם ייחסו אותה לזרים (להם בזו כברברים), או לרודנים השנואים עליהם. מעניין לציין כי הקישור בין סובלנות מינית לדמוקרטיה ושל הומופוביה לרודנות הופיע ממש כשמופיעה האלטרנטיבה ההסטורית הראשונה לשלטון עריצות- הדמוקרטיה האתונאית.

ב"משתה" מתוארת ההומופוביה ככלי דיכוי פוליטי "בגלל הרודנים השולטים עליהם. שאין זה לתועלתם של השליטים כי נתיניהם יגביהו עוף ברעיונותיהם, ויהיו בהם קשרי ידידות חזקים, דבר העשוי לצמוח מכוח הארוס".

הרומאים קיבלו מהיוונים, בין השאר, גם את הסובלנות המינית הקיסר אדריאנוס (שזכור לנו כמי שדיכא את מרד בר כוכבא) היה הומוסקסואל מוצהר שהקים אנדרטאות לזכר בן זוגו, אנטינואוס.
 

ומה בדבר העם הנבחר? האם היהודים היו תמיד הומופובים?

לאו דווקא: תור הזהב של יהודי ספרד היה תקופה של פריחה תרבותית, הגותית ופיוטית ום של מתירנות מינית יחסית, שכללה גם אהבת גברים

רבי משה בן-עזרא, שה"סליחות" שכתב נאמרות עד היום, כתב שיר אהבה נועז לאהובו הגבר, המכונה בשמות החיבה צבי או עופר.
 
אחד היוונים שבבירור לא חיבבו גברים. אלכסנדר "הגדול", מייבא החציל (ויקיפדיה)
 אחד היוונים שבבירור לא חיבבו גברים. אלכסנדר "הגדול", מייבא החציל (ויקיפדיה)   

"תאות לבבי ומחמד עיני
עופר לצדי וכוס בימיני!"
....
בוא, הצבי, קום והבריאני
מצוף שפתך והשביעני!
אם בעבור חטא ובגלל אשמה
אשגה ביפיך - אדני שמה!"
...
נפתה, וקמנו אל בית אמו,
וייט לעול סבלי את שכמו,
לילה ויומם אני רק עמו.
אפשט בגדיו - ויפשיטני,
אינק שפתיו - וייניקני.
אל תאנף בי, צבי, עד כלה,
הפלא רצונך, ידידי, הפלא,
ונשק ידידך וחפצו מלא!"


ואילו ר' יהודה אלחריזי מספר מפיו של גבר על אהובו הצעיר:


"ולי נער, ישרתני כחפצי
ארסנו בכל עת רעננה,
ועלי חוב להשלים לו צרכיו
ולתת לו שאר, וכסות ואונה".


"שאר כסות ועונה" הם חובות הבעל כלפי אשתו על פי ההלכה : מאכל, לבוש וסיפוק מיני.
 

האם היה קשר רומנטי בין דוד (המלך לעתיד) ליונתן בן שאול?

אהבת יונתן לדוד מתוארת בשמואל א` פרק י"ח: " וְנֶפֶש יְהוֹנָתָן, נִקְשְרָה בְּנֶפֶש דָּוִד; וַיֶּאֱהָבֵהוּ יְהוֹנָתָן, כְּנַפְשוֹ. ... וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן וְדָוִד, בְּרִית, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ, כְּנַפְשוֹ".
 
אם היתה אהבת בשרים, היא לא דווחה. דוד הנער (קרווג'יו)
 אם היתה אהבת בשרים, היא לא דווחה. דוד הנער (קרווג'יו)   
בהמשך (פרק י"ט) אהבתו של יונתן לדוד מתוארת בפועל "חפץ" שניתן לפרשו כמבטא תשוקה: "א וַיְדַבֵּר שָאוּל, אֶל-יוֹנָתָן בְּנוֹ וְאֶל-כָּל-עֲבָדָיו, לְהָמִית, אֶת-דָּוִד; וִיהוֹנָתָן, בֶּן-שָאוּל, חָפֵץ בְּדָוִד, מְאֹד"

מה ש"החשיד" בעיקר את אהבת דוד ויהונתן בהומוסקסואליות היא קינת דוד על יהונתן (שמואל ב` פרק א`): "צַר-לִי עָלֶיךָ, אָחִי יְהוֹנָתָן--נָעַמְתָּ לִּי, מְאֹד; נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי, מֵאַהֲבַת נָשִים"

אבל: אין שום פסוק שממנו ניתן ללמוד (במפורש או במשתמע) על ביטוי ארוטי לאהבת יונתן ודוד (שאהבת הנשים שלו אינה מוטלת בספק למי שקרא את סיפורי אביגיל ובת שבע). במקרא גם אהבת ה` ועם ישראל מושוות לאהבת איש לאישתו, בדומה ל"אהבת נשים" של קינת דוד, וקשה להאמין שהסופר היה מדווח על קשר הומו-ארוטי כזה.
 

במקור, בדגל הקשת היו שמונה צבעים

ריקי שואלת: מה מקורו של דגל צבעי הקשת המונף באירועי גאווה
 
מכיל רק שישה צבעים. דגל הגאווה (רויטרס)
 מכיל רק שישה צבעים. דגל הגאווה (רויטרס)   
דגל הגאווה המקורי לקהילה ההומוסקסואלית שהוצג לראשונה ע"י Gilbert Baker ב-1978
כלל 8 צבעים ולא 6 כפי שהוא מוכר כיום. הצבעים סימלו:

ורוד: מין
אדום: חיים
כתום: ריפוי
צהוב: אור שמש
ירוק: טבע
טורקיז: קסם
כחול: שלוה
סגול: נשמה

לדעתי, רוב המניפים את הדגל לא מחפשים סמליות לכל צבע אלא רואים בקשת הצבעים ביטוי לקבלה של כל גוון בחברת בני האדם.
 
עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? פורום "לכל שאלה תשובה" מחכה לה (ניתן גם לשלוח שאלות ל- ysorek@gmail.com)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by