בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
רצח פוליטי ביהודה 

רצח פוליטי ביהודה

 
 
עבד-נאבו בן שאדרך הכשדי

שארית הפליטה של הארץ הכבושה, שהחלה להתקבץ בה שוב, בורחת פעם נוספת מאימת מלך בבל הגדול, בעקבות רצח גדליה בן אחיקם. כתבנו ביהודה עם הפרטים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
רצח פוליטי מזעזע אירע לפני ימים אחדים, ב-ג' בתשרי, בעיר מצפה שבמחוז יהודה, בעת שגדליה בן אחיקם, מושל מחוז יהודה הכבוש של ממלכתנו המפוארת, נשחט למוות בידי מורדים יהודים בשליחות מלך בני עמון. לאחרונה החלו פשוטי היהודים, אשר נמלטו מחמת זעמו הצודק של מלכנו, לחזור ליהודה. ויהי הדבר פרי מדיניותו המוצלחת של המושל גדליה, אשר מינה מלכנו האדיר בתבונתו. אולם לאחר ההתמרדות האחרונה והשפלה מכולן, החלו היהודים נמלטים מארצם שוב, לעבר מצרים. על פי מקורות מסוימים, היתה מצרים מעורבת גם היא במעשה.
 
"מלכנו הנבון מכל אדם". נבוכדנצר בגנים התלויים (ציור של פ. וולקנזינס)
 "מלכנו הנבון מכל אדם". נבוכדנצר בגנים התלויים (ציור של פ. וולקנזינס)   
כזכור, לפני שנה וחודשיים נאלץ מלכנו האדיר לכתוש את ממלכת יהודה, שהתעקשה להתמרד ולא לשלם לאוצר האימפריה את הכופר, אותו השית מלכנו האדיר באורך רוחו כי רב, על מלכם יהויכין. למלכנו לא נותרה ברירה אלא לשים את ארצם לשממה, להחריב את עירם ירושלים ולשרוף את בית המקדש המפורסם אשר במקום.

חרף זאת, ביקש מלכנו הנבון מכל אדם לשמר את יהודה כחיץ בפני התפשטותם העוינת של המצרים השפלים. על כן הסתפק ברחמיו בהגליית האצולה היהודית בלבד, ולפשוטי העם, שנסו מאימת כוחו הזועם, הרשה בהדרגה לחזור ולעבד את האדמה באזור, תחת המושל בן עמם גדליה.

אולם גם רוחב לב זה לא די היה בו להטות את בית דוד השפל ממרדנותו. ותבוא קבוצת אנשים מזרע המלוכה, בראשות מנהיג הסיעה הפרו-מצרית/עמונית ביהודה, אחד, ישמעאל בן נתניה שמו, ויתנפלו על גדליה באמצע סעודת חג וירצחוהו נפש, אותו, את כל היהודים אשר עמו בעיר, ואת פקידי מלכנו הבבלים, אשר היו עמו להשגיחו, יען בכל זאת - יהודי הוא.
 

הרצחת וגם רצחת עוד?

פרסומת
 
ולא באה תאוות הדם אשר לרוצח השפל אל סיפוקה. ויבואו שמונים יהודים ירושלימה, כי חג ליהודים בעת ההיא, הקרוי בפיהם "מקרא קודש". ויעברו בדרך סמוך למצפה, וייצא אליהם הרוצח והוא מעמיד פני אבל, ויפתה אותם העירה עמו, וייפול עליהם וירצחם נפש, ואת גופותיהם טמן בבור.

ויהי אחר כלות עשותו את הדברים האלה, וייצאו ישמעאל והאנשים אשר עמו, ויעברו הירדן, ויילכו לעבוד את בעליס מלך עמון, אשר על מצרים נשען כוחו. ויהיו מקורות שונים מוסרים לכותב שורות אלה, כי בעליס הוא אשר שלח את ישמעאל לעשות את הרשעה הזו.

הנה דבריו של איש הצבא היהודי הוותיק, יוחנן בן קורח, אשר שירת את גדליה: "אמרתי לו, גדליה, 'הֲיָדֹעַ תֵּדַע כִּי בַּעֲלִיס מֶלֶךְ בְּנֵי-עַמּוֹן שָׁלַח אֶת-יִשְׁמָעֵאל בֶּן-נְתַנְיָה, לְהַכֹּתְךָ, נָפֶשׁ', אבל הוא לא אבה להאמין לי, השאנן. הצע הצעתי לו כי אקדים תרופה למכה, ואכה נפש את ישמעאל וחבר מרעיו. היודע אתה מה אמר לי?". ויאדמו פניו של יוחנן עד מאד, ואהי מציע לו כוס מים צוננים, ויעף הכוס מידי בהמיית לבו ויזעק: "הוא אמר שאני משקר! מי משקר עכשיו, כסיל תוגת אמו?", זעק בן קורח ביגון, ויירק ארצה ואחשוש שמא יתפרץ הדם מפרצופו.
 
כזה הוא ירמיהו, ואין הרבה מה לעשות בנידון (ציור של רמבראנט)
 כזה הוא ירמיהו, ואין הרבה מה לעשות בנידון (ציור של רמבראנט)   
ואשאלנו בחשש מה יעשה עכשיו העם אשר התקבץ אל גדליה. ויצחק במר לבו ויאמר: "מה נעשה? לקוח ניקח את עכוזינו ונברח, כי כבר נמוג לו גבול ארך האפיים של מלכך, ואני חושש שאדון ישמעאל מביא עלינו אסון גדול".

עם זאת, לא כל הגורמים ביהודה תמימי דעים באשר להערכה זו של תגובת מלכנו הנערץ. ישנם כאלה המוכנים לבטוח באורך רוחו האלוהי של מנהיגנו, היודע לטבוח באויביו ולחוס על נאמניו באותה מידה. ואהי מזדמן לנאום פומבי של הכוהן הידוע ירמיהו, אשר מלכתחילה יעץ ליהודים המרדנים לנהוג בענווה ולקבל את עולו של מלכנו. וישתלח ירמיהו באומרים לרדת מצרימה, ויאיים עליהם בצרות ואסונות מזעזעים כל-כך, עד שמן הנמנע לפרטם בכלי תקשורת לכל המשפחה. ואחרד מחריפות לשונו ומזעמו מתיז הריר, וירגיעוני שאר הנאספים כי כזה הוא ירמיהו, ואין הרבה מה לעשות בנידון.

ויספר לי מקור בכיר מבין אנשי הצבא ביהודה, כי שאר נאמני גדליה לא מוכנים לשמוע לירמיהו, למרות שהוכחה צדקתו בעבר, ויטיחו בו כי להסגירם למות ביד מלכנו הנערץ נכודנצר הוא מבקש. וימשוך ירמיהו, על פי דיווח זה, בכתפיו ויאמר: "אני את שלי אמרתי, קינדרלעך"*.
 

הקשר המצרי

ואשאל את בכירי צבאנו הבבלי המהולל אם יצאה מלפני המלך הפקודה להיכון למשלחת עונשין יהודתה. ויאמרו, אין לו לצבא פקודה בזו הלשון מאת המלך, אף כי למלך החכם מכל הזכות להוציא פקודה כזו בכל עת. ויוסף עוד מקור במטה הצבא ויגלה את אוזני, אגב מציצת שיכר בקשית מתעלות הדיש: "וכי למה שנתאמץ? היהודים ההיסטריים האלה מענישים את עצמם יפה מאד. הלא אמר להם הכוהן להישאר, ולמה לא שמעו לו?" ואומר כי בכל זאת הרי לא יוכל לעבור מלכנו הנערץ לסדר היום על פגיעה כזו במלכותו? ויאמר "נכון מאד, אבל אנחנו יודעים שרוב העם כנוע לנו ונאמן לשלטוננו, וגם אם היינו נשלחים למסע עונשין לא היינו נוגעים בפלאחים הפשוטים האלה. חוץ מזה, אתה צריך לדעת שמרגע שהפושעים הגיעו לחצר מלך עמון, זה כבר לא עניין פשוט".

"מצרים", אמרתי.

"מצרים", הנהן הקצין האמיץ לאיטו, אגב יניקה עצלה מן השיכר. "לתקוף את עמון זה לתקוף את מצרים, שכמובן עומדת מאחורי כל התרגיל המסריח הזה. אנחנו עוד נגמור איתם את החשבון וניתן להם בראש כמו שעשינו לפני עשרים שנה, אבל לא כרגע**". ונביט מן המבצר אל ארץ יהודה, ונראה את שיירות היהודים הבורחים מצרימה, ואהי חושב שהבבלי הזריז יוכל לעשות כאן מכה יפה מאד על קרקעות בקרוב.

ואהי מודה למקור האדיב אך המבושם שלי על זמנו ושפע ידיעותיו, ואשלם על השיכר אשר לגם, ותתרחב דעתי בהביני את שלל השיקולים והגורמים המעורבים בפרשה זו. ואחוש על מכתבתי, לחלוק את אשר למדתי עם קוראיי הנכבדים, ואקווה כי השכילו גם הם בקוראם את מלותיי.

**************

* הנביא ירמיהו אמנם צדק ברוב תחזיותיו הגיאו-פוליטיות, וצבא מצרים באמת הובס על ידי מלך בבל, אבל היהודים שברחו מצרימה לא "נפלו בחרב וברעב מגדול ועד קטן", אלא דווקא ייסדו קהילה גדולה ופורחת, שבין השאר הקימה מקדש חלופי שהתקיים כ-170 שנה באי אלפנטין, ולימים הפכה לקהילת אלכסנדריה הענקית והמשפיעה.

** ב-608 לפני הספירה התנגשו כוחות בבל ומצרים בכירכמש שעל גדול נהר הפרת. בעקבות קרב זה התרחב שלטון האימפריה הבבלית עד גבול יהודה-מצרים. למרות "נבואתו" של הקצין הבבלי הדמיוני שלנו, לאחר קרב זה לא התרחש עוד עימות מכריע בין הצדדים. בסוף המאה השישית לפני הספירה נכבשו גם בבל וגם מצרים על ידי האימפריה הפרסית.

+ את הידוע לנו על רצח גדליה בן אחיקם והשלכותיו ניתן לקרוא בפרק ירמיה, פרקים מ'-מא (וקצת הלאה) ובספר מלכים ב', פרק כה.
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by