בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
חיים בלי ראש  

חיים בלי ראש

 
 
יורם שורק

האם יצורים חיים יכולים לחיות לאחר התזת ראשם? תתפלאו לגלות עד כמה. ויש גם עדויות על אנשים ערופי ראש. דברים שיורמים יודעים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מפחיד אותנו לברר את הרקע לכך, אבל ליאת תוהה: האם חיות אכן ממשיכות לתפקד ללא ראש?

ובכן, תלוי איזו חיה. ככל שמערכת העצבים של בעל החיים פרימיטיבית יותר, פעילויות יכולות להתבצע ללא הוראות "מגבוה" ונמשכות גם כשהחיה האומללה מאבדת את ראשה.
 

מגזימים בחשיבות הראש

ג'וקים יכולים אף ללמוד התנהגויות חדשות ללא ראש (ויקיפדיה)
 ג'וקים יכולים אף ללמוד התנהגויות חדשות ללא ראש (ויקיפדיה)   
לחרקים, למשל, אין מח מרכזי אחד, אלא כמה צברים של תאי עצב ( גנגליונים ) בחלקי הגוף השונים. תנועות רגליים, למשל, אינן זקוקות להוראה מתאי עצב בראש החרק. זבובים ערופים ממשיכים לנוע במשך זמן רב וחרקים גדולים כתיקנים (ג'וקים) וחגבים לא רק שממשיכים לחיות זמן ממושך (ימים ואף שבועות) ללא ראש, אלא מסוגלים אפילו ללמוד התנהגויות חדשות בתקופה זו.

בניסוי סדיסטי במיוחד הציב חוקר בשם הורידג' (G. Horridge) חרקים נטולי ראש במתקן שבו קיבלו הלם חשמלי כאשר רגליהם ירדו מתחת למיקום קבוע. החרקים לא רק שלמדו להרים את הרגליים בהיותם במתקן אלא אף זכרו את השיעור והזדרזו להרים את רגליהם כאשר הוחזרו למתקן העינויים לאחר זמן מנוחה.

דגים דו-חיים וזוחלים הם בעלי "דם קר", ולכן צריכת המזון והחמצן של המוח שלהם נמוכה. כתוצאה, מסוגל ראש ערוף של חיות אלו לפעול עד כשעה ללא אספקת דם טרי. ראשים מנותקים של נחשים ולטאות נצפו כשהם מנסים לנשוך את מי שמתקרב אליהם. הם מריחים את האוויר בלשונם, ממקדים מבט בעצמים זזים, האישונים מגיבים לאור, ממצמצים כרגיל ומראים סימני סבל ומצוקה ברורים. אם התזת הראש משאירה חלק מחוליות הצוואר מחוברות, הזוחל המסכן ינסה לנוע ולברוח. הנחיות להמתת חסד של חיות אלו במעבדות מדגישות, לכן, שהתזת ראש בלבד אינה אמצעי המתה הומאני וכי יש להקפיד על ריסוק ומעיכה יסודית של הגולגולת.

אצל בעלי דם חם, עופות ויונקים, המוח הוא צרכן אנרגיה גדול, ותפקודו נפסק לאחר שניות מהפסקת אספקת הדם אליו. מה שיכול, בכל זאת, להמשיך ולתפקד הוא דווקא הגוף.
 

סיפורו של מייק התרנגול

 
הביוגרפיה נטולת הראש המרשימה ביותר שייכת ללא ספק ל"מייק". בעשרה בספטמבר 1945 הותז ראשו של התרנגול "מייק", שהיה אז בן 5 חודשים, על-ידי בעליו לויד אולסן. תרנגולים ערופים מתרוצצים בדרך כלל כמה דקות לאחר הארוע הטראומטי, ואז נכנסים למצב הרגוע המאפיין שניצלים. מייק חסר הראש המשיך לגלות פעלתנות זמן למשך הרבה יותר זמן.
 
 
התרנגול ערוף הראש מייק ובעליו לויד אולסן (ויקיפדיה)
 התרנגול ערוף הראש מייק ובעליו לויד אולסן (ויקיפדיה)   
כשגם למחרת מייק לא גילה סימני עייפות, החליט מר אולסן לבדוק עד מתי יתעקש התרנגול להתעלם מהעדרות ראשו. הוא האכיל והשקה את מייק על-ידי טפטוף מזון ומים ישירות לוושט, והתרנגול הצעיר לא רק שלא גווע, אלא אפילו השמין. הוא התהלך, קרקר, ייצב את עצמו על שלבי הסולם ואפילו ניסה לסדר נוצותיו בצווארו חסר הראש. תרנגולות בסביבתו התייחסו אליו כחבר מן המניין בלהקה, אם כי מייק עצמו (מן הסתם בשל העיוורון והחרשות הנלווים למצבו המיוחד) התעלם מהם. מייק התותח המשיך לחיות עוד כ-18 חודשים, עד שמת במארס 1947 מחנק עקב שאיפת הפרשות לקנה הנשימה. בלי ראש, כך מסתבר, אי אפשר להשתעל.

איך זה אפשרי? רוב הרפלקסים של התרנגול מפוקחים מגזע המח, שהוא אוטונומי. בדיקה יסודית של מייק העלתה שהעריפה לא הייתה מושלמת: חלק ניכר מגזע המח נשאר צמוד לחוט השדרה ולא הותז עם שאר הראש. קריש דם חסם את וריד הצוואר ומנע דימום מסיבי. ששה שבועות לאחר השחיטה הכושלת הפך מייק לסלבריטי: הוא כיכב במגזין LIFE ויצא למסע הופעות. מספיק אנשים שילמו 25 סנט לצפות בו כדי להכניס לבעלים הגאים 4500 דולרים בחודש. חישוב במונחי כוח קניה, בהתחשב באינפלציה ב-60 השנים האחרונות, מוביל למסקנה שעדיף להיות שוחט רשלן מאיש היי-טק מיומן. עירו של מייק, פרוייטה שבקולוראדו האמריקנית, ניצלה את הפרסום לקידום התיירות והכריזה על יום ה-17 במאי כ"יום מייק חסר הראש" המצויין שם מדי שנה בפסטיבל עופות.
 

ומה איתנו?

עריפת ראש היתה דרך פופולארית להוצאה להורג במשך אלפי שנים. כך בחר דוד להמית את גוליית. השיטה היא אחת מארבע מיתות בית דין המוזכרות בתלמוד. כיום רק שכנינו הסעודים שומרים על מסורת עריפת ראשי עבריינים בחרב.
 
מיתוסים רבים נקשרו לראשים כרותים (ויקיפדיה)
 מיתוסים רבים נקשרו לראשים כרותים (ויקיפדיה)   
בשנת 2005 נענשו ששה אזרחים סומלים בעריפת ראש בעוון גניבת מכוניות. שיטה זו אף נחשבה לרחומה שבשיטות ההמתה. באנגליה, למשל, היא נשמרה לבני אצולה, בעוד פשוטי העם נתלו או נשרפו חיים. מיתוסים רבים נקשרו לתגובות הראש הכרות מיד לאחר פרידתו מהצוואר. רוב המיתוסים קשורים לגיליוטינה, שאפשרה לקהל משולהב לצפות בראשים ניתקים וגופות מפרפרות מיד לאחר ביצוע גזר הדין.

אין סימוכין לסיפורי הזוועה מתקופת המהפכה הצרפתית על ראשים המגיבים לקהל כאשר הונפו לתצוגה בידי התליין. הסיפור על הכימאי אנטואן לבואזיה, שמצמץ בעיניו לאחר ההוצאה להורג לבקשת חבריו, הוא חסר בסיס. כמוהו גם המיתוס על ראשה הכרות של Charlotte Corday (המתנקשת המפורסמת בחיי מרה) שירק, לכאורה, על התליין לאחר שזה סטר לו לאחר שהוציאו מהסל. במאה ה-19 נרשמו מקרים בהם התבקשו והסכימו נידונים למוות למצמץ לאחר העריפה אך ללא הצלחה (יתכן שהמוטיבציה המדעית אינה בשיאה באותן שניות הכרה אחרונות). ובכל זאת, עדי ראיה אמינים להתזת ראש בתאונה מדווחים על מיקוד המבט בגוף המנותק ובפני הסובבים ועל הבעות פנים (ארשת הפתעה המתחלפת בסבל או עצב). תיאורטית, המוח האנושי אמור לשמור על מצב הכרה כ-10 שניות לאחר ניתוק כלי הדם, פרק זמן מספיק להבנת המצב העגום החדש.


עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? פורום "לכל שאלה תשובה" מחכה לה. ניתן גם לשלוח ל-ysorek@gmail.com.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by