בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הטרגדיה של חנית 

הטרגדיה של חנית

 
 
שרי פרידלנדר-אילני

חנית כהן מתה בגיל 24 ממחלת האנורקסיה, כשמשקלה עמד על 19 קילוגרמים בלבד. עד למותה, היא כתבה יותר ממאה מחברות צפופות של יומן

 
 
 
 
 
 
 
 
 
זהו סיפורה של חנית כהן, צעירה בת 24 שנפטרה ביום חמישי האחרון ממחלת האנורקסיה. חנית מתה במשקל של 19 קילוגרמים, משקל הראוי יותר לילדה בכיתה א'. עד למותה, כתבה חנית יותר ממאה מחברות צפופות של הגות, מילים, צבעים, ציורים, צילומים, להם קראה ה"יומנוש". חלומה היה שכתביה יתפרסמו וישפיעו על נערות במצב דומה.
 
 "בזמן האחרון יש לי הרבה מחשבות על מוות. המחשבה הראשונה שעולה לי הבוקר כשאני קמה היא שבא לי למות וזו המחשבה שעוברת לי הכי הרבה פעמים ביום והיא גם המחשבה שמסיימת לי את היום לפני שאני הולכת לישון...

"חשבתי לעצמי היום במקלחת שהייתי רוצה להיות ערה עד הזריחה בערך, עד 5 בבוקר בחדר ולכתוב ביומן ולצפות בזריחה דרך החלון ולעשות כפיפות בטן שכל כך מזמן לא עשיתי. זו עוד אחת מהפנטזיות שלי, אבל את זאת אולי אפשר לקיים באמת. אם יש יום מתאים לזה זה באמת יום ששי או שבת כי בימים האלו או יותר נכון בלילות האלו אני נשארת לבד בחדר. וזה כל כך כיף. הלוואי שהיה לי חדר לבד. להיות בו לבדי לבדי. פתאום אני מרגישה צורך עז ליצור לי את העולם הפרטי המיוחד היפה והסגור שלי ויש כזה אפילו משהו נוגה. משהו יפה ועצוב.

לפרק המלא 
זהו קולאז' של הגות, מילים, צבעים, ציורים, צילומים. יש מילים שבהן יש גם צבע, גם צליל צורות ואפילו התיחסות ל-טעם. הספר נועד להיות פה לנערות רבות בארץ ובעולם (יש גם נערים וגם נשים) פה שיודע רק לשמש ככלי דיבור, קצת שתיה, ואוכל זה לא שם המשחק כאן.

להבדיל מהמוזלמנים שהיו בפלנטה ההיא, "שם" בעל כורחם, זהו סרט על מחנה כפיה של אדם אחד, שאליו נכנסים מרצון והיציאה החוצה היא הרבה, הרבה יותר קשה. תהליך שהוא לא תמיד הפיך. בספרו "עשו" מתאר מאיר שלו את הרזון "בגלל שהיו כל כך רזות, מסכנות – העצמות שלהן הרעישו במיטות כמו טויאקאס דה פורים".

חנית כתבה כל השנים, החודשים, הימים והלילות גם במחברות שהיו החברים והחברות הטובות והכמעט יחידות שלה ה"יומנוש" שלה. מתוך היומנים הובאו לכאן קטעים נבחרים ובצד אלה יש את הדפים שכתבה בפגישות במועדון החברתי של נפגעי הנפש שאליו השתייכה וששם הכרתי אותה. מדי שבוע היא הגיעה לחוג "מילה צורה ויצירה" גם כשמצבה היה בכי רע והפתיעה ביבול שהאדמה היבשה העלתה מקירבה. הפגישות נמשכו גם בעת האישפוז ובזמן הפנוי בין "הסעודות" (קשירה של 8 שעות ביום) והטקסטים משם מובאים כמו שהם, בלי עריכה ומדברים בעד עצמם, בשפה רהוטה, שקופה כגביש שמתארת תאר היטב עולם פנימי עשיר שמצוי למרבית הפליאה, בתוך שלד עצמות גווע.

הפתעה גדולה היתה השירים. כתיבתה, רובה ככולה, היתה כתב יד יפה ומסודר מאוד בשורות ארוכות צפופות בלי אויר. בכל המחברות (מעל מאה!) היו רק שני שירים. באחת הפגישות היא קיבלה ממני אלבום צילומים יפייפה שבו ליד כל צילום היתה התחלתו של שיר קסום מפרי עטו של יורם טהר לב. "למען האוהבים צירפנו לכל נוף ציון מקום מדויק ורשמנו התחלה של שיר אהבה חדש. את השיר עצמו ירקמו האוהבים עצמם, כל אחד וכל אחת על מיתרו לבבו". תוך פחות משבוע (!) קיבלתי ממנה חזרה את הספר עם מחברת שהיו כתובים בה 57 שירים,(!!!) כל ההתחלות מאותו ספר קיבלו את הבשר, השפע והמילוי שלה ממקום רעב וריק. מילוי עשיר עד מאוד בתוכן, ההוויה, החלומות והכמיהה שלה. שירי אהבה ממקום שמעולם לא התנסה בחוויה הנשית, לא בגוף הבוסרי ולא בנפש.

חשוב לכל מי שעומד מאחורי ההוצאה לאור של הספר, לחנית, להורים, לגורמים המטפלים ולי, שההצצה הרחבה הזאת לעולם שלה תדליק אורות אדומים לאלו שרוצים להיות הכי רזות שאפשר, ולאפשר לאנשי המקצוע להכיר וללמוד יותר את הדינמיקה במחוזות הללו, ולקהל הרחב שאוהב לקרוא דברים משובחים - להרחיב את הדעת ולהנות מספרות טובה שנכתבה מהבטן הרזה. כל כך יפה שאפשר להשתגע!
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by