בערוץ
 
 
 
 
 
טעינה...
 
 
 
 
דמוקרטיה במחלוקת 

דמוקרטיה במחלוקת

 
 
רון פרסלר

אורי אבנרי רואה את ליברמן ונזכר בעליית הנאציזם. גם הציבור, שמאפשר את השחיתות, מסכן לדעתו את הדמוקרטיה. פרופ' הילל וייס סבור שהדמוקרטיה בכלל לא קיימת - מה שיש זו עריצות של האליטות בהובלת בג"ץ. אבל הוא גם לא ממש רוצה דמוקרטיה - להשקפתו, הציבור טיפש מכדי למלא משימה זו. ורק המומחה, הפרופ' למדעי המדינה יוסי שיין, מרגיע. על אף הבעיות, הוא אומר, הדמוקרטיה הישראלית איתנה. בדיקת מציאות

 
 
 
 
 
בחודשים האחרונים מציגים עיתוני סוף השבוע מציגים סקרים רבים, המלמדים כי הציבור הישראלי איבד את האמון בהנהגה באופן מדאיג. יום השנה ה-11 לרצח ראש הממשלה יצחק רבין, שכונה גם "רצח הדמוקרטיה", הוא הזדמנות טובה לבדיקת מערכות לפוליטיקה הישראלית. שלושה אנשים, אורי אבנרי, פרופ' הלל וייס ופרופ' יוסי שיין, ניסו לתת תשובה לשאלה אם הדמוקרטיה הישראלית יציבה וחסונה, או שמא היא תופעה חולפת.
 

הדמוקרטיה בסכנה

פרסומת
 
העיתונאי אורי אבנרי דווקא סבור שהשחיתות מתפשטת, ומהווה סכנה ברורה ומיידית לדמוקרטיה. "הדמוקרטיה הישראלית עד לא מכבר פעלה היטב", אומר אבנרי. "היה תהליך מאוד איטי, והאנשים שפעלו למען הקידמה הזאת סבלו לא מעט, אבל התהליך עצמו התקדם יפה. עובדה שהצלחנו בשטח הפוליטי להביא להכרה בעם הפלסטיני, וגם בהרבה ענייני פנים של המדינה היתה התקדמות מאוד חיובית במשך השנים. אבל עכשיו הגענו לנקודת שפל מסוכנת.

"הגענו למצב הזה מפני שהשכבה השלטת במדינה התגלתה לעיני כל כקבוצה מושחתת, רקובה ובלתי מוכשרת. זו קבוצה פוליטית הקשורה בהון הגדול, החל בנשיא המדינה וראש הממשלה, הנוכחי והקודם, וכלה בפונקציונרים בכל רחבי הארץ.
 
אבנרי. אנחנו בדרך לפשיזם, סיפור ליברמן מזכיר את עליית המפלגה הנאצית (צילום: האתר של אורי אבנרי)
 אבנרי. אנחנו בדרך לפשיזם, סיפור ליברמן מזכיר את עליית המפלגה הנאצית (צילום: האתר של אורי אבנרי)   
- פעם זה היה שונה? אולי אם התקשורת בעבר היתה חופרת כמו היום, גם מנהיגים קודמים היו מתגלים כמושחתים?

"'העולם הזה' שאני ערכתי ארבעים שנה, היה לאין שיעור יותר תקיף בחשיפת פרשות שחיתות. וגילינו פרשות שחיתות רבות, אבל הן לא משתוות למה שקורה היום. אז היו שחיתויות נקודתיות. היום השחיתות היא כללית".

- אולי זו רק רומנטיקה של העבר?

"אין פה שום רומנטיקה - פעם היה יותר טוב. לא היתה שחיתות. בשנים הראשונות של המדינה, כאשר מישהו נתפס בשחיתות זה היה הסוף. היתה פרשה בראשית של שנות החמישים של אדם בשם אליעזר לבנה , שהיה מראשי מפא"י, והוא בנה לעצמו וילה בירושלים מכספו שלו. איש לא טען שהוא גנב את הכסף. אבל מפני שהוא בנה וילה ראוותנית גירשו אותו מהמפלגה. כשמשה שרת קיבל דירת שרד מהמדינה, הוא מכר את דירתו הפרטית, ואת הכסף חילק לאירגוני צדקה. אנשים התאבדו. 'העולם הזה' האשים את אברהם עופר בדברים לא תקינים, וכאשר הוא גילה שהמפלגה לא לצידו – הוא התאבד. היום מישהו במדינה יתאבד מפני שהוא מואשם במשהו?

- אולי זה היה סימפטום של חברה בהתהוות. חברה מגוייסת.

"אולי. אבל העובדה נשארת שזה לא נוסטלגיה. הדברים הושחתו. חוסר הבושה המוחלטת היא מקור הריקבון. אתה יכול להיות מושחת ולהתבייש בזה. לנסות להסתיר את זה. אבל היום כשהדברים נעשים לעיני כל, ואיש לא מתבייש עוד. איזו דוגמה יותר חותכת לחוסר בושה יכולה להיות מאשר נשיא המדינה".

"אבל בסופו של דבר הכל מתחיל בציבור. גם שיכבה שלטת לא יכולה להיות יותר טובה מאשר הציבור בכללותו. כאשר ציבור רואה ולא אכפת לו, ומגיב באדישות או אפילו חושב שהגנבים הם חבר'המנים, אז נוצרת אווירה ציבורית שמאפשרת את זה. אם הציבור עצמו מאבד את הערכים הבסיסיים של הגינות, של יושרה, כי אז אי אפשר לצפות שהשליטים שלו יהיו יותר טובים. כיושבי עיר כן ראשיה".

- אולי מערכות אכיפת החוק מגלות להיטות יתר לחשוף שחיתויות?

"איך יכולה להיות להיטות יתר כשיש מעשי עושק ושוד לאור יום. הרי האנשים שנחקרו, נחקרו בדין ובצדק. אחוז האנשים שהחשדות נגדם נמצאו בלתי מבוססים הוא אחוז קטן מאוד. זו תעמולה של הפושעים שהם טוענים שהשופטים אשמים. זה לבדו סימפטום של שחיתות יסודית".

- לדעתך הדמוקרטיה שלנו בסכנה?

"השחיתות אצלנו היא סכנה לדמוקרטיה מפני שהיא גורמת לציבור לבוז לדמוקרטיה, וממילא פותחת פרצה לעליית הפשיזם. דמוקרטיה בנויה על זה שכשהשלטון נעשה מושחת, יש קבוצה אחרת של מנהיגים להחליף אותו. פה אין. כך נוצר המצב הקלאסי שמוביל לפשיזם. למעשה זה כבר מתרחש. ברגע שאיש כמו אביגדור ליברמן תופס מקום מרכזי בממשלה, הסכנה היא כבר לא בעתיד. היא בהווה. המפלגה שלו היא פשיסטית ממש. זה פשיזם שמחבר יחד גזענות, לאומנות קיצונית, פולחן של כח, אפליית מיעוטים ופולחן של מנהיג".

"אני נולדתי בגרמניה והייתי בן עשר כשהנאצים עלו לשלטון, ואני זוכר היטב איך זה נראה, וזה מדאיג אותי מאוד מאוד. כי יש לנו פה סימנים ברורים של פשיזם. לפי כל הסקרים ליברמן עלול להיות המפלגה השניה בגודלה בבחירות הבאות. בגרמניה קרה בדיוק אותו הדבר. מפלגה שולית הפכה בן-לילה למפלגה השניה בגודלה. וזה היה עם דמוקרטי, תרבותי. אחת הצרות היא שהציבור בארץ לא יכול לתאר לעצמו דבר כזה".

- מה אפשר לעשות?

"התיקון יכול לבוא רק מלמטה. השאלה היא אם תוכל לקום תנועה ציבורית דמוקרטית במהותה שתתחיל לקבוע סטנדרטים חדשים. כלומר לדאוג לכך שמועמדים בבחירות יהיו נקיים. בזה מתחיל העניין - שכדאי למועמד להיות נקי. אם למועמד לא רק שלא כדאי להיות נקי, כי אם להיפך - יש יתרון למועמד מושחת, כי אז אין שום סיכוי שהמצב יבוא על תיקונו.

"עדיין יש תקווה, מפני שיש ארגונים שפועלים נגד השחתת המדינה. יש הרבה אנשים טובים שפועלים בכיוון הנגדי, וצריך לעזור להם לפני שזה יהיה מאוחר מדי".
 

הדמוקרטיה לא קיימת

את פרופ' הלל וייס, חבר בחוג הפרופסורים לחוסן מדיני, לא צריך לשאול אם הדמוקרטיה בסכנה. לדעתו, בישראל יש רק מראית עין של דמוקרטיה, שמכסה על שלטון עריץ של אליטות, אותן מייצג בית המשפט העליון. השלטון, לטענת וייס מנצל את מושג הדמוקרטיה במין מניפולציה לצורכי שליטה והתעללות בציבורים שהאליטות שקשורות בו לא חפצות ביקרם.

- איך הניצול מתבצע?
 
הפגנה נגד ביה"ש העליון. "בית המשפט העליון נלחם בעם היהודי" (לע"מ)
 הפגנה נגד ביה"ש העליון. "בית המשפט העליון נלחם בעם היהודי" (לע"מ)   
"למשל בהתנתקות. יש שלושה אלופים והעיתונאי יאיר לפיד שאומר שההתנתקות היתה בעצם נקמה בדתיים. ואם ביהמ"ש העליון, שרוממות הדמוקרטיה בפיו, מצליח לפרש את חוק כבוד האדם וחירותו באופן שמאפשר דבר כזה, אז הוא מנסה באמצעות גיוס הדמוקרטיה להדביר את היהודים. נקודה.

"בית המשפט העליון נלחם בעם היהודי באמצעות ניטרול המהות שלו. יש כאן נסיון לבער תרבות, לבער את היהדות מתוך מניעים אנטישמיים ותו לא. וזה ממשיך בגירושים הבאים של אולמרט וברדיפות של פרץ. ועל ההתעמרות הזאת יבוא יום נקם ושילם.

"אם בכל עם השלטון לא מייצג את האותנטיות הלאומית - את הערכים שלו, את המסורת שלו ואת הייעוד שלו - אז לא משנה אם הוא שלטון דמוקרטי – הוא לא לגיטימי. זיקה לאותנטיות היא תנאי לשלטון. דמוקרטיה ריקה יכולה רק להזיק. אם השלטון מדינת ישראל לא מייצג את היהודים ואת המטרות היהודיות, הוא לא מעניין אותי ואני אלחם בו".

- ואם השלטון הקיים חושב שהוא דווקא כן מייצג את היהודים ואילו אתה לא?

"אז הוא חושב. יהיה מאבק ונראה מי ינצח".

- איך יתנהל המאבק הזה?

"זה מאבק רוחני שרצוי שיהיו בו כללים. צריך לשמור בו על סטטוס קוו. אבל אם באופן שיטתי בית המשפט, בשיטת חבר מביא חבר, מקדם בסדר היום שלו... 90% מהפסקים שלו הם פסקים אנטי יהודיים - בנושא שבת, בנושא המשפחה, בנושא גיור, בנושא ארץ ישראל... אז זה בית משפט עויין וצריך לסלק אותו.

"ואם הערכים שהשלטון מקבל הם ערכים שליליים - למשל חד-הוריות, הומו-לסביות, אגואיזם, כלכלה גלובלית, אטימות לב, זה משחית את הצבא, את התקשורת ואת העם. אלו ערכים פסולים. אגב, אני מוכן לעשות משאל עם ולבדוק האם בית המשפט העליון מייצג את הערכים שהציבור רוצה".

- אתה חש נרדף?

"בהחלט כן. היהודים בארץ נרדפים. בין אם הם מתנחלים או חרדים. ביהמ"ש העליון וכל האליטות מהתקשורת ומהספרות ומהאמנות, והאקדמיה, חברו למהלך פסאודו-דמוקרטי, אוליגרכי.."
 
מצעד הגאווה. "אני לא מתייחס לציבור כאל מי שיכול לקבוע במובנים של הדמוקרטיה המקובלת" (צילום: ערוץ 10)
 מצעד הגאווה. "אני לא מתייחס לציבור כאל מי שיכול לקבוע במובנים של הדמוקרטיה המקובלת" (צילום: ערוץ 10)   
- למה אוליגרכי?

"כי כל האליטות שהזכרתי הן בעצם מיעוט קטן, שבגלל סיבות פסיכולוגיות השתלט על ציבור ענק. כל ראשי הממשלות, מרבין ועד אולמרט, חלמו וביצעו את חלום הנשיאות האנטי-דמוקרטי. כל אחד רצה להנציח את שלטונו, בין אם על ידי שינוי שיטת הבחירות או על ידי המהלכים שביצעו. כולם התכחשו להבטחות שנתנו לציבור".

- אבל הציבור בכל זאת בחר בהם

"כי הטכנולוגיה, הטלפון הסלולרי, האינטרנט ושאר הדברים, הפכו את האנשים לנבוכים. הציבור לא מודע לחוסר החופש שלו. כדי שתהיה לאדם חירות הוא צריך איזושהי השכלה, ואיזשהו ידע, צריך חשיבה עצמאית וחזון והתייחסות לעבר. אפשר לומר שיש לי השקפה אריסטוקרטית משהו. אני בהחלט לא מתייחס לציבור כציבור שיכול לקבוע וצריך לקבוע במובנים של הדמוקרטיה המקובלת. גם הרצל סבר ששיטת הממשל במדינת היהודים צריכה להיות מונרכיה דמוקרטית, ובפירוש לא דמוקרטיה.

"הדמוקרטיה, במיוחד זו הליברלית, עשויה להיות הרסנית כשהיא לא מתאימה לציבור. כמו למשל הניסיונות האטומים של האמריקאים להשליט בכח דמוקרטיה במדינות מוסלמיות. דמוקרטיה נכונה לאנשים שיש להם מטרה משותפת, אבל כשיש מלחמת תרבויות, וכשלאנשים יש אינטרסים שונים, אי אפשר לקיים דמוקרטיה. במצב בו אין אומה ומדובר ב'מדינת כל אזרחיה', מקבלים לא דמוקרטיה אלא שלטון האספסוף".
 

הדמוקרטיה איתנה

הירידה בשיעור ההצבעה עשויה להפוך לעליה, אין סיבה לפאניקה (צילום: הארון תחאוכו)
 הירידה בשיעור ההצבעה עשויה להפוך לעליה, אין סיבה לפאניקה (צילום: הארון תחאוכו)   
פרופ' שיין, ראש בית הספר לממשל ומדיניות באוניברסיטת ת"א, לא סבור שהציבור איבד אמון במערכת הפוליטית עצמה אלא רק בהנהגה הנוכחית, בעיקר בעקבות מלחמת לבנון. "אובדן האמון זאת בעיה שבנויה לתוך המערכות הדמוקרטיות בעולם בכלל", אומר שיין, "כאשר יש חולשה מנהיגותית וכאשר נדמה לציבור שהמערכת אינה מתפקדת, אז יכול להיות לעתים שזה יהפוך לאיבוד אמון הציבור בעצם קיומה של המערכת. אבל אני לא חושב שהדבר הזה קיים בישראל. אני לא חושב שבישראל ישנם קולות רבים מדי - למעט קולות קיצוניים - ששוללים את קיומה של המערכת הדמוקרטית".

- ובכל זאת, בבחירות האחרונות, שיעור ההצבעה היה הנמוך ביותר אי פעם.

"אז יש ירידה בשיעור ההצבעה שבהחלט צריכה להדאיג אותנו. אבל הדברים האלה משתנים. היו שנים של ירידה בשיעור ההצבעה בארה"ב ולאחריהן עליה. גם יש לזכור שיש סגמנטציה (חלוקה לקבוצות) בחברה הישראלית, וצריך לראות באילו מגזרים היתה הירידה.

"אני חושב שבמדינת ישראל, הציניות והאפאתיה הן אכן מנת חלקם של חלקים נרחבים בעם, אבל במקביל יש אקטיביזם פוליטי חזק בשדרות ציבור רחבות, בעיקר בגלל שהסוגיות על סדר היום הציבורי הן סוגיות אקוטיות מבחינת המדינה - גבולות, בטחון, וסוגיות של זהות - למשל מיהו יהודי, מעמדם של ערביי ישראל וכן הלאה. שתי הסוגיות האלה, טריטוריה וזהות, תמיד מחזירות את האנשים למערכת. זה שהם לא מצביעים זה לא אומר שהם לא מעורבים. יש להם לפעמים מצב-רוח. אנחנו עוברים מאינתיפאדה מס' 2 לקצת מצב של אופוריה ואז פתאום מלחמה - זה לא דבר פשוט לעם כל הזמן לעבור את מצבי הרוח האלו. ולכן דווקא החיות של המערכת מפתיעה אותי יותר מאשר האפאתיות.
 
"בבחירות האחרונות המצביעים ירדו, בחלקם, בגלל דרמה שקרתה. שרון חלה, והמערכת התחילה לדשדש. מפלגת העבודה עברה את התהפוכות שלה ולא הלהיבה במיוחד. היתה סלידה מבנימין נתניהו, וראינו הצבעת מחאה לגמלאים. היו הרבה תופעות של חוסר שביעות רצון מהמנהיגות שהופיעה כזו שמועמדת לנהל את המדינה. פה היתה הבעיה, שאלת המנהיגות".

- משבר המנהיגות באמת קיים?

"בהחלט. תפיסת הציבור היא של העדר דמות שאפשר לסמוך עליה. למרות שדמוקרטיה היא צורת שלטון שלא מחפשת רק את הדמות הכריזמטית נוסח המלך, יש רצון לסמוך על אנשים שמראים יציבות, מראים נחישות, שיודעים לאן הם הולכים. כרגע זה לא נראה המצב, כתוצאה ממלחמת לבנון. המנהיגים החדשים של מדינת ישראל, אולמרט ופרץ, לא ייסדו להם שום בסיס עמוק עדיין, ומלחמת לבנון באה וטרפה לשניהם את הקלפים וקיעקעה עוד את מעמדם המנהיגותי. וכמובן שהתוצאות חשובות. אם אולמרט היה מנצח את מלחמת לבנון בנוק-אאוט, אני מבטיח לך שהוא היה יוצא אחרת, וגם פרץ היה מקבל קרדיט כשר בטחון בעל איכויות יוצאות מן הכלל. אבל לא היה נוק-אאוט".
 
- האם חוסר מנהיגות זה דפוס, או בעיה חולפת?

"זו שאלה גדולה. לבטח במדינת ישראל היו מנהיגים רציניים. בגין היה מנהיג רציני. רבין - היתה לו מנהיגות. לבן גוריון לבטח היתה מנהיגות. והיו כאלה שלא היתה להם מנהיגות והתגלו כמנהיגים בדיעבד. אשכול לא נתפס כמנהיג, אבל נתפס אח"כ כמי שעשה דברים טובים. ברק וביבי סחפו אנשים במשך תקופה מסויימת. גם לשרון היה את זה.
 
 
"אז הציבור שואל מאיפה דולים את המנהיגות. תמיד מחפשים אותה בכל מקום, ובישראל על אחת כמה וכמה כי הסוגיות הן קריטיות. למשל, דיברו על דן חלוץ לפני מלחמת לבנון כפוטנציאל גדול, והיום באים ומחסלים לו את המנהיגות. בישראל גם המשפטיזציה והחשש משחיתות בכל מקום הופכים את הפוליטיקה למאוד מאוד בעייתית. כל אחד שקצת מצליח ישר צריך לקבור אותו".

- מי רוצה לקבור אותו?

"אני אומר את זה בזהירות – אני חושב שהתקשורת הישראלית היא תקשורת שלא מאזינה בכלל. היא תקשורת מתערבת ולא מאזינה. אני לא ראיתי ראיון תקשורתי בישראל שבו המראיין הוא לא האדם היותר חשוב בראיון ולא המרואיין. אין פה בכלל התנהלות תקשורתית שנותנת קצת שהות לבדוק את הדברים".

- וזה שונה מהתקשורת במדינות אחרות?

"בהחלט. התקשורת הישראלית היא תקשורת פרועה. תקשורת צעקנית. אתה לא תראה בארה"ב שחותכים כל הזמן את המרואיינים באמצע. נותנים לך לדבר ולגמור משפט. פה התרבות הזאת לא קיימת.

"אין ספק שהתקשורת הלכה וצמחה. התקשורת של היום היא לא התקשורת של מחצית שנות התשעים. היא תקשורת שנמצאת היום בכל חור. היא סקנדליסטית יותר. היא בתחרות, ומה שמעניין אותה זה למכור סקופים, וגם הציבור מחפש בידור. התוצאה היא שכל דבר יוצא כאן החוצה לפני שהוא קרה אפילו.

"אבל אני לא מאשים רק את התקשורת. כל המערכות הפולטיות והפוליטיקאים מחפשים את התקשורת. יש סימביוזות יותר מדי קרובות פה. האליטות פה הן יותר מדי קרובות אחת לשניה. ההנהגה והעיתונאים מכירים אחד את השני. כל העיתונאים הם 'חברים של'.
 
אולמרט. הפוליטיקאים והעיתונאים קרובים מדי (רויטרס)
 אולמרט. הפוליטיקאים והעיתונאים קרובים מדי (רויטרס)   
- במצב כזה אפשר בכלל לבנות סמכות?

"אפשר לבנות סמכות ע"י תפקוד. שרון הלך נגד מפלגתו והצליח להעביר את ההתנתקות – לטוב ולרע – והראה נחישות, וכל מערכות המדינה עמדו לרשותו והצדיעו לו, כולל הצבא. כיום אתה לא יכול להגיד שמערכות המדינה מצדיעות למערכת הפוליטית או רואות בה את המנהיגות".

- מה דעתך על הצעת שינוי שיטת המשטר?

"אני חושב ששינויים מבניים אינם פותרים בעיות. צריך להסתכל קודם מה הבעייתיות. אפשר לעשות שינויים מבניים כאלה ואחרים, אבל תמיד צריכים לחשוב מה בדיוק הבעיה, והאם שינוי השיטה משפר באמת את המערכת".

- מאז נתניהו כל ראשי הממשלה נחקרו בחשד לפלילים. האם זה מראה על התחזקות יתר של המערכת המשפטית?

"החקירות הן לא רק פועל יוצא של הקירבה בין הון ושלטון שבהחלט הלכה והתחזקה פה בעשורים האחרונים, אלא גם פועל יוצא של החשיפה לכל דבר שקורה, ושל הצרכים הפוליטיים בכסף שגורמים לכאלו דברים כאלה לקרות. המערכת המשפטית בהחלט מתחזקת גם בגלל היחלשותה של המערכת הפוליטית. היא צריכה לתת פתרונות שהמערכת הפוליטית לא נותנת. ומכיוון שהכל שפיט, ע"פ דוקטרינת ברק, אז מה שהפוליטיקה לא עושה - המשפט עושה.

"כמובן שזה גם תוצאה של הניסיון של המערכת לנקות את עצמה. הלכו וגדלו כאן, מבחינת פרופיל, תפקידיהם של מבקרי המדינה, היועצים המשפטיים, המשטרה... בהעדר סמכות עליונה שיש לה כבוד, בית המשפט תפס את המקום הזה".

- האם זה נכון שבסך הכל מדינת ישראל מצליחה לפתור סכסוכים פוליטיים עם פחות אלימות מאשר במקומות אחרים?

"גם פה היתה אלימות. רצחו ראש ממשלה. רצחו את אמיל גרינצוייג. יש פה אלימות ברחובות. אבל זה נכון שלמדינת ישראל יש בסיס איתן לא אלים. האלימות כאן היא בד”כ לא אלימות מאיימת במובן הפוליטי - לפחות לא בפוליטקה הארצית. בפוליטיקה של המועצות המקומיות זה כבר סיפור אחר.

- האם יש איום על הדמוקרטיה הישראלית?

"יש איומים, לא הייתי אומר על הדמוקרטיה הישראלית, אבל כל הזמן יש כרסום בתרבות ההתנהלות. המערכת הפוליטית מעצם טבעה בנויה על תחרותיות ועל הרבה אגו, וזה ככה בכל מקום בעולם. אבל דמוקרטיה זה מינונים של התנהגות. של תרבות פוליטית. אצלנו הכל החלטות של רגע. תכנון ארוך זה לא תכנון. יש לנו טמפרמנט כזה. חסר לנו עידון. רואים את זה גם במשמעת, ביחס לחוק, בצעקנות - דברים אלמנטרים. יש לנו בעיה שאנחנו יודעים איך עושים הרבה דברים מצויין, רק לא פה".
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
עוד בחדשות
 
 
עוד ב- nana10
 
ערוצים  Online  אוכל ורק אוכל  אופנה ולייף סטייל  בידור  גיימר  הורדת תוכנות  חדשות  ילדים  ישרא-בלוג    כסף  מוזיקה  מבזקים  פורומים  צ'אט  ברנז'ה  סלבס  ספורט  תחזית מזג אוויר  מיוחדים  בלוג הספורט - קרב 10  אמץ ספורטאי אולימפי  WTF - חדשות מוזרות  לקראת הסכם עם איראן?  אסטרולוגיה  טיפים מרעננים לבית  עולם היופי והשיער  עולם היין  תלתלים: כל הטיפים  שירותים  אימייל  אינדקס אתרים  הורוסקופ  הכוונת לימודים  טבלת קלוריות  לוח הופעות חיות  קופונים ודילים  שליחת קבצים גדולים  מחירוני בעלי מקצוע  משחקים וכיף  משחקים - ראשי  משחקי אקשן  באבלס  בן 10  משחקי בנות  משחקים לילדים  משחקים להורדה  סרטים לקטנטנים  אנגרי בירדס  תוכניות ערוץ 10  גיא פינס  בני ערובה   אמבוש   דוקו 10  הבוקר עם אורלי וגיא  היום שהיה  המגזין  המהדורה המרכזית  צינור לילה    בובה של מדינה  לונדון את קירשנבאום  לילה כלכלי  ערב טוב עם גיא פינס  פנים אמיתיות  צינור לילה  שעת הדרקון  >> כל התוכניות  >> שידור חי 
 
nana10 גם ב-
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by