בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מה זאת אהבה? 

מה זאת אהבה?

 
 
יורם שורק

יורמים לא חוששים לחפש תשובה לשאלת מיליון הדולר. האם זה רגש שממלא את הנפש, מעשי איוולת קצרים ומרובים או סתם הורמון?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
בין שלל השאלות המתוחכמות והמתחכמות הזורמות אלינו בולטת שאלתה של "מישהי" המבקשת בפשטות לדעת: מה זאת אהבה?

קשה למי שאינו משורר לענות לשאלתך, מישהי יקרה, וגם כמה מהם, כדוגמת ביאליק, מסתפקים בהצגת התהייה. יש מושגים יסודיים כל-כך, שהגדרה שלהם מצריכה שימוש במושגים ברורים פחות.
 
נפש אחת בני גופים (אילוסטורציה: SXC)
 נפש אחת בני גופים (אילוסטורציה: SXC)   
מה זה, למשל, זמן? אין לנו הגדרה טובה לזמן, משום שהוא מושג ראשוני, אינטואיטיבי, שמשמש אותנו להגדרה של מושגים אחרים (תנועה, תהליך), כך שכל ``הגדרה`` שננסח תשתמש במושגים הנובעים ממנו.

בדומה, אהבה היא רגש בסיסי, אינטואיטיבי, שאנו מגדירים באמצעותו רגשות אחרים. המילונים מתחמקים בגמלוניות מהגדרה מחייבת על ידי קישוט המושג הסתום לא פחות - "חיבה" - בשמות תואר מעורפלים. כך מגדיר מילון וובסטר את האהבה כ"חיבה חזקה ובדרך כלל תאוותנית לאדם", ומילון אוקספורד אינו באמת עונה לשאלתך, בהגדרה החידתית "רגש חזק של חיבה עמוקה לאדם".

בכל זאת קשה להשאיר מושג בסיסי כל כך לוט בערפל והפילוסופים ניסו, איש לשיטתו, לעמוד באתגר. הפילוסופים היוונים כאפלטון ואריסטו ראו באהבה איחוד של נשמות קרובות. "אם ידידים (מאהבים) הנכם, משתייכים אתם איש לרעהו מטבע ברייתכם" מסביר סוקרטס (בדיאלוג "ליסיס") לנערים מאוהבים את פשר מצבם, ומחרה מחזיק אחריו אריסטו, הפוסק כי אהבה היא "נפש אחת בשני גופים". בספרו "תורת המידות" מגדיר שפינוזה אהבה (חלק שלישי, הערה למשפט י``ג) כסוג של שמחה - שמחה שאנו מכירים את סיבתה. אהוב, אם כך, הוא מי שמשמח אותנו.

שמחה, אגב, מוגדרת על ידי אחינו המנודה כ``רגש שעל ידו באה הנפש לידי שלמות מרובה מבתחילה``, ושלמותה המוחלטת של הנפש היא באהבה המושלמת לאהוב המושלם: אהבת האלוהים.

אבל, מישהי יקרה, כנראה שלא כיוונת בשאלתך לאהבת אלוהים השכלית של שפינוזה, אלא לאהבה הרומנטית הממכרת והמסחררת. זו שפילוסוף אחר, פרידריך ניטשה, גוער בנו עליה בהגדרה פשוטה ומעליבה: "מעשי איוולת קצרים ומרובים – זה מכונה בפיכם אהבה ונישואים, שמים קץ להרבה מעשי איוולת קצרים בהפכם אותם לטיפשות ארוכה אחת".
 
רגש על ידו באה שלמות הנפש (אילוסטרציה: landi, flickr)
 רגש על ידו באה שלמות הנפש (אילוסטרציה: landi, flickr)   
האם יש למדע תשובה לשאלה מה גורם לנו לאותה סדרת "מעשי איוולת קצרים ומרובים" המלווה בסימפטומים מוכרים לא פחות כמצבי רוח מתחלפים, הזעה ודופק מהיר? הנוירולוגיה מציעה, מסתבר, תשובה חומרית ומאכזבת לשאלה. האהבה, מתעקשים מדענים לספר, היא תגובה של המח לשרשרת קצרה של חומצות אמינו הנקראת אוקסיטוצין .

ההיפותלמוס, אותו חלק של המח שקובע עבורנו הרבה תחושות ומצבי רוח (תיאבון, עייפות, ערנות), יודע לייצר את החומר המופלא ששדיים של נשים מניקות מגיבות אליו בייצור מוגבר של חלב ושהרחם מגיב אליו בהתכווצויות חזקות שמביאות תינוק לעולם (כתרופה החומר נקרא פיטוצין ומשמש לזירוז הלידה).

אבל לשאלתך חשובה דווקא השפעתו של האוקסיטוצין על סביבתו הקרובה – המח. סדרה ארוכה של מחקרים הראתה כי לאוקסיטוצין השפעה חזקה מאוד על התגובה הלא מודעת שלנו לסיטואציות חברתיות. גם אם קשה מאוד להגדיר אהבה, הרי שניתן לאפיין אותה כצירוף של אמון, הנאה, רצון לקרבה ואינטימיות, בנוסף לתשוקה המינית (המופיעה לעיתים קרובות ללא שאר מאפייני האהבה).

נראה שהדחף שלנו ליצור יחסי קרבה ואמון, נקבע במערכת הלימבית - אותם חלקים קדמונים במח המשותפים לנו ולעמיתינו בממלכת החיות ומושפעים מאותם הורמונים. השפעה דרמטית יש לאוקסיטוצין שלנו על האמיגדלה: אותו אזור דמוי שקד באונת הרקה של המח. במצבי חירום (כל שמתפרש על ידינו כמצב מאיים), לוקחים שקדים קטנים אלו את הפיקוד מחלקיו החכמים והאיטיים של המח ומפעילים תגובות "ברח או הלחם".

אנשים שהאמיגדלה שלהם פגועה יהיו חסרי עכבות ו"חברותיים מידי", בעוד פעילות יתר של האמיגדלה מתבטאת בהתבודדות ופחדים. אוקסיטוצין, מראות סריקות מח, מרדים את האמיגדלה ולכן כשמופרש ההורמון, העולם ותושביו נראים לנו מאיימים פחות. אנחנו נותנים אמון רב יותר באנשים ונכונים יותר לשיתוף פעולה. נראה כי אותה אבולוציה שפיתחה בנו את היכולת לתגובה מהירה כלפי מצבי איום, ידעה גם להרדים את מנגנוני החשד, כאשר דווקא תגובה רכה יותר תועיל לנו.

לעשות עסקים כשמאוהבים

ניסוי לבדיקה כמותית של האמון שלנו באנשים אחרים והקשר שלו להורמונים, עשה שימוש במשחק עסקים. קבוצה של נחקרים זרים זה לזה חולקה לשתיים, מחצית הנחקרים קיבלו 10$ כל אחד וניתנה להם האפשרות להעביר חלק מהכסף לשותף אקראי שנבחר להם מהקבוצה השניה. הכסף שיעבירו, על פי חוקי המשחק, יוכפל פי 3 והמקבל יחליט כמה מהרווח להחזיר להם.

תורת המשחקים (הענף של המתמטיקה העוסק בקבלת החלטות), חוזה כי למקבל הכסף אין כל סיבה להחזיר ולו פרוטה אחת למעביר הכסף (במשחק חד פעמי), ולכן "לא כדאי" למשתתף שקיבל את עשרת הדולרים להעביר לו דבר.

מסתבר שאנחנו נותנים קצת יותר אמון בזרים משחוזות תוכנות מחשב: מי שקיבל 10$ למשחק נתן מספיק אמון בשותפו כדי להעביר לו קרוב ל6$ בממוצע, והמקבל היה אמין מספיק כדי להשיב לו בממוצע 7$. אבל – לממוצעים הללו היו סטיות גדולות: היו משתתפים שהעבירו את כל הכסף לאלמוני שמולם והיו שלקחו הביתה את 10 הדולרים בלי לקחת סיכון; גם בין המקבלים היו ששלשלו לכיסם את מלוא הרווח והיו שהתחלקו בו עם מי שנתן בהם אמון.
 
 
משפיע על יצירת האמון. מולקולת אוקסיטוצין
 משפיע על יצירת האמון. מולקולת אוקסיטוצין   
כאשר נבדק דמם של הנחקרים, התברר שככל שנמצא בו יותר אוקסיטוצין, הם נטו יותר לשתף פעולה – לתת אמון ולהצדיק אמון שניתן בהם. אם להאמין למחקר, נראה שכדאי לעשות עסקים עם אנשים מאוהבים.

ואכן, אוקסיטוצין פועל במוחנו כאשר אנו נדרשים לנתינת אמון ואלטרואיזם: קשר זוגי (אהבה רומנטית) המאפשר לזוג להשאר יחד לאורך הזמן הדרוש להבאת צאצאים לעולם, לטיפול בהם, ליחסי הורים-ילדים ובפרט לקשר שבין אם לבנה. החפיפה הזו שבין אהבה רומנטית לאהבת אם, מתבטאת גם במנגנון המוחי הדומה הפועל בשני המצבים. נראה כי פנייתו המוזרה לכאורה של ביאליק לאהובה "הכניסיני תחת כנפך והיי לי אם ואחות", קולעת לבסיס המשותף הזה.

האוקסיטוצין מופרש אצל כל אמהות היונקים – הוא חיוני לקישור הרגשי שבין האם לגור וליצירת החלב. אצל פרות ברפת, שהעגל הופרד מהן בדרכו העצובה אל המנגל, נדרש מגע בעטינים המחקה את מגעו של הבן האובד לקבלת חלב (גם בחליבת מכונה). באופן דומה, מעורב אותו הורמון גם ביצירת קשר זוגי אצל היונקים המונוגמים – אותן חיות בהם האב הוא שותף בגידול הצאצאים וקשר יציב שלו עם האם חשוב להישרדות. האהבה, מסבירים הביולוגים, היא אמצעי של אמא טבע לגרום לנו לרצות בקשרים ארוכי טווח.

לפי תיאוריות פסיכולוגיות, האהבה היא התרופה האידיאלית למתח ומצוקה (stress) . מצב של מתח מעורר אותנו לחפש הנאה, קרבה וקשר. ההורמונים הנלווים לקרבה ואהבה, ובראשם מיודענו האוקסיטוצין, מפחיתים את החרדה והמתח ומחזירים את שיווי המשקל שהופר.

העדר אהבה יכול להיות סכנה בריאותית של ממש, משום שפעילות מוגברת לאורך זמן של הורמונים הקשורים למתח גורמת מחלות כעודף לחץ דם או דיכאון (שמקשה עוד יותר על מציאת אהבה). התפוצצות הילודה בעקבות מלחמות ואסונות היא תוצאת לוואי של התרופה הטבעית הזו. כך, בניסוחים מדעיים וקליניים, חזרנו אל הגדרתו של שפינוזה את האהבה כשמחה וכדרך לשלמות נפשית.

עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? פורום "לכל שאלה תשובה" מחכה לה. ניתן גם לשלוח ל-ysorek@gmail.com

לקבלת עדכונים ב-RSS על כל מדורי נענע אקטואליה, העתיקו את הלינק המצורף:
http://rss.nana10.co.il/?s=126&Cat=10576

להסבר על RSS
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by