בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הקרב בחברון: כל הכשלים, כל השאלות 
 
 החתירה למגע הפכה לערך מקודש בצה``ל (רויטרס)   
 
חדשות נענע

למה לא ניהל מפקד החטיבה את הקרב מרחוק? האם חייבים להסתער בכל מחיר? ולמה לא היה תיאום בין הכוחות בשטח

 
 
 
 
 
 
 
 
 
יומיים לאחר התקפת הירי בחברון עולות בצה"ל שאלות קשות על אופן הלחימה ב"סמטת המוות", כשהעיקרית שבהן: איך הצליחו שלושה מחבלים להרוג 12 לוחמים ולרתק במשך שלוש שעות כוחות צבא גדולים?
 

הסתערות בכל מחיר?

ירו ביושבים בג'יפ מטווח קצר (רויטרס)
 ירו ביושבים בג'יפ מטווח קצר (רויטרס)   
לאחר הירי הראשוני שבוצע על ידי המחבלים לעבר החיילים ושוטרי מג"ב שעמדו על ציר המתפללים, נכנס לסימטה ג'יפ של משמר הגבול. המחבלים ירו ביושבים בו מטווח קצר והרגו את שלושתם. אחריהם נכנס לתוך הסימטה, אל"מ דרור וינברג, שנורה ונהרג, ובעקבותיו אנשי כיתת הכוננות, שגם שלושה מהם נהרגו. בניסיון נוסף לפגוע במחבלים ולחלץ פצועים, נכנס לתוך הסימטה גם כוח של חטיבת הנח"ל, וגם שלושה מחייליו נהרגו.

קצין בכיר שנשאל בליל הפיגוע מדוע, להערכתו, הסתערו הכוחות בזה אחר זה אל תוך שטח ההשמדה של המחבלים, מבלי לזהות קודם את מקורות הירי ולנטרלם, למרות שהכוח שלפניהם חטף פגיעות קשות, השיב בפשטות: "כך אנחנו מחנכים את החיילים והקצינים שלנו. לחתור למגע, לחלץ את חבריהם הפצועים. להתנהגות כזאת אנחנו מצפים".

"החתירה למגע" הפכה בשנים האחרונות לערך מקודש בצה"ל. שוטרי משמר הגבול, אל"מ דרור ויינברג, חברי כיתת הכוננות ולוחמי הנח"ל נכנסו כולם לתוך הסימטה על-מנת ליצור מגע מהיר עם המחבלים. השאלה שחייבת להישאל בצה"ל אל מול תוצאות הקרב הקשות, היא האם החתירה למגע היא תמיד הערך החשוב ביותר, או שיש מקרים שאין הדבר כך.

קצינים אחרים שהשתתפו בתחקירים לא הסכימו עם הקביעה של הקצין הבכיר. "ברור שהיה כאן משהו לא בסדר", אמר אחד מהם. "זוהי בוודאי התנהגות של גבורה, אבל כבר בתחקיר הראשוני מסתמן שאולי לא היה צריך להסתער מיד כי בדרך זו גם הפצועים הלכודים לא מחולצים וגם המחלצים עלולים להיפגע בעצמם ולהפוך לפצועים נוספים הזקוקים לחילוץ".
 
בשנים האחרונות מנסה צה"ל להתמודד עם מיתוס ההסתערות וחילוץ הנפגעים תחת אש. בעוד שהסתערות על האוייב היא הטקטיקה הקרבית המועדפת שבה רב הסיכוי של מרבית הכוח המסתער לצאת בשלום מן האירוע, הרי שריצה לחלץ פצוע תחת אש לפני ניטרול מקור הירי, נחשב למעשה כמעט אובדני, שהסיכוי לצאת ממנו קלוש.

גם תחקיר הקרב במחנה הפליטים ג'נין, שבו נהרגו 13 חיילי מילואים, קבע כי מרבית ההרוגים והפצועים נפגעו לא בשלב ההיתקלות הראשונית, אלא במהלך הנסיונות לחלץ את הנפגעים, כאשר עוד ועוד חיילים נכנסו אל תוך הסימטאות הנשלטות ונפגעו מן הירי. גם התחקירים שהתקיימו בעקבות חדירות המחבלים למוצבי "מרגנית" ו"אפריקה" בדרום רצועת עזה, מסתיימים במסקנות דומות.
 
 

תיאום הכוחות בשטח

חיילים היו קרובים לירי על כוחותינו (רויטרס)
 חיילים היו קרובים לירי על כוחותינו (רויטרס)   
בעקבות ירי המחבלים פעלו בשטח מצומצם יחסית כוחות מיחידות שונות של צה"ל, משמר הגבול וכיתת הכוננות של קרית ארבע, אך נראה כי לא היה מי שיפקד עליהם.

חיילים שהשתתפו בקרב סיפרו, כי היו קרובים מאוד למצב של ירי לעבר מתנחלים חמושים שהגיעו למקום, אותם חשבו בטעות למחבלים. לעומתם טען חבר מועצת קרית ארבע, מאיר מנחם, כי "חיילי צה"ל פחדו להיכנס לתוך הסימטה, ובעקבות כך נאלצו הכוחות של קריית ארבע להיכנס, ושילמו את המחיר".

בצה"ל הדגישו אתמול, כי לכוחות השונים נערכו תרגילים רבים בשיתוף עם כיתת הכוננות האזרחית, שבהם תורגלו מספר גדול של תרחישים דומים. בצה"ל אמרו גם, כי הכוחות השונים מאזינים, בין השאר, לאותו תדר של רשת הקשר.
 

האם המפקד צריך להסתער על האוייב?

סוגייה נוספת שנמצאת בדיון מתמיד בצה"ל היא מה מקומו של המפקד הבכיר בקרב: האם נכון יהיה מבחינתו להתמקם במרחק-מה מן האירוע ולנהל אותו, או לרוץ ראשון ולהסתער על האוייב?

בצה"ל הודו אתמול, כי מותו של אל"מ דרור ויינברג, בשלב מוקדם יחסית של הלחימה, היה בעל משמעות רבה לדרך שבה נוהל הקרב, ויצר מצב ממושך שבו לא היה "בעל בית", שייפקד וינהל את הכוחות הרבים שפעלו במקום.

אינתיפאדת אל-אקצה, המאופיינת בעצמת אלימות נמוכה ובשורה ארוכה של תקריות-ירי ופיגועים נפרדים, זימנה מפקדים בכירים רבים לקירבת פיגועים, ובחלק לא מבוטל מן המקרים המח"טים עצמם היו אלה שהסתערו עם חיילי חוליית הפיקוד שלהם על המחבלים והרגו אותם.

מפקד חטיבת הבקעה הקודם, אל"מ חיליק סופר, הסתער במהלך כהונתו הקצרה יחסית על ארבע חוליות מחבלים. גם מפקדי החטיבות האחרים, דוגמת אל"מ שלמה דגן, מפקד החטיבה הדרומית בעזה, אל"מ גאנם חמאדה, מח"ט הצפונית בעזה, או אל"מ דרור רופא, מח"ט הגיזרה המערבית בגבול לבנון, הסתערו בעצמם על חוליות מחבלים והרגו אותם.

הסתערות של מח"ט היא עניין שנוי במחלוקת. "עצם הבחירה של המח"ט לרוץ בראש הכוח המסתער במקום להתמקם מעט מאחור ולנהל את הארוע על כלל היבטיו היא עניין בעייתי. להסתער יכול גם מ"פ", אומר קצין בכיר. "המח"ט צריך לנהל אירוע מורכב בסביבה עם אזרחים". מאידך, המח"ט הוא הקצין המנוסה ביותר במקום, והסתערות שלו תסתיים בסבירות גבוהה יותר בתוצאות טובות.
 

כשל במיגון החיילים

מתחקיר ראשוני של האירוע עולה, כי אל"מ דרור ויינברג, יצא מהג'יפ הממוגן שלו ללא שכפ"ץ, כשלגופו רק אפוד קרב. יתכן ומיגון מתאים היה מונע את חדירת הקליע לחזהו. במקביל נשמעו טענות כי לחיילי הנח"ל לא היו שכפ"צים קרמיים ממוגנים, וגם לא ג'יפי סופה ממוגנים.

הנוהל בצה"ל הוא שלוחמים ייצאו מתוך כלי הרכב הממוגן שלהם רק לאחר שזיהו את מקורות הירי. אחת ההערכות היא שלוחמי משמר הגבול שנכנסו לתוך הסימטה פעלו לפי הנוהל, ולא יצאו מהג'יפ מכיוון שלא זיהו מהיכן יורים עליהם. ניסיון למצוא את מקור הירי, סובב הנהג את הג'יפ עם "הפנים החוצה", מה שהותיר את דלת הלוחמים - נקודת התורפה של הג'יפ הממוגן אל מול המחבלים.

על חשיבות המיגון ניתן ללמוד ממקרהו של מפקד מג"ב חברון, ניצב משנה עזי סייח, כשבמהלך הקרב פגעו שלוש הקליעים באפוד המגן וקליע נוסף בקסדה. בזכות המיגון יצא סייח בפגיעות קלותבלבד.
.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by