בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
לאן אתה רץ ילד 
 
 בבקשה אל תמהרו, שלא נפספס אתכם בדרך   
 
שאול מזרחי

לקחתי את יונתן וחברה שלו נוי לביקור לילי בפארק הקופים; התברברתי קצת בדרך, הערב התחיל לרדת ואיתו גם העצבנות, אבל כשהבטתי לאחור וראיתי אותם צוחקים ונהנים, החלטתי להמשיך לנסוע

 
 
 
 
 
 
 
 
 
השבוע יצא לי לקחת בטרמפ חייל, שבעבר הלא רחוק, כתלמיד תיכון, השתתף בקליפ שביימתי. בדרך הוא זמזם את השיר "סוף שבוע בכפר", של דורי בן זאב.

"אתה יודע", הוא אמר לי, "שמעתי אתמול את השיר הזה ברדיו והוא הזכיר לי: יום אחד כשהייתי קטן, אבא שלי לקח אותי ללונה-פארק בתל אביב, רק אני והוא, ובדרך חזרה הביתה, לחיפה, נרדמתי כשברקע התנגן השיר הזה ברדיו. אתמול השיר הזה הזכיר לי, יום אחד מושלם כזה, ממש כמו בציור שמן פסטורלי", אמר והמשיך לזמזם.

חייכתי אליו, אבל הלב שלי נצבט למראה הילד הגדול הזה, שמתגעגע "ליום אחד מושלם" עם אבא שלו.

הפסיכותרפיסטית האמריקנית ג'ין לידלוף, מתארת בספרה "עקרון הרצף", (שתורגם כמובן לעברית והפך לטרנד היסטרי אצל אמהות צעירות, שנוהגות מאז לחלוץ שד בהפגנתיות תחת כל שמשיה רעננה של בית קפה תל אביבי ולהאכיל את תינוקם), געגוע לרגע שלם אחד בילדותה.

"קרני שמש אחר הצהריים האירו באלכסון את הירוק כחול-שחור של עצי האורן... ניגשתי תחילה לקצה של קרחת היער, ואז, בשקט בשקט כאילו נכנסתי למקום קסום או קדוש, פסעתי עד למרכז שם התיישבתי. אחר כך נשכבתי על האדמה והנחתי את לחיי על האזוב הרענן. חשתי את כל החרדה שמילאה את חיי קודם לכן הולכת ונמוגה", כך מתארת לידלוף את רגע ההארה ששב אליה בבחרותה, עת נמלטה מהג'ונגל האנושי בו חיה, אל הג'ונגלים של דרום אמריקה בכדי ולבסס לעצמה ולנו תפיסת חיים חדשנית. (הספר, אגב, הצליח לעצבן אותי מהסיבה הפשוטה, שאנחנו לא אינדיאנים)

מההתנסות שלי בחיים, בכל תקופה אתה מתגעגע לזו שקדמה לה. כשאתה בצבא, אתה מתגעגע לימי התיכון, לחברה, לבנות ולבילויים, לימים שלא היית תלוי באפטר של המפקד. בתקופת הלימודים באוניברסיטה, או בכל מקום אחר בו בחרת לרכוש מקצוע, אתה מתגעגע לשירות הצבאי, לחוסר המחויבות, לימים בהם לא היית אמור לשאת את עצמך כלכלית וגם לא היה דחוף לך להחליט מה תעשה בחיים. ואז אתה "יוצא לחיים" ועובד בתחום בו בחרת (אם יש לך מזל), ואתה מתגעגע לתקופת הלימודים, לחממה הזאת שבה עסקת בדבר עצמו, בדרך של ניסוי וטעייה, בלי מחויבות לרצות אחרים כל הזמן.

וכך בעצם נוצר הרושם שהחיים הם תמיד בסימן קבוע של התדרדרות. עד שנולד לך ילד/ה, אז האכסיומה הזאת נשברת. פתאום, כמו מתחילים הכל מחדש, יש אפשרות לחוות הכל בשנית, רק הרבה יותר טוב, כחוויה מתקנת, מפצה. כל חוויות חייך הטובות והרעות מקבלות משמעות חדשה. כמובן שהסכנה הגדולה ממנה יש להיזהר היא השאיפה למימוש עצמך דרך הילד.
 

מי שלא אוהב ילדים, לא אוהב גם את עצמו

כשיונתן שלי היה בן שש וישבנו במסעדה של אלון (חבר מהצבא) הוא אמר לי פתאום: "מי שלא אוהב ילדים, לא אוהב את עצמו, כי הוא בעצמו ילד"; יש לו מידי פעם יציאות כאלה על החיים, וזה כל כך נכון, שדרך ההענקה שלי אליו אני בעצם אוהב את עצמי קצת יותר. אני משתדל למשש כל דקה, כל שעה וכל יום אתו, זאת אולי הפריבילגיה ששמורה לאלה שנעשו הורים בגיל מאוחר יחסי, שמבינים שקריירה היא רק אמצעי ושרמת חיים גבוהה לא תפצה על הורות וירטואלית.

עוד מהימים בהם אני פניתי ללימודי משחק ואלון פנה לעסקים, מתנהל בננו ויכוח. אלון התקשה להבין איך אני בוחר בתחום כל כך לא מבטיח מבחינה כלכלית. "בוא תהיה שותף שלי", הוא הציע לי לא פעם, "נעשה כסף ביחד", וכשאלון מדבר על כסף הוא מתכוון להרבה והוא לא מתכוון לקטוף אותו על העצים. מדובר בסוס עבודה שיוצא השכם בבוקר לעבודה וחוזר באישון לילה, "למה אתה קורע את עצמך ככה?", שאלתי אותו פעם והוא ענה, "תן לי עוד שנתיים שלוש ואני פורש מעולם העסקים, קונה יאכטה ומבלה עם המשפחה". מאז עברו עשר שנים, אלון בנה עסק לתפארת, אבל אני לא בטוח עד כמה הבן שלו מכיר אותו.

בקיץ שעבר, לקחתי את יונתן וחברתו מגיל שנה, נוי, לביקור לילי בפארק הקופים שביער בן שמן. בעלון שנשלח אלי הודגש שהכניסה לפארק תותר רק עד לשעה שש. אז כמו תמיד שקורה כשממהרים, ירדתי במחלף הלא נכון, והתברברתי בדרך. השעה הייתה כבר שש ואני עצבני, אבל כשהבטתי לעבר הספסל האחורי, דרך המראה הפנימית של האוטו, ראיתי את שניהם משוחחים, מתבדחים ותאמינו או לא-מתחבקים. בזמן שאני ממהר להספיק להגיע בזמן, הם פשוט נהנים מהדרך. וככל שהדרך התארכה, עשה רושם שהם אף נהנים יותר, מה שכמובן לא הפריע להם ליהנות גם בפארק, אליו הצלחנו להיכנס, למרות האיחור, בסופה של הדרך.

כן, ילדים רוצים לגדול מהר. אז בבקשה אל תמהרו, שלא נפספס אתכם, כי למרות הויכוח הישן, לאן היא מובילה בסופה, אנחנו צריכים לחיות את הדרך, כי בינתיים, אין לנו חיים אחרים.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by