בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
היום שבו הרגו את "ביג-פוט" 
 
 תיעוד עקבותיו של ביג פוט    
 
טלי גלסקי

כן, זה סופי. המפלצת האגדית מתה. אמריקני אחד התוודה שבסה"כ מדובר במתיחה; בתחילת שנות ה-90 גילו שני בריטים שלא חייזרים מציירים בשדות, אלא אנשים; בשני המקרים סירבו המאמינים להניח לגיבורים לגווע

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מי השכיב את השיבולים שלי?
 מי השכיב את השיבולים שלי?   
כשהייתי בגן חיה, היה ברור לי שמעבר לגדר ליד השביל שהוביל לחמציצים, גרה מכשפה. ככה ידעו כולם, ואסור היה להתקרב יותר מדי. ייתכן שאת הסיפור המציא איזה ילד, שנתן פרשנות יצירתית לאיסור של הגננת לטפס על הגדר. העובדה שמעולם לא טרחתי לבקש מאחד ההורים שלי ללכת לבדוק את העניין, אלא פשוט האמנתי בקיומו של רוע שאורב לי שם, אפשרה לי מאוחר יותר להבין את צמיחתם של מיתוסים כמו "ביג פוט".

אמנם בקיומו של ביג פוט, כמו גם בקיומה של המפלצת מלוך נס, מאמינים אנשים מבוגרים שמספרים לילדים שלהם בלילה שאין מכשפות מתחת למיטה, אבל רבים מהם עדיין חוששים מכוח מאיים שמסתובב אי שם בחוץ. רבים מהם מתאכזבים, כשהכוח הזה מסיר את המסכה ומתגלה כבעל חברת בנייה מקליפורניה, שבסך הכל תכנן מתיחה משעשעת.

לריי וואלאס, שמת בחודש שעבר בגיל 84 ממחלת לב, היה חוש הומור פעיל. מסיבה לא ברורה, באוקטובר 1958 ביקש מחבר להכין תבניות עץ של כפות רגליים ענקיות, ויחד עם אחיו ווילבור הטביע אותן בשלג. שני פועלים בחברה של וואלאס, מצאו את העקבות ודיווחו שראו יצור ענק ושעיר מסתובב באזור. את השם 'ביג פוט' (Bigfoot) טבע השבועון Humboldt Standard, שזיהה את הפוטנציאל של הגיבור החדש שהגיע לשכונה, ועקב אחריו לאורך שנים.

וואלאס ניצל את העניין הלא-צפוי שנוצר סביב הבדיחה שלו, וסיפק את החומר. הוא הקליט רעשים של ביג פוט, צילם אותו מתרועע עם חיות אחרות וגם יושב על גזע ומכרסם קורנפלקס. כשהאשימו אותו במרמה, שאל בתמימות: "מי האידיוט שיהרוס כך את המוניטין שלו?". הוא המשיך להסתיר את האמת כל השנים, בעזרת קומץ שותפים-לסוד, כשהוא מתבונן בחדווה במועדון המעריצים שקם לביג פוט, ובסיפורים של אנשים שנשבעו שדיברו עם היצור.

אולם, גם לאחר שמשפחתו של וואלאס, גילתה לעולם שמי שצולם בתחפושת פרווה היתה אשתו, ממשיכים מעריצים רבים לטעון שביג פוט, היצור המתבודד שמהלך בכבדות בלילות, אכן קיים. יש מי שזקוק לגיבורים, אפילו אם הם יצורים שעירים שגרים ביער.
 

חייזרים מחפשים חברה

סימנים מעולם אחר?
 סימנים מעולם אחר?   
גיבורי התרבות הגדולים ביותר של בני האדם מתוארים דווקא כיצורים חלקים משיער, שגרים הרחק מכל ישוב. החייזרים מופיעים כתשובה לכל תופעה שאין עליה הסבר, מיד לאחר אלוהים. לעתים הם מאיימים לחסל אותנו, לפעמים הם מתרשמים מהישגינו ורוצים לערוך בנו ניסויים. במקרים אחרים, כמו בקליפ החדש של מובי, הם פשוט רוצים להגיד לנו "היי".

בסוף שנות ה-70 נראה היה שחייזרים מצאו דרך יצירתית במיוחד לדבר איתנו. ליתר דיוק, עם הבריטים. ברחבי המדינה החלו לצוץ "מעגלי יבול" (Crop Circles), מבנים גיאומטריים גדולים, שלטענת חוקרים רבים היו סוג של סימנים מלמעלה.

הצורות המעוגלות, שהשתרעו על פני שטחים של כמאתיים מטר, הופיעו בבוקר ונראו כאילו יד נעלמה עברה בחשכת הלילה ומעכה את השיבולים במכבש. לרבים היה ברור שאלה נסיונות תקשורת, ואילו היה שניסו למצוא הסברים אחרים: מערבולות רוח או כוחות מיסטיים. אולם טענת החייזרים תפסה תאוצה.

וכשנראה היה שהמציאות היא עוד פרק של X-Files, קמו ב- 1991 דאג באוור ודייב צ'ורלי, וסיפרו שהחייזרים של השדות, הם בעצם חבורה אנושית מאוד. הם הדגימו כיצד יצרו, עשרים שנה קודם לכן, את המעגלים הראשונים. אחר כך, עזרו להם חקיינים.

גם כאן, לאחר שהתגלתה התרמית המשיכו חוקרים לנסות להוכיח מדוע לא ייתכן שהיו אלה מעשי ידי אדם. הם טענו שלא מצאו עקבות אנושיים בשדות, ושקשה מאד למעוך שיבולים בלי לשבור אותן. מלבד זאת, ייתכן שחייזרים ראו את הציורים, וענו לנו בשפה דומה. מעגלים חדשים המשיכו להופיע ברחבי העולם.
 

תשאירו לנו את המפלצות

השילוב של חייזרים, לילה ושדות חיטה נשמע כמו חומר טוב לסרט. מישהו בהוליווד גם חשב כך, ויצר את הסרט Signs, בו מגלם מל גיבסון איכר פנסילווני, שמוצא בוקר אחד בשדהו מעגלי יבול. בניגוד לסיפור המקורי, הוא דווקא מגלה שאלה אכן עקבות שהותירו אחריהם יצורים מחוץ לכדור הארץ.

בימים עברו, היו מי שטענו שכשהאדם יגיע לירח הוא כבר לא יוכל להביט בו בערגה רומנטית. מי בכלל צריך לדעת שהוא כולו מכתשים וחול? אנשים רבים היו מעדיפים שאיש לא יפתור בשבילם תעלומות. תשאירו לנו את דרקולה ואת אנשי הזאב, הם מבקשים. מה רע בקצת פנטזיה?

כשגדלתי, אזרתי אומץ לבדוק את עניין המכשפה מאחורי הגדר. הלכתי לגן, עברתי את המשוכה, וגיליתי מאחוריה... תחנת דלק. פתאום הבנתי מה היה מקורם של הרעשים המוזרים שעלו מהמקום. לא של מכשפה שרוצה לאכול ילדים קטנים שגונבים לה חמציצים, אלא של זרנוקי דלק ומשאבות אוויר. עשיתי לה קבורה מפוארת, עם השמלה הסגולה המתנפנפת שלה והקול המחוספס. לצד אליהו הנביא שבא כל פסח, והלקחנים. אבל את ההם שיגיעו יום אחד ממקום רחוק מאוד, אני מעדיפה להשאיר.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by