בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הפרעת האכילה ממלכדת את החשיבה 

הפרעת האכילה ממלכדת את החשיבה

 
 
לירן רוגב

בחורות שסובלות מהפרעות אכילה ינצלו כל הזדמנות לשנוא את עצמן מון "מושלמותה" של מישהי אחרת, ואם הן מצליחות הן חושבות שזה סתם מזל. המציאות נמצאת איפשהו באמצע

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מי שסובלת מהפרעת אכילה דובקת פעמים רבות במערכת של אמונות נוקשות לגבי עצמה ולגבי האופן בו פועל העולם.

"לו רק הייתי רזה יותר הייתי גם מאושר/ת יותר" ; "אם אוכל כל מה שאני רוצה בטח אשמין מאד"; "אם אפעל על פי הדחפים שלי סימן שאני חלש..."; "אם אכשל בדבר אחד – סימן שאני כישלון מוחלט" וכך הלאה.
 
 כבר כתבתי פעם שאחת התחפושות האהובות על הפרעת האכילה היא "קול ההגיון", המציאות, זו שאומרת את מה שכולם חושבים ולא מעיזים לומר. אבל ההגיון של הפרעת האכילה נוטה להיות חלקי, במקרה הטוב, והמציאות על פי הפרעת האכילה היא תחושה יותר מאשר עובדה.

לכן, כשמישהי אומרת לי "אני יודעת שאני לא יכולה להתגבר על זה", אני מבין שהיא תופסת את המציאות ככזו, אבל בודק אם מה שהיא בעצם אומרת זה "התחושה שלי היא שאני לא אצליח" או "אני מפחדת" או אולי "קשה לי". כשמישהי אומרת "אני מגעילה" או "אני לא שווה", מה שהיא אומרת זה שהיא מרגישה שהיא מגעילה או לא שווה. וזה הבדל משמעותי. כי תחושות משתנות, וזה שאת מרגישה כך לגבי עצמך בהווה לא אומר שתמיד תרגישי כך.

לכתבה המלאה 
חשוב להבין שמערכת האמונות הזו מבוססת על הנחות יסוד מסוימות – הנחות שעלולות להיות מוטעות. הנה כמה דוגמאות להנחות כאלו, ולאופן שבו ניתן לערער עליהן:

חשיבה דיכוטומית (שחור/לבן): או שאני הכי טוב, או שאני כלום. או שאני חזקה, או שאני חלשה. האם באמת ניתן לחלק את העולם בצורה כזו? או שאולי לפעמים אני חזק, לפעמים חלש ולפעמים אני נמצא איפשהו באמצע?

הכללת יתר: לקחת אירוע מסוים (שלילי בדרך כלל) ולהסיק ממנו על הכל. האם זה שיש לי חסרונות אומר שאני אדם פגום? האם זה שהיה לי בולמוס אומר שאני רע? אם ניתן למישהי עם הפרעת אכילה רשימה של עשר תכונות נהדרות שלה ותכונה אחת גרועה, התכונה הגרועה תהיה הדבר היחיד שהיא תחשוב עליו. אבל לכל אחד יש תכונות חיוביות ושליליות. הפרעת האכילה פעמים רבות גורמת להתמקדות בחלקים השליליים ולהתעלמות מהחלקים החיוביים.

אם קורה לי משהו רע זו אשמתי, אם קורה לי משהו טוב זה במקרה: אם קיבלתי 65 במבחן זה כי אני מטומטם. אם קיבלתי 100 זה כי המבחן היה נורא קל. אף פעם לא להפך. כך הפרעת האכילה אוספת עוד ועוד עדויות שאני מטומטמת, מגעילה, כישלון, רעה – ולא צריכה להתייחס לעדויות ההפוכות (כי זה קרה במקרה).

בלבול בין רגשות לעובדות: זה שאני מרגיש אשמה לא אומר שאני אשם במשהו. זה שאני מפחד שמשהו רע יקרה לא אומר שמשהו רע באמת עומד לקרות. זה שאני מרגיש שאני לא שווה כלום לא הופך את זה לעובדה.
 
 
הפרעת האכילה אוהבת להתחפש ל"קול המציאות", לעובדה שלא ניתן לערער עליה – אבל העובדות האמיתיות מראות שניתן להתגבר על הפרעת אכילה ולחיות חיים מלאים בלעדיה. זה שאני מרגישה מיואשת לא אומר שתמיד ארגיש כך.

"הייתי צריך": הרבה מהסובלות מהפרעת אכילה מלקות את עצמן ללא הרף: "הייתי צריכה להיות יותר חזקה"; "אני אמורה להיות מסוגלת להתגבר על זה בכוחות עצמי"; "הייתי צריכה לעצור אותו...". החשיבה הזו ממלכדת, משום שהיא משאירה את מי שמחזיק בה בעבר, ואת העבר אי אפשר לשנות. מכאן, הדרך לייאוש עלולה להיות קצרה.

איך אפשר לערער על האמונות האלו? קודם כל דרך היכרות עם הדרך בה הן מתקיימות ופועלות. הבעיה במחשבות ובאמונות האלו היא שפעמים רבות הן עובדות כמו אוטומט, בלי שנשים לב לקיומן. אם לומדים לזהות את ה"אוטומט", ניתן לזהות ולפעול נגד האופן בו הפרעת האכילה מנצלת את האמונות האלו למטרותיה.

פורסם בבלוג "לנצח את הפרעת האכילה" של לירן רוגב - פסיכולוג, מתמחה בטיפול בהפרעות אכילה במסגרת עמותת "שחף"

לקבלת עדכונים ב-RSS על כל מדורי נענע אקטואליה, העתיקו את הלינק המצורף:
http://rss.nana10.co.il/?s=126&Cat=10576

להסבר על RSS
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by