בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
סדאם, סרט מלחמה 
 
 שפילברג לא היה עושה את זה טוב יותר. מלחמת המפרץ דרך מצלמות ה-CNN   
 
שאול מזרחי

למרות שלא רכשנו כרטיסים לסרט הביעותים הזה, מובטח לנו כבר תפקיד הקהל. וגם אם נתעקש להישאר בבית הוא יגיע אלינו כמו ב'הום סינמה'. הבעיה היא שמדובר בסרט אינטראקטיבי, מאלה שאוהבים לשתף את הצופים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
בסרט הזה כבר היינו. תרגול של פיקוד העורף (רויטרס)
 בסרט הזה כבר היינו. תרגול של פיקוד העורף (רויטרס)   
למרות תחושת הדה ז'ה וו - "בסרט הזה כבר היינו", מתקרבת אלינו המלחמה, מסתורית ומאימת כמו סרט בדיוני חדש שמבטיח פעלולים טכנולוגיים שטרם ראינו, יחד עם רגעי אימה מצמררים, בדמות מחלות עתיקות שפותחו לנשק לא קונוונציונאלי.

למרות שלא רכשנו כרטיסים לסרט הביעותים הזה (כי באמת היינו בחלק א' שלו ולא היה משהו), כבר מובטח לנו בו תפקיד הקהל. וגם אם נתעקש להישאר בבית הוא יגיע אלינו כמו ב'הום סינמה'. הבעיה היא שמדובר בסרט אינטראקטיבי, מאלה שאוהבים לשתף את הקהל. וזה ממש לא "סרט-ילדים".

אני כבר ילד גדול וכמו כל מי שצומח בארץ, הספיקו להידחס לתוך חיי הקצרים מגוון מלחמות. כל מלחמה חוויתי אחרת וכל אחת מהן תפסה אותי בשלב אחר של החיים, אבל זאת שמתקרבת אלינו תופסת אותי במצב שונה לחלוטין, בזאת אני אבא.

להיות אבא במלחמה זה אחרת; מוטלת עלי אחריות לילד שזו לו המלחמה הראשונה. אין מה להתרגש, הרי במדינה שלנו כל מי שרוצה לגדול ולהפוך לאזרח נורמלי, חייב לעבור בילדותו לפחות מלחמה אחת בריאה.

בכדי לתרום את חלקי לחדוות המלחמה שמתרגשת ובאה על בני ולהיערך לקראתה, הצצתי לרגע אל עברנו המפואר, רק בשביל לשאוב השראה, ומיד הגעתי למסקנה הבלתי נמנעת - המלחמה הזאת תופסת אותנו לגמרי לא מוכנים.

איפה לעזאזל השירים, המערכונים והבדיחות שליוו את מלחמות ילדותי? איפה הגיבורים, הנאומים חוצבי הלהבות וההפגנות, לאן נעלמה הרומנטיקה? אפילו "מלחמה נורמלית" אנחנו כבר לא מסוגלים לספק לילדים שלנו ?!

אני עוד זוכר את השירים הלאומיים מילדותי שכבשו את הרדיו בתקופת המתח שקדמה ל'מלחמת ששת הימים'; את שירי המורל ש - "העבירו אותנו בחושך ובאור עם דגל תכול לבן במייצרי טיראן", שהרקידו אותנו ב - "הורה סוערת עד לפסגת החרמון הזוהרת". (שלא לדבר על - "נאצר מחכה לרבין" או "שלחי לי תחתונים וגופיות...").

אני זוכר אותנו מריצים חיקויים של קריינית רדיו קהיר, שניסתה להלך עלינו אימים, בעברית עילגת - "אנחנו בדרך לתל אפיפ ונזרוק אתכם לים...". אני זוכר את האבות שלנו במדים ואותנו ממלאים בכפות ידינו הקטנות שקי חול, מה שרק הוסיף לנו תחושת ביטחון.

אני זוכר את עצמי כנער צובע ברחוב פנסי מכוניות בכחול ב'מלחמת יום הכיפורים', וצועק לשכנה "כבי את האור, יה...", כדי לשמור על ההאפלה ושולח בשמחה חבילות לחיילים בחזית.

לא אשכח את הדובדבנים המדהימים שזללתי בג'זין והלבנה האסלית שניגבתי בנבטייה כחייל ב'מלחמת לבנון'; מגיע באפטר הראשון לחברה שמחכה בבית כשברקע הפגנות ענק בעד ונגד.

באינתיפאדה הבאתי לחיילים שחטפו אבנים והחטיפו מכות סרטים. ואפילו 'מלחמת המפרץ' שהייתה רק "פרומו" לזאת שבאה, הביאה את "זהו זה" לשיא חדש.

ועכשיו, חודש לפני... אפילו בדיחה בריאה אחת עוד לא יצאה לשוק, ועדיין לא נראת באופק קרן אור בודדת.
 
ואולי כל זה נוצר בגלל מבול המסרים הסותרים שנחת עלינו בימים האחרונים. הנה למשל לקט מכותרות השבוע:

מומחה: "אין לעירקים ראשי קרב ביולוגים, רק כימיים. בעצם יש... אבל רק בפצצות כאלה...".
ראש הממשלה: "צריך לומר את האמת, יש סכנה...אבל אנחנו עושים...".
מפקד פיקוד העורף: "מומלץ להכין חדר אטום בבית... אבל ללא קירות חיצוניים..."
יו"ר השלטון המקומי: "את מי שאין לו מקלט או ממ"ד בבית נצטרך להעביר לעיר אחרת...".

מבולבלים? בצדק! אבל שימו לב לכותרות מדצמבר 1990, ערב מלחמת המפרץ:

שר הביטחון: "... אין סיכוי למטח טילים".
ראש הממשלה: "... יש סיכוי למכה צבאית עירקית".
הרמטכ"ל: "לצה"ל יש יכולת תגובה חריפה וכואבת..."

מניסיון 'מלחמת המפרץ' - שבה לא חטפנו מכה, כן ספגנו מטח וצה"ל לא הגיב - די ברור שאם זה מה שיש לקדקודים לומר, הם או לא יודעים כלום וזה מדאיג! או שהם יודעים ונוקטים בדיס-אינפורמציה, שזה מדאיג לא פחות.

בשבוע הבא, אגב, תערוך הטלויזיה תרגיל נפילת טילים; את "נחש צפע" הזכור לטוב יחליף "ברד אדום" - סדיסט לא קטן, המחשב הזה שבוחר את הסיסמאות.

אם אנחנו לא רוצים למצוא את עצמנו שוב איש איש לנפשו, מתרוצצים ברחבי הארץ כמו עכברים שמחפשים מאורה להתחבא בה; אם אנחנו לא רוצים לעמוד שוב במצב פתטי עם מסקינטייפ ביד, כשבשמיים מתנהל קונצרט לסקאד ופטריוט, אנחנו חייבים לשנס מותניים.

הומור, שירי מורל, חדוות ההכנות והווי תמיד עושים את המלחמה לחוויה (שאח"כ אפילו מתגעגעים אליה). אז קדימה חברה, אם אתם לא רוצים שזיכרון המלחמה הראשונה של ילדנו יסתכם בחוברת הדרכה ירקרקה של פיקוד העורף, פנים אפרפרות של שכנה היסטרית שנתקעה אתכם במקלט ומזרק אנטרופין, תתחילו לנער את האבק , ויאללה, להתעורר והופה היי.

המשך יבוא...
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by