בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מים חיים? 

מים חיים?

 
 
יורם שורק

כשירות לקוראינו התיכוניסטים, יורמים עונים על השאלה האלמותית- האם בליעת גיר גורמת לעליית חום הגוף? וגם, האם יתכן שמולקולות מים מושפעות ממחשבות חיוביות או שליליות? דברים שיורמים יודעים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
שנת הלימודים בפתח והטור חוגג עם שאלתו של שמואל: האמנם ניתן לקבל חום ופטור מלימודים ע"י בליעת גיר?
 
 
כל מי שהיה ילד טוב, לא זייף מחלות ונכח בשיעורי הכימיה בתיכון יודע שהתשובה שלילית. הגיר הוא אותו חומר המצטבר על קרקעית הקומקום החשמלי וכאשר יפגוש את מיץ הקיבה החומצי הוא פשוט יתפרק לגז דו תחמוצת הפחמן שייפלט כגרפס וסידן. אם אינך מאמין נסה לשפוך חומץ על האבן שבקומקום ולראות את בועות הגז המשתחררות.
 
גירים לא ישחררו אתכם משיעורים משעממים (צילום: Matt McGee, Flickr)
 גירים לא ישחררו אתכם משיעורים משעממים (צילום: Matt McGee, Flickr)   
מ' קרא כתבה שפורסמה באתר אחר (ובעוד אתרים רבים) והתרשם עמוקות מיכולת המחשבה להשפיע על העולם הגשמי. לפי הכתבה, מדען יפני בשם מסרו אמוטו
(Masaru Emoto) הוכיח שמחשבות ומילים, נקלטות בתוך מולקולות מים ומשפיעות על המבנה המולקולארי שלהן.

מסרו אמוטו התחיל להשמיע למים מילים, סוגי מוסיקה שונים, תפילות וכו', הקפיא את המים וצילם אותם תחת מיקרוסקופ. לתדהמתו ותדהמת מעריציו העלו התצפיות שמים "ששמעו" מוסיקה או שהו בכלי עליו כתובות מלים טובות, נראים אחרת לגמרי ממים שקיללו לידם.

כיוון שגם גופנו מורכב בעיקר ממים מסיק ד"ר אמוטו שלתפילות ומחשבות השפעה עמוקה על גורלנו. מ' וגולשים אחרים בפורום לכל שאלה תשובה דורשים לדעת : האמנם?
 
 
ד"ר אמוטו אינו כימאי ולכן ניתן לסלוח לו על אי דיוקים קלים: התמונות שהוא מפרסם אינן מראות מבנה מולקולארי של מים- אי אפשר לראות את מבנה המולקולות במיקרוסקופ אופטי.

התמונות מראות צברים של גבישי קרח שכל אחד מהם מכיל מספר אסטרונומי של מולקולות. כאשר מקררים מים אל מתחת לנקודת הקיפאון נוצרים גבישי קרח. תחילה מופיעים גרעינים: חלקיקים מיקרוסקופים של קרח בתוך הנוזל הנוצרים סביב חלקיקי אבק או חספוס בדפנות הכלי.

בהמשך הגרעינים גדלים ע"י ספיחת מולקולות מים לפני השטח שלהם. גביש "יפה" הוא כזה שצמח לבד, רחוק מגרעין הגיבוש השכן וכך הגיע למימדים גדולים בלי שגבישים שכנים יתחברו אליו וייצרו גוש חסר סימטריה.

ואכן: ככל שהמים נקיים יותר יהיו פחות חלקיקים מרחפים שיוכלו לשמש כגרעינים ולכן יצמחו פחות גבישים שכל אחד יהיה גדול (ופוטוגני) יותר. אבל ההתלהבות מתמונותיו של אומוטו אינה בשל הדגמה של עקרונות גידול הגבישים אלא בשל ההבדלים שמצא בין מים מאותם מקורות ובאותו ניקיון כאשר מלוות אותם מחשבות חיוביות או שליליות.
 
 האם האדם באמת אחראי להתחממות כדור הארץ, ומתי כל זה יכחיד את החיים? וגם - למה חשמל הוא כחול ומדוע כלבים שונאים חתולים? דברים שיורמים יודעים.

לכתבה המלאה 
כאן בד"כ הופכות שאלות הגולשים, ומ' בתוכם לתמיהות על קוצר ידו של המדע הקונבנציונאלי להתמודד עם האתגר שמציב לו אמוטו.

ככל שישמע הדבר מביך המדע אינו מתמודד עם ממצאי ד"ר אמוטו (ואחרים המדגימים את יכולותיה של המחשבה להשפיע על החומר) פשוט מפני שאין כאן אף ממצא שניתן להתמודד איתו.

כל מחקר הבודק השפעת גורם א' על תופעה ב' בין אם יהיה זה השפעת חיסון על תחלואה בשפעת, או השפעת מילה כתובה על יופיים של גבישי קרח, צריך להוכיח מובהקות סטטיסטית. תוצאה מובהקת פירושה תוצאה שלא סביר לקבל "במקרה" ולמדע הסטטיסטיקה יש כלים המאפשרים לקבוע אם הבדלים בין קבוצות מובהקים או לא.

מר אמוטו פשוט מקפיא הרבה צלחות פטרי, מסתכל בגבישי הקרח בהגדלה גדולה במיקרוסקופ אופטי ומצלם כאשר גביש יפה נגלה מבעד לעדשה. אולם, האם יש הבדל מובהק בין גודל גביש הקרח או הסימטריה שלו בין מים שבורכו ומים שספגו קללות? שאלה מרתקת שמחקריו של אמוטו מקפידים שלא לענות עליה.
 
היתכן שמחשבות נקלטות בתוך מולקולות מים?
 היתכן שמחשבות נקלטות בתוך מולקולות מים?   
לצילומים היפים שמלווים את הסבריו של החוקר הזה, לא מצורפת אפילו ההגדלה בה צולמו או קנה מידה להערכת גודל הגביש. ובכל זאת, אם אדם נזקק למיקרוסקופ, פירוש הדבר שהגבישים בגודל תת- מילימטרי. בצלחת פטרי שקוטרה 10 ס``מ יצמחו, לכן, אלפי גבישונים וכיוון שמספר צלחות מוקפאות בכל ניסוי, ניתן לבחור לצורך הפרסום, בקלות רבה, את הגביש הפוטוגני ביותר מבין רבבות.

גלריית התמונות של אמוטו, מרשימה ככל שתהיה, משכנעת בערך כמו דיווח של רופא שנתן טיפול לאלפי אנשים ומציג כהוכחה ליעילותו תמונת פציינט מחייך אחד.

אבל, מקשים חסידיו של אמוטו, האם אפשר בכלל לבדוק מדעית הבדלים ב"יופי"? האין התצלומים המרהיבים מדברים בעד עצמם? אז זהו שלא. גם מחקרים מדעיים עוסקים לפעמים במצבים בהם התוצאה סובייקטיבית: כאשר בודקים אם תרופה משפרת את הרגשתו של החולה או אם שיפור במצלמה מניב תמונות "יפות" יותר יש סכנה שהחוקר, גם אם לא במודע, יתעלם מתוצאות שאינן מתאימות למה שציפה לקבל.
 
לשם כך, פותחו טכניקות של "עיוורון כפול" כך, למשל, הרופא המעריך את יעילות התרופה אינו יודע איזו תרופה (אם בכלל) קיבל החולה שהוא בודק וכך שיפוטו אובייקטיבי יותר.

מר אמוטו ועוזריו יודעים היטב, כאשר הם סורקים במיקרוסקופ את צלחות הפטרי הקפואות איזה מים בורכו ואיזה קוללו. בתנאים כאלה צריך אובייקטיביות לא אנושית ממש, כדי לשפוט את הבדלי היופי (בערך כמו לצפות מהורה לשפוט באובייקטיביות אם בנו יפה או מכוער) ויש להניח שמר אומוטו, גם אם המים שבגופו מבורכים ויפים, אינו בלתי אנושי.

עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? פורום "לכל שאלה תשובה" מחכה לה. ניתן גם לשלוח ל-ysorek@gmail.com

לקבלת עדכונים ב-RSS על כל מדורי נענע אקטואליה, העתיקו את הלינק המצורף:
http://rss.nana10.co.il/?s=126&Cat=10576

להסבר על RSS
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by