בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
פוליטי-מדיני 
שמעון פרס הלך לעולמו: האיש שלא הפסיק לחלום על שלום 

שמעון פרס הלך לעולמו: האיש שלא הפסיק לחלום על שלום

 
פוליטי-מדיני |
 
חדשות 10

נשיאה התשיעי של ישראל וראש הממשלה לשעבר, שמעון פרס, הלך לעולמו בגיל 93. איש רב פעלים שהקדיש את חייו למען החברה והמדינה במגוון עצום של תפקידים במערכת הפוליטית והציבורית במשך למעלה משבעה עשורים. הוא קנה לעצמו מעמד של מדינאי בעל שם עולמי והיה איש חזון שליווה את העשייה הציבורית עוד לפני קום המדינה. אחרון המנהיגים מדור המייסדים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

הנשיא התשיעי של מדינת ישראל וראש הממשלה לשעבר, שמעון פרס, הלך לעולמו. האחרון לדור המייסד של מנהיגי המדינה שליווה אותה ואותנו בתמונת הפעילות הציבורית עשרות שנים הלך הלילה (בין שלישי לרביעי) לעולמו בגיל 93.

 

פרס היה בראש ובראשונה פוליטיקאי אבל דומה שהוא מהבודדים שהצליחו לבקע את חומת האדישות של הציבור כלפי הפוליטיקה. בימיו כחבר כנסת ושר הוא גם היה מהבודדים שהצליחו להלהיט את הרחובות ואת השיח הציבורי, בעדו או נגדו, ולהחיות בכך את הדמוקרטיה בישראל.

 

לכתבות נוספות על פרס:

שמעון פרס הלך לעולמו: האיש שלא הפסיק לחלום על שלום
מנהיגי העולם סופדים לפרס - אובמה: "אור כבה, אך התקווה תמשיך לבעור"

במערכת הפוליטית ספדו לשמעון פרס: "כתב את ההיסטוריה במו ידיו"

 
הפאתוס בנאומיו חוצבי הלהבות הגיע מאמונה אדירה בצורך לפעול לחיזוקה של ישראל
 הפאתוס בנאומיו חוצבי הלהבות הגיע מאמונה אדירה בצורך לפעול לחיזוקה של ישראל 
 צילום: רויטרס 
 

פרס היה מהפוליטיקאים הנדירים אותם מכנים בבגרותם "מדינאים" ואכן, היה הוא איש של המדינה ולמענה, בדרכו הייחודית הטביע בה חותם אדיר. אחד העקרונות החשובים לו ביותר עליו חזר בכל הזדמנות בשנים האחרונות לפעילותו הציבורית היה "צעירים, לכו לפוליטיקה". לפרס היה חשוב מאד כי צעירים לא יתנכרו לפוליטיקה וכי הציבור לא יתפס להגדרה הצרה והלא מחמיאה שלה כעולם בו התככים והשררה שולטים. הוא הטיף לערך הפילוסופי כמעט של הפוליטיקה כמקום שנמצא מעל החברה ואליו זורמים אנשים ורעיונות שנועדו לצקת תוכן, מסגרת וערכים לרעיון המופשט של חיים משותפים במסגרת אחת, המדינה.

בכך ובפעילותו העניפה בתחום הביטחון, במגוון תפקידיו בממשלות ישראל ובכנסת ובפעילותו החוץ-פרלמנטרית וכנשיא המדינה לקידום השלום בעולם, היה שמעון פרס לאחד המדינאים הבולטים של זמננו, בישראל ובעולם כולו, והפך לאחת הדמויות הישראליות הבולטות ביותר בהיסטוריה. כמי שעמד במרכז תשומת הלב הציבורית זמן כה רב משך אליו פרס, מטבע הדברים, גם הרבה אש והומור ציני בין השאר על גילו המתקדם. הוא עצמו התבדח פעמים רבות על בגרותו. אבל עוף החול של הפוליטיקה הישראלית נדם, שמעון פרס איננו.

 

 
 

פרס והביטחון

 

פרס היה מהפוליטיקאים הנדירים אותם מכנים בבגרותם 'מדינאים' ואכן, היה הוא איש של המדינה ולמענה ובדרכו הייחודית הטביע בה חותם אדיר. במגוון תפקידיו בממשלות ישראל, בכנסת, בפעילותו החוץ-פרלמנטרית וכנשיא המדינה לקידום השלום בעולם, היה שמעון פרס לאחד המדינאים הבולטים של זמננו

 

שמעון פרס ייזכר ככל הנראה בתודעה הלאומית הישראלית כאיש השלום והחזון, גם אם המלה "שלום" הפכה פחות פופולרית בשיח של השנים האחרונות. אבל הזיכרון הישראלי קצר מדי. ראוי להזכיר כי כאשר התווכחו אצלנו אחרי מלחמת לבנון השנייה אם מנהיגות אזרחית שלא גדלה בצה"ל יכולה להוביל את המדינה, שמעון פרס היה תשובה ניצחת לשאלה הזאת.

 

פרס מעולם לא היה גנרל אבל הוא היה שותף בכיר, מגיל צעיר מאד ולאורך שנים, ליציקת היסודות החזקים ביותר של מערכת הביטחון הישראלית ולשמירה על עוצמתה הצבאית של המדינה. בניגוד לתדמית החולמנית שנוצרה לו, פרס היה מהפוליטיקאים המפוכחים ביותר באשר למלחמה ושלום באזורנו. הוא ידע היטב כי ללא הבטחת כוחה של ישראל לא תיווצר שום תשתית לשלום עם עמי ערב ובתפקידיו, כולל כשר הביטחון וכראש הממשלה, לא היסס לקבל החלטות קשות על יציאה לפעולות צבאיות.

לוי אשכול, לימים ראש הממשלה, קרא לפרס לשרת ב"הגנה" אחרי שגילה אותו במזכירות הנוער העובד והלומד כבר בשנת 1947 ואז התוודע לראשונה לדוד בן-גוריון. האב המייסד טיפח את התגלית המבריקה לאורך שנים ושימר אותו ליד שולחן קבלת ההחלטות שלו לאורך כל דרכו הציבורית. פרס נשאר במערכת האזרחית עם הקמת המדינה וצה"ל ולפני התפטרותו הראשונה של בן-גוריון מונה, בגיל 31 בלבד, לתפקיד מנכ"ל משרד הביטחון בשנת 1953. במסגרת תפקידו זה הידק פרס את היחסים הביטחוניים עם צרפת שהפכה באותן שנים לספקית העיקרית של נשק לישראל. שיאה של הברית הזו היה ההסכם שנחתם ב-1957 לבניית "הקריה למחקר גרעיני" בדימונה.

 

 
עם גולדה. הכתם של מלחמת יום כיפור פסח עליו אבל נגזר עליו להיות מס' 2 נצחי
 עם גולדה. הכתם של מלחמת יום כיפור פסח עליו אבל נגזר עליו להיות מס' 2 נצחי 
 צילום: GettyImages/אימאג'בנק 
 

ב-1959 נבחר פרס לראשונה לכנסת ברשימת מפא"י ובאותה שנה מונה לתפקיד סגן שר הביטחון, תפקיד שבו המשיך לחזק את התעשיות הביטחוניות של ישראל ולנצח על פרויקטים רבים עד לשנת 1965 אז פרש בגלל הפילוג במפא"י. פרס חזר לתפקיד רשמי בביטחון כמעט עשור אחר כך, והפעם כשר הביטחון בממשלת יצחק רבין הראשונה ב-1974. רבין, הביטחוניסט המובהק שגדל בצה"ל, הכיר בכוחו הפוליטי של פרס ומינה אותו בחוסר חשק לתפקיד. מבצע אנטבה למשל, שנחקק כאחד מהאירועים ההרואיים והערכיים בתולדות מערכת הביטחון, זכה לדחיפתו של שר הביטחון פרס דווקא בשלב הדיונים על האופציות לתגובה על חטיפת מטוס "אייר פראנס" עמוס הישראלים לאוגנדה. היתה זו תקופה שסימנה את תחילתה העכורה של אחת ממערכות היחסים המרתקות שידעה הפוליטיקה הישראלית.

 

בדרך למעגל הראשון של ההנהגה

שר הביטחון של רבין בממשלתו הראשונה. חשדנות ויריבות מרה לצד שותפות אמיצה
 שר הביטחון של רבין בממשלתו הראשונה. חשדנות ויריבות מרה לצד שותפות אמיצה 
 צילום: GettyImages/אימאג'בנק 
 

שמעון פרס שילם מחיר ציבורי ופוליטי עצום על חזונו לשלום. ההיסטוריה העמידה אותו במרכז הבמה הפוליטית דווקא בשנות השמונים של המאה העשרים, שנות ה"תיקו" הנצחי בין הימין והשמאל במדינה. במהלכן היה ראש ממשלה חצי תקופת כהונה בלבד בגלל אותו תיקו ולא הצליח ליישם עד תום את מדיניותו. בתחילת שנות התשעים היה שותף לחזרת העבודה לשלטון ולשלוש השנים מהסוערות והאינטנסיביות בתולדות המדינה ותהליך השלום שנגדעו עם רצח רבין, האינתיפאדה השנייה ומערכת הבחירות הצמודה של 1996 בה כשל שוב והפעם מול נתניהו לאחר ששימש בעל כורחו ראש ממשלה בשנית, זאת מתוקף תפקידו כממלא מקום רה"מ רבין שנרצח.

בעידן שבין כהונת בן גוריון השנייה לזו הראשונה של רבין, שנים סוערות מאד במדינת ישראל שידעה את אופוריית מלחמת ששת הימים ואת סערת מלחמת יום הכיפורים, לא נעדר פרס ממעגל קבלת ההחלטות. תחת לוי אשכול ובעיקר גולדה מאיר הוא שימש במגוון תפקידים כשר הקליטה, שר התחבורה, שר התקשורת ושר ההסברה. המחצית השנייה של שנות השבעים, העידן שאחרי גולדה ומלחמת יום כיפור, סימנה את פריצתו לקדמת הבמה הפוליטית של מפלגת העבודה ראש בראש עם יצחק רבין. בשניים לא דבק כתם מחדל מלחמת יום הכיפורים והם היו התקווה היחידה של תנועת העבודה להישאר בשלטון.

 

המפלגה בחרה ברבין פעמיים עד הבחירות לכנסת של 1977 אבל רוב הציבור בישראל הפך את הקערה הפוליטית על פיה ובחר במנחם בגין, האופוזיציונר הנצחי וראש "הליכוד" לראשות הממשלה ובכך חולל את המהפך הפוליטי הראשון שקבר את התקווה של פרס להוביל את המדינה לשנים רבות.

 

 

מתקרב ולא נוגע – שנות התיקו

כשר הביטחון עם חיילים אחרי מבצע אנטבה. עסק בביטחון לפחות כמו בשלום
 כשר הביטחון עם חיילים אחרי מבצע אנטבה. עסק בביטחון לפחות כמו בשלום 
 צילום: GettyImages/אימאג'בנק 
 

התפטרות רבין מכהונתו הראשונה בראשות הממשלה הציבה את פרס בראש המחנה. אבל כאמור ב-1977 ומאוחר יותר גם ב-1981, למרות התמודדות צמודה מאד בין המערך לליכוד, כשל פרס בבחירות מול מנחם בגין והליכוד ומאז דבקה בו תדמית ה"לוזר".

 

אלה היו מערכות הבחירות הסוערות ביותר שידעה ישראל ופרס ניקז אליו בלי רצון וכוונה את כל הזרמים של התסכול בחברה הישראלית משנים של סדר עדיפויות אנטי-חברתי, מעמדי ואנטי-עדתי. בגין נתפס כמנהיג "ישראל השנייה" וייחוסו של פרס לתנועת העבודה, שהואשמה פתאום בכל המחדלים החברתיים מקום המדינה, כרה לו את שנות הבדידות המזהרת בצמרת הפוליטיקה שלנו. דווקא אחרי לכתו של בגין ועם עלייתו של יצחק שמיר לראשות הליכוד התקרב פרס יותר אל שולחן הממשלה. ב-1984 הליכוד והמערך זכו באותו מספר מנדטים. שמיר ופרס חילקו ביניהם את תקופת הכהונה ברוטציה, שנתיים כל אחד.


לראשונה בחייו מצא עצמו פרס כראש ממשלת ישראל בסיטואציה פוליטית בלתי אפשרית, כשהשותפה העיקרית שלו היא הליכוד. עם זאת הוא הוביל עם שר הביטחון רבין את ההתייצבות של צה"ל על רצועת הביטחון בלבנון, עם שר האוצר מודעי הוא הוציא לפועל תכנית דרמטית לייצוב המשק שבלמה את קצב האינפלציה המסחרר ואישר את מבצע משה, המבצע המאסיבי הראשון של העלאת יהודי אתיופיה.

 

אבל פרס רצה לקדם את השלום ופתרון הסוגיה הפלסטינית ודווקא כשר החוץ אחרי התחלפותו עם שמיר על כסא רה"מ, הבשילו התנאים. ב-1987 נפגש בחשאי עם חוסיין מלך ירדן ורקם איתו את "הסכם לונדון" בו הסכימה ירדן לייצג את הפלסטינים בוועידה בין לאומית לשלום. שמיר ראה ועידה כזאת כסדין אדום והכשיל את היוזמה. ב-1987 פרצה האינתיפאדה הראשונה.

 

בייקר מציע, שמיר מסרב


בממשלת שמיר השניה, שהיתה גם היא ממשלת אחדות, דרש פרס לקבל את הצעת מזכיר המדינה האמריקני בייקר למו"מ ישיר עם הפלסטינים. שמיר סירב ופרס, שלא הפסיק לבכות את הסכם לונדון גם שנים אחר כך, ראה איך שמיר, מבחינתו, מכשיל כל יוזמה לפיוס בין העמים והחליט לרקוח מזימה פוליטית להפלת הממשלה. אבל שברי המפלגות הדתיות בגדו בו ולאחר נפילת הממשלה בכנסת לא הצליח להרכיב ממשלה חדשה. החרדים התחרטו ושבו אל חיקו של שמיר שהקים מחדש את הממשלה.

 

פרס נזרק ממעגל מקבלי ההחלטות. אבל ההיסטוריה עשתה את שלה ושמיר מצא עצמו אחרי מלחמת המפרץ הראשונה באותה סיטואציה ממנה ניסה להימנע שנים, ועידה בין לאומית לשלום במזרח התיכון, שהתקיימה במדריד ב-1991 וסימנה את תחילתו רבת התהפוכות של המשא ומתן לשלום עם הפלסטינים ועם סוריה, תהליך שנמשך לסירוגין בעשורים הקרובים.

 

 

מפוליטיקאי לאיש חזון – המהפך השני

 

מערכות הבחירות הסוערות ביותר שידעה ישראל היו בתחילת שנות השמונים ופרס ניקז אליו בלי רצון וכוונה את כל התסכול בחברה הישראלית משנים של סדר עדיפויות אנטי-חברתי ואנטי-עדתי. אחרי שנים של מאבק בודד על השלום הפך דווקא יריבו הנצחי רבין לשותפו לדרך והביא לו עדנה

 

דווקא רבין, אותו יריב פוליטי נצחי במפלגתו של פרס, שהחליט לשוב ב-1992 ולהתמודד על ראשות הממשלה ושוב הדיח אותו בבחירות הפנימיות הביא לפרס את שנותיו היפות ביותר בפוליטיקה. אחרי המהפך של 1992 עם חזרת העבודה בראשות רבין להנהגת המדינה קיבל פרס את תפקיד שר החוץ בממשלתו של היריב הוותיק.

 

רבין, שלא חדל מעולם לנהוג בפרס "כבדהו וחשדהו", הרחיק אותו בתחילה מניהול תהליך השלום אבל יוסי ביילין, סגנו של השר פרס ואיש אמונו, הביא את השר בסוד העניינים של תהליך מקביל לזה של מדריד שקורה בחשאי בדרג נמוך ומתקבלות בו הסכמות מתקדמות הרבה יותר מאשר בערוץ הרשמי של המגעים. פרס יידע את ראש הממשלה רבין בעניין והשניים החליטו החלטה משותפת היסטורית שמשמעויותיה ליוו את מדינת ישראל עד היום, להכיר ב"תהליך אוסלו" כתהליך הידברות רשמי שממשלת ישראל מעודדת ומפקחת עליו.

 

השמאל פורח, העם נחצה


הימים שלאחר מכן היו ימי אופוריה בשמאל הישראלי שהיה בפריחה, אבל הציבור הכללי נקרע בין התקוות לשלום לבין התנערות חדה ומוחלטת מערכים לאומיים, דתיים והיסטוריים הכרוכים בארץ ישראל. בימין אחזה פלצות. חזרתו של רב המחבלים יאסר ערפאת לקדמת הבמה עם חותמת הכשר ישראלית של בר שיח, חזרתו הפיזית לשטחים, לחיצות הידיים על מדשאת הבית הלבן, פרס הנובל לשלום לרבין, פרס ולערפאת – תמונות שחצו את הציבור בארץ בצורה קשה. השמאל, גם המתון, היה בפריחה. הימין, גם המתון, היה בבערה. וכשהמרכז מתחמם, השוליים מתרחבים.

 

ראש הממשלה רבין נרצח בליל מוצאי שבת, ה-4 בנובמבר 1995 מיריות מתנקש בתום עצרת תמיכה בממשלה בככר מלכי ישראל בתל אביב. בשיאה של השותפות ביניהם מצא עצמו שר החוץ פרס נתון להחלטה שרירותית של המתנקש בין נטילת חייו שלו לבין נטילת חייו של ראש הממשלה, דקות אחרי ששר איתו את "שיר השלום" על בימת העצרת.

 

 
שמעון פרס בישיבת הממשלה אחרי רצח רבין
 שמעון פרס בישיבת הממשלה אחרי רצח רבין   צילום: ארכיון צה"ל במשרד הביטחון 
 
עם רבין וערפאת. הוא ורה"מ ראו הזדמנות היסטורית עין בעין. ערפאת היה הכרח
 עם רבין וערפאת. הוא ורה"מ ראו הזדמנות היסטורית עין בעין. ערפאת היה הכרח 
 צילום: Gettyimages/ אימאג'בנק 
 

פרס, בפעם השנייה בחייו ובסיטואציה קשה מנשוא, ושוב לא לאחר ניצחון אישי שלו אבל הפעם אחרי ניצחון מסויים של דרכו, מצא עצמו ראש ממשלת ישראל. ראש ממשלה של מדינה מוכה והמומה הנוסך עליה מנהיגות, בגרות ואחריות כמו שרק הוא יכול היה בסיטואציה הנוראה ההיא.

 

לרוע מזלו, דווקא תחתיו הרימו ראש ארגוני הטרור הפלסטיניים ופותחים בסדרת פיגועים בלתי נסבלים בתוככי ערי ישראל. הממשלה לא הספיקה להיערך מול הטרור ובנימין נתניהו, מי שעמד בראש האופוזיציה בעת רצח יצחק רבין, ניצל זאת היטב והאשים אותה בחידלון, עם ססמאות כמו "פרס יחלק את ירושלים". הוא יעשה את הבלתי יאומן וייטול שוב מפרס את המושכות. הימין חזר לשלטון.

 

 

האיש שתמיד חוזרים אליו

 

דומה שמשהו כבה בפרס אחרי רצח רבין וההפסד בבחירות שלאחר מכן. הוא הודיע כי לא יתמודד שוב על ראשות העבודה ופנה לפעילות חוץ-פרלמנטרית. אז הקים את מרכז פרס לשלום אליו הביא את המוניטין העצום שלו והפך אותו למרכז בין לאומי של פעילות מקרבת לבבות בין העמים

 

דומה שמשהו כבה בפרס אחרי רצח רבין וההפסד בבחירות שלאחר מכן. הוא הודיע כי לא יתמודד שוב על ראשות מפלגת העבודה ופנה לפעילות חוץ-פרלמנטרית. הוא הקים את "מרכז פרס לשלום", אליו הביא את המוניטין העצום שלו והפך אותו למרכז בין לאומי של פעילות מקרבת לבבות בין העמים.

 

אהוד ברק שירש את פרס בהנהגת העבודה ניסה להצר את צעדיו וגם המפלגה בגדה בו כשהכשילה מינוי כבוד שלו לנשיאה. אז עמד פרס על בימת מרכז המפלגה ושאל ואמר: "אני שומע את חבריי אומרים: 'פרס הוא לוזר'. אני הפסדתי?!" הקהל ענה לו "כן". היתה זו סיטואציה קשה לאיש רב הפעלים, אבל הוא לא פרש.

 

ברק לא הסכים שפרס יהיה מועמד העבודה ליו"ר הכנסת ומינה אותו לתפקיד זוטר שתפר לו בממשלתו עם תבוסת נתניהו ב-1999 ועליית העבודה שוב לשלטון. שנה לאחר מכן פרס התמודד בכנסת לנשיאות המדינה עם התפטרות עזר ויצמן מתפקיד הנשיא. אבל הקואליציה של ברק כבר היתה בדמדומיה ומעמדו של פרס לא הבטיח לו את הנשיאות. פרס כשל בהתמודדות מול משה קצב, מועמד הליכוד. כישלון שלימים, עם הרשעתו של קצב באונס ועבירות מין, יהדהד כאות קין מעל הפוליטיקאים.

 

העבודה מאחוריו, עובר לקדימה

 

עוף חול אחר של הפוליטיקה קם להוביל את המדינה, אריאל שרון. בתקופתו מצא את עצמו שמעון פרס מכהן כיו"ר מפלגת העבודה הזמני פעמיים. פעם אחת אחרי פרישת ברק לאחר ניצחון שרון על ברק בבחירות לראשות הממשלה ב-2001 ופעם שנייה אחרי פרישת עמרם מצנע מלשכת יו"ר המפלגה כשהפסיד בבחירות הכלליות ב-2003 לשרון. פרס היה שוב שר החוץ בחלק מכהונת ממשלת שרון הראשונה והמשנה לראש הממשלה בממשלתו השניה עד לפרישת העבודה ממנה.

 

ב-2005 התמודד פרס שוב על ראשות מפלגת העבודה אבל הניצחון של עמיר פרץ בבחירות המקדימות האלה היה כנראה הפסד אחד יותר מדי ממה שאפילו פרס יכול היה לספוג. פרס פרש באותה שנה באורח היסטורי ממפלגת העבודה והעביר את תמיכתו למפלגה החדשה שיצר אריאל שרון עם פורשי הליכוד ופורשי עבודה אחרים – קדימה. פרס המשיך למלא תפקיד סמלי גם בממשלת אולמרט שקמה אחרי ירידתו מהבמה של רה"מ שרון, שלקה באירוע מוחי בינואר 2006, ונפטר כעבור כשמונה שנים.

 

 
אריאל שרון ושמעון פרס. הלכו שניים יחד
 אריאל שרון ושמעון פרס. הלכו שניים יחד   צילום: רויטרס 
 

העדנה - נשיא המדינה

מושבע בכנסת למשרת נשיא המדינה התשיעי. התפקיד כאילו חיכה רק לו
 מושבע בכנסת למשרת נשיא המדינה התשיעי. התפקיד כאילו חיכה רק לו 
 צילום: GettyImages/אימאג'בנק 
 

ב-2007 הודיע פרס על התמודדותו השנייה לנשיאות המדינה. בימים שאחרי התפוצצות פרשיות המין שנקשרו בשמו של הנשיא משה קצב, התעשתה הכנסת ובחרה בפרס להיות הנשיא התשיעי של מדינת ישראל. בכך דומה, עשו הפוליטיקאים וגם הציבור בישראל צדק עם המדינאי הבכיר ביותר שלנו שנשאר בסביבה. בעידן של משבר מנהיגות עולמי ומחסור באנשים "גדולים מהחיים", רבה היתה ההסכמה בישראל כי שמעון פרס בתפקיד הייצוגי הרם ביותר של המדינה, מביא לה כבוד ועדנה בעולם בהיותו דמות מוכרת ומוערכת בכל שדרות העשייה הבינלאומית.

 

כל שועי עולם מפסגת העשייה בכל התחומים, מתעשייה ועד בידור ממדע ועד כלכלה התעקשו והתרגשו להיפגש עם פרס פעם אחר פעם. עשייתו למען השלום בממשלת רבין השנייה צילקה אותו בארץ, אך רוממה אותו למעמד בכיר מאד בזירה הבינלאומית. ואכן פרס לא איכזב ולכבוד שנת השישים למדינה כינס בירושלים בוועידה רבת רושם עשרות מנהיגים ואישי ציבור בולטים מרחבי העולם שבאו לעשות לו, לפועלו ולמדינה הרבה כבוד.

 

 
 

תקופת כהונתו כנשיא המדינה תיזכר כיוצאת דופן. פרס, בעיצומו של העשור התשיעי לחייו, היה מהנשיאים היותר פעילים, מורגשים ודעתנים שכיהנו כאן. תפקידו הסמלי של הנשיא היה תפור לחלוטין למידותיו ולקורות חייו אך הוא לא הסתפק בשררה שהתפקיד מביא איתו וניהל סדר יום עמוס לעייפה

 

תקופת כהונתו כנשיא המדינה תיזכר כיוצאת דופן. פרס, בעיצומו של העשור התשיעי לחייו, היה מהנשיאים היותר פעילים, מורגשים ודעתנים שכיהנו כאן. תפקידו הסמלי של הנשיא היה תפור למידותיו ולקורות חייו של פרס לחלוטין אך זה לא הסתפק בשררה שהתפקיד מביא איתו. הוא ניהל סדר יום עמוס לעייפה. מקבלי ההחלטות בממשלה, בזרועות הבטחון, מדינאים מחו"ל, בכירי מערכת המשפט - כולם היו נפגשים איתו על בסיס קבוע ולא רק בגלל הפרוטוקול.

 

פרס, בגלל שהיה בכל צמתי ההכרעות המרכזיים והדרמטיים בתולדות המדינה, נתפס כמבוגר האחראי. אדם שמחפשים את חוות דעתו ואת עצתו. להבדיל משנותיו הסוערות בפוליטיקה, ידע פרס היטב לאורך כהונתו כנשיא להישאר ממלכתי במלוא מובן המילה כלפי הציבור והוא חזר והדגיש שאין דבר היותר חשוב לו מלמלא את תפקידו כגורם מאחד.

 

בגלל השחיתויות מסביב, חוזר למרכז העניינים

 

בהתאם, הוא קיבל את אהדת הציבור. השמועות על אי קבלתה של רעייתו סוניה את התמודדותו על התפקיד בגילו המתקדם ועל ההסבר לפיו מעולם לא עזבה את דירתם התל אביבית ועברה עמו למשכן הנשיא בירושלים, זכו מפרס לאמירה אחת - שהוא מכבד את רעייתו כל כך שהוא חייב לכבד את בחירותיה בהתאם. פרס עבד מסביב לשעון כנשיא ומדי יום קיים ביוזמתו והוזמן לעשרות אירועים, מפגשים, ימי עיון עם כל קבוצות האוכלוסייה. עד כדי כך שאנשי צוותו דחקו בו, ללא הצלחה, "להוריד הילוך".

עם התעצמות הלחץ הפוליטי והתקשורתי על ראש הממשלה אולמרט להתפטר מתפקידו עקב חשיפת מספר פרשיות שחיתות לאורך כהונתו, אשר מחקירתן במשטרה עלו חשד לפלילים והמלצה להגיש נגדו כתבי אישום בחלק מהפרשות, התפטר אולמרט ופרס מצא עצמו במרכז הבמה הפוליטית כנדרש, פעמיים, להכריע על מי להטיל את הרכבת הממשלה.

 

בתחילה הטיל את המשימה על יורשתו של אולמרט במפלגתו שלו קדימה. משלבני נכשלה היא הודיעה על בחירתה להתמודד בבחירות מוקדמות לכנסת מול בנימין נתניהו והליכוד. תוצאות הבחירות של 2009 בישרו כי קדימה היא המפלגה הגדולה אך לגוש הימין רוב בכנסת. פרס, שהחוק מתיר לו שיקול דעת במקרים כאלה, עשה את הדבר המתבקש והטיל את הרכבת הממשלה על בנימין נתניהו - אותו נתניהו שהביס אותו בבחירות ישירות לראשות הממשלה ב-1996 אחרי רצח רבין, אותו נתניהו שאת אחיו יוני ז"ל שלח פרס כשר ביטחון להנהיג את מבצע אנטבה שם מצא את מותו. נתניהו הצעיר, כבר בן 60, שב לראשות הממשלה והציג את ממשלתו בפני הנשיא פרס שנשאר ידיד משפחת נתניהו מאז מותו של יוני.

 

 
נתניהו ופרס עם האפיפיור פרנציסקוס
 נתניהו ופרס עם האפיפיור פרנציסקוס   צילום: חיים צח / לע"מ 
 
שמעון וסוניה פרס. העריץ אותה - גם על היותה שונה כל כך ממנו
 שמעון וסוניה פרס. העריץ אותה - גם על היותה שונה כל כך ממנו 
 צילום: נתי הרניק/לע"מ 
 

פרס התמוטט בספטמבר 2009 במהלך דברים שנשא בכנס במרכז רבין בתל אביב ואיבד את הכרתו למספר רגעים. הוא התאושש מיד, אבל צוותו דחק בו להתאשפז באותו ערב מוצאי שבת לבדיקות בבית החולים "שיבא" בתל השומר. רופאיו מסרו כי פרס סבל מתשישות רגילה ותו לא. הוא שוחרר מבית החולים בבוקר שלמחרת וחזר לסדר יומו העמוס.

 

התקרית הפעוטה ההיא הביאה לנשיא פרס גל של אהבה ששטף אותו מכל רחבי הציבור. לשכת הנשיא הוצפה בברכות, מכתבים בדואר אלקטרוני, מברקים, זרי פרחים, שיחות טלפון - כולם מאזרחים, אישי ציבור ומנהיגים המבקשים לדרוש בשלומו. דומה כי אחרי שהישראלים איבדו שני ראשי ממשלה בעת כהונתם - האחד לכדורי רוצח והשני לאירוע מוחי - חששו כי אחרון זקני השבט מתערער. ואכן, פרס הפך למעין סמל לאומי חי בערוב ימיו כנשיא המדינה, אייקון ישראלי לא רק בעולם אלא גם בבית פנימה.

 

 
תמיד עם יד על הדופק. תמיד שאב כוחות מחברת צעירים. פרס
 תמיד עם יד על הדופק. תמיד שאב כוחות מחברת צעירים. פרס 
 צילום: מארק ניימן, לע"מ 
 

שלוש שנים וחצי בתוך כהונתו כנשיא איבד שמעון פרס את השותפה הקרובה ביותר שלו למסע חייו המרתק בכל צמתי הדרכים הגדולים של מדינת ישראל, את אשתו סוניה, שכאמור סירבה לעבור עמו כשהושבע לנשיא אל דירת השרד במשכן נשיאי ישראל בירושלים. את השנים בנפרד עשה הנשיא הרחק מאשתו האהובה במהלך ימי החול והיה שב אליה לדירתם ברמת אביב בערבי שבת.

 

סוניה ושמעון פרס הכירו עוד בכפר הנוער בן-שמן בנעוריהם והוא ידע לספר שכבר אז לא התלהבה מהתשוקה שלו לעשייה ציבורית. אבל היא נשארה לצידו לאורך כל השנים הארוכות האלה כששניהם עושים את הבלתי אפשרי - נשארים נאמנים לדרכם, היא כאשת משפחה צנועה התורמת לקהילה הרחק מאור הזרקורים, והוא כאיש שראה הכל ועשה הכל למען המדינה בחזית העשייה הפוליטית-מדינית. ועדיין נשארו נאמנים בעיקר לאהבה הגדולה שחיברה ביניהם. סוניה פרס ביקשה להיקבר בבן-שמן, המקום שהפגיש אותה עם שמעון, ולא בחלקת גדולי האומה בירושלים. הוא ספד לה מעל קברה: "אהבתי אותה ואוהב אותה עד שעיניי גם ייעצמו".

 

 

עם דעיכתו של השמאל הישראלי בעשור הנוכחי, גם האהדה לפרס, כך נדמה, כבר לא היתה כבעבר. בעוד הממשלה לא מקדמת את המשא ומתן המדיני, לקח על עצמו פרס פעמים רבות את המשימה של חתירה לשלום והכרה באבו מאזן, ראש הרשות הפלסטינית דאז, כפרטנר - אך בימין היו שראו בחתירה זו לא פחות מחתרנות. "פרס נשאר אותו פרס, שמאלן, תבוסתן וחתרן שאינו מגבה ראשי ממשלות", כתבה מירי רגב, אז עוד ח"כית מן המניין, ב-2012, "אמירותיו חסרות אחריות. אין בעולם נשיא שמגבה נשיא מדינה אחרת ולא את המדינה אותה הוא מייצג". ח"כ גדעון סער הוסיף בניסוח מעודן יותר, כי בקריאה של פרס לחדש את המו"מ עם אבו מאזן היתה "צרימה".

 

לפעילותו הפוליטית, שחרגה מגבולות הממלכתיות הנדרשת מתפקידו, התווספו עוד פרשיות שונות שהעיבו על תדמיתו. חגיגות ה-90 להולדתו של פרס, שנערכו ב-2013, נתפסו בציבור ובתקשורת כגרנדיוזיות עד כדי פולחן אישיות. כחצי שנה לאחר שסיים את כהונתו כנשיא המדינה, בפברואר 2015, פרסם מבקר המדינה דוח ממנו עלה כי בית הנשיא בתקופתו חרג במיליוני שקלים מתקציבו.

 

פרס סיים את כהונתו ביולי 2014, לפני שהוחלף בראובן ריבלין, איש ימין שקודם לתפקיד על ידי גדעון סער, למורת רוחו של ראש הממשלה נתניהו שחיפש מועמד חיצוני במקום הבית"רי הדעתן שלא פעם מתח עליו ביקורת. למרות זאת, המשיך פרס להחזיק לשכה ודוברות, ולהתארח בפורומים בינלאומיים נכבדים.

 

משוחרר מכבלי התפקיד, הרשה לעצמו הנשיא לשעבר שוב להרגיש צעיר. הוא פרסם סרטון "חיפוש עבודה" שהפך לוויראלי ובו הוא "מתנסה" כמוכר בסופרמרקט, מתדלק, שליח פיצה וסטנדאפיסט. הוא נרתם כפרזנטור לקמפיין של נפתלי בנט, שר החינוך הימני שתקף אותו בעבר, כדי לקדם את האוריינות המתמטית בקרב צעירים.

 

 
שמעון פרס וברברה סטרייסנד בחגיגות ה-90. נראו מוגזמות
 שמעון פרס וברברה סטרייסנד בחגיגות ה-90. נראו מוגזמות   צילום: מארק ניימן / לע"מ 
 

סוף דבר

כשהישראלים היו יכולים להמליך עליהם את פרס הם לא עשו זאת. הוא לא היה הישראלי הג'ינג'י המחוספס, היו בו גינונים אחרים. הוא היה איש ספר ותרבות בראש ובראשונה. בנאומיו המאוחרים הוא פרט לפרטים את חזונו הכלכלי, התרבותי והסביבתי למזרח תיכון חדש, נאומים שנעדר מהם פרס הפוליטיקאי. מה לעשות שחזון הוא עדיין מילה גסה במקומותינו. הוא היה מפוייס יותר אבל תמיד נותר בו משהו מהפאתוס של פרס הפוליטיקאי הלוהט שנאבק בכל כלי שעמד לרשותו כדי להביא את מדינת ישראל למקומות אותם הוא חשב לחוף מבטחים.

 

שמעון פרס, בחייו ובמותו, הוא פרק עצום בחייה של האומה הישראלית המתחדשת וישאר לרבים דוגמה ומופת לאדם שהקדיש את כל חייו למען החברה בה הוא חי. את כל הכבוד שקיבל, קיבל בזכות. במאזן הכולל של מפחי הנפש שידע מאיתנו - כל טיפת כבוד כזאת הורווחה על ידו בהרבה זיעה, למעננו.


טיוטה ראשונה: יובל בגנועדכונים: ערן סורוקה

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by