העולם בתמונות

בסופו של דבר כל מה שקשור במייקל ג'קסון נגמר בילד בוכה. השוטר בתמונה עשה ג'סטה לאמו של הזאטוט ולקח אותו להתאוורר מהדוחק שנוצר בעוד באזכרה ציבורית שנערכה למלך הפופ בניו יורק. המעריצים האבלים רקדו במעברים של תאטרון אפולו בהארלם, שם הופיע מייקל ג'קסון כשהיה קטן. בראשית היה זה הילד מייקל שייבב - עם אבא כמו שלו לא צריך אויבים. בהמשך היה זה בנו של ג'קסון שמירר בבכי כשמייקל הניף אותו מהמרפסת, ולפני כן היו את הילדים שבאו למסיבות פיג'מה בנוורלנד וגמרו בבית משפט - שם גילה העולם שמלבד הליכת ירח היו למלך הפופ עוד תחביבים. עכשיו כשירד המסך על מופע האימים של חייו, אפשר לעשות לו חסד קטן, ולזכור רק את המוזיקה.

ועוד בעניינו של המלך המנוח - אם חשבתם שכבר ראיתם כל מחווה ביזארית אפשרית למייקל ג'קסון, תחשבו שוב. התמונה שלפניכם צולמה בכלא קבו שבפיליפינים. האסירים במתקן הכליאה והשיקום יוצא הדופן הזה מעבירים את ימיהם בריקודים. בהנהלת הכלא מאמינים שככה הם מפחיתים את רמת האלימות במוסד, גורמים לאסירים לעבוד יחד ומלמדים אותם הערכה עצמית. על הכורואוגרפיה המרשימה חתום רוצח סידרתי, והטרנסקסואל שמוביל את הריקוד הואשם בסחר בסמים. אתם יכולים לדמיין לעצמכם את זאב רוזנשטיין עושה מדונה?

התמונה הזו מביאה לא מעט כבוד לצה"ל, ואם להידרש למשחק מילים קלישאתי אך מדוייק - יש לנו על מה להיות גאים. בארצות הברית למשל, שהתבגרה עד לשלב בו היא מסוגלת לבחור נשיא שחור, עדיין לא מוכנים לקבל את הרעיון של חיילים הומואים - בטח שלא כל כך רחוק מהארון. ובציון, בירושלים שבה אי אפשר לפתוח חניון מבלי שיפלו השמים, צעדו יחד חיילים וחיילות, אזרחים ואזרחיות, שמנהלים את חייהם בראש מורם ומנופפים בדגל הגאווה. יפה לנו.

ואם כבר בחניונים עסקינן - מחאת החרדים הזכירה לכל מי ששכח שירושלים לא באמת מאוחדת, או בידינו - הרוב החילוני השפוי. זוכרים אותנו? אלה שעושים צבא ומילואים, משלמים מיסים ועובדים. ירושלים היא בידיים של מי, שבניגוד לכל ציווי דתי של "ואהבת לרעך כמוך" או "שמור את יום השבת לקדשו", סוקלים שוטרים בחיתולים רק כי נפתח חניון למורת רוחם. הגיע הזמן שהמדינה תתייחס במלוא החומרה למפרי חוק כאלה. המדור יודע שתסריט כזה הוא קשה לעיכול, אז בואו נעזר בדמיון מודרך: אתם יכולים לראות בעיני רוחכם ערבים ממזרח ירושלים שיוצאים להעביר פחי אשפה וחוזרים בחתיכה אחת הביתה?

הסבלנות הבריטית פוקעת בימים אלה בגבול איראן. הם לא נזכרו פתאום עד כמה מסוכן יהיה גרעין בידי האייתוללות, הם גם לא הזדעזעו לפתע מכנות ההצהרות של אחמדינג'אד על הצורך בחיסול האויב הציוני. המעצר של שמונה עובדי השגרירות שלהם בטהרן שימש ללונדון שעון מעורר, שהזכיר לה שהשנה היא 2009, וזו העת לקחת את רגשות האשם הקולניאלים כלפי המזרח התיכון ולשים אותם בצד, לטובת התמודדות עם הכאן והעכשיו. היום קוראים הבריטים למדינות האיחוד האירופי להוציא את שגריריהן מהרפובליקה המוסלמית במחאה על הסטירה שהם חטפו. אמנם שמחה לאיד לא מוסיפה כבוד למדור אבל בכל זאת: זה  כיף לראות את הבריטים הצדקנים בצד העצבני.

ההומור הבריטי לא מסתיים ב-BBC. השוטרים הללו שחמושים באקדחים וכנפי פרפר הגיעו לפקוח עין על החוגגים בפסטיבל גלסטונברי. מדובר באירוע המוזיקלי הגדול ביותר בעולם,  שנערך בדרום מערב אנגליה כבר פחות או יותר 30 שנה. הפעם אפשר היה לתפוס שם את ניל יאנג, לילי אלן נרד, קרוסבי סטילס ונאש, בלר, ניק קייב מאדנס - ועוד רשימה ארוכה ומרשימה של אמנים שהופיעו בפני כ-120,000 איש. עם כל כך הרבה מוזיקה מעולה לא פלא שאפילו שוטרים מסוגלים לגלות קצת רוח טובה.

אי שם באקווריום שבבריטיש קולומביה המליטה אורורה, לוייתנית מסוג לבנתן לבן, גור קטן. שלוש שעות של צירים עברו על אורורה בת ה-20 עד שהשלימה את המלאכה. הלווייתנים הלבנתנים מתגוררים בעיקר באזור הארקטי. למרות ההשתייכות למשפחת הלוייתנים, הלבנתנים הם יחסית קטנים ואורכם לא עולה על חמישה מטרים. האורך של הגור בתמונה הוא פחות או יותר מטר וחצי ומשקלו עומד על כ-80 ק"ג. מדובר בבעלי חיים ידידותיים שחיים בלהקות ושומרים על קשר טוב עם האמהות שלהם - בוגרים נוהגים לשוב למקומות בהם ביקרו כגורים, כדי לפגוש שוב את אמם.

יש נשים שיש להן נטייה להאחז ביום החתונה שלהן - ולא לשחרר. כאילו שאותן ארבע, חמש שעות של טקס חגיגי ומסיבה משמחת הן העניין האמיתי, והחיים המשותפים שבאים אחר כך הם סתם אנטי קליימקס. הבחורות שבתמונה נופלות בדיוק תחת הקטגוריה הזו. הן כולן נשים נשואות שהגיעו לחיות מחדש את יום החתונה שלהן ולהשתתף במצעד הכלות שנערך במרכז העיר קרסנויארסק שבסיביר. קוראים מסורים של המדור (ד"ש חם לאמא עופרה) אולי זוכרים את הבחורות מבוקרשט שהשתתפו באירוע דומה. הייתכן שמדובר במסורת מזרח אירופית מסתורית שפספסנו? לאלוהי הטול פתרונים.