בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
דברים שיורמים יודעים 
אלוהי הדברים הקטנים 
 
 עבור אדם מאמין הדת אינה חלק מטבע האדם אלא להיפך, טבע האדם נוצר על פי תכנית אלוהית    צילום: (אימג`בנק/GettyImages)    
דברים שיורמים יודעים |
 
יורם שורק

האנושות קפצה במאות השנים האחרונות לקידמה אדירה של מדע וטכנולוגיה ועדיין הדתות הממוסדות שורדות וגם רבים מתושבי העולם שאינם דתיים באורח חייהם על פי תפיסתן מחזיקים באמונה כזו או אחרת בעל טבעי. מה הצמיח את הדתות ומה הן באות לשרת? האם הדת אינה אלא תוצר לוואי של תפיסות תודעתיות מובנות במח האדם? יורמים עם התבוננות שכלתנית באמונה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
יקיר הפורום "קורבוס" תוהה: "האם דת היא חלק מטבע האדם? למה אנשים צריכים דת? יש לנו איזו תכונה הגורמת לנו להאמין? האם זה מצב טבעי עבור האדם להאמין בעל טבעי?".

כמו שבוודאי ניחשתם, אין תשובה לשאלות מסוג זה ולו משום שאין הגדרה מוסכמת לא לדת ובודאי שלא לטבע האדם. לכאורה, קשה למצוא מכנה משותף לדתות שבטיות המייחסות חיים ורצון, צמח, חיה או סלע לאלוהים מופשט שכדברי הרמב"ם "אין לו מהות חוץ לישותו" ובכל זאת, אין תרבות אנושית שלא פיתחה דת כלשהי. האנתרופולוג סקוט אטרן מסכם כי בכל חברה אנושית מתקיימים ארבעת התנאים הבאים:

1. אמונה נפוצה בישויות על טבעיות (אלים, שדים, רוחות).
2. ביטויים פומביים יקרים (הקרבה של משאבים חומריים, עבודה וזמן) של מחוייבות לאותן ישויות על טבעיות.
3. לישויות העל טבעיות מיוחסת תמיד שליטה באירועים מכוננים בחייהם של המאמינים (לידה, בריאות, הצלחה, מוות).
4. פולחן. טקסים מתואמים של קבוצות מאמינים, חזרה ריתמית על טקסטים, מנגינות או תנועות מוסכמות.
 

מה מכוון אותנו לאמונה דתית?

חזרה ריתמית על טקסטים, מנגינות או תנועות מוסכמות - מאפיין של כל דת
 חזרה ריתמית על טקסטים, מנגינות או תנועות מוסכמות - מאפיין של כל דת 
 צילום: SXC, shlomaster 
 
שפע עצום של הסברים לתופעה הדתית מופיע בכתביהם של פסיכולוגים, סוציולוגים ואנתרופולוגים. הויכוח, מטבעו, מושך אליו בעיקר אתאיסטים משום שעבור אדם מאמין הדת אינה חלק מטבע האדם אלא להיפך, טבע האדם נוצר על פי תכנית אלוהית שהגילוי שלה לנבחרי האל ומאמיניו הוא הדת. מוסכם אמנם שאין לנו "גנים דתיים" אבל אי אפשר לפטור תופעה כל כך אוניברסלית כמקריות. משהו מכוון אותנו לאמונה דתית ומשהו משמר את הדתות על אף המחיר הכבד שהן גובות ממאמיניהם. עושר התופעות הפסיכולוגיות והחברתיות הקשור בדתות מקשה אפילו על השוואת ההסברים שמציעים המדענים לתופעה. מי שרואה בדת קודם כל מערכת אמונות מסביר אותה כתוצר לוואי של המנגנונים בהם אנו מפרשים לעצמנו את העולם. מי שרואה בדת קהילה, מסביר אותה כדרך ליצירת לכידות חברתית. יש מי שדת עבורו היא בעיקר סיפור שאנו מספרים לעצמנו על העולם ושואל למה מעדיפים לזכור ולספר לאחרים דווקא את הסיפור הדתי.
 

צורת המחשבה המובנית על סיבה ותוצאה לכל אירוע

כל עוד לא נמצא הסבר הגיוני ויכולת חיזוי לתופעה היא תתפס כסכנה
 כל עוד לא נמצא הסבר הגיוני ויכולת חיזוי לתופעה היא תתפס כסכנה 
 צילום: Andres Landeau, flickr cc-by 
 
המסלול האבולוציוני שעיצב את המח האנושי יצר בנו מנגנונים לעיבוד מידע ולהבנה של המתרחש בסביבתנו. המנגנונים הללו, המשותפים לכל בני האדם, הופכים אמונות מסוימות ל"טבעיות" עבורנו. מנגנון חשוב כזה ניתן לתמצת במשפט "ככה זה לא תשובה". אנו מקשרים תופעות זו לזו ביחסים של סיבה ותוצאה וכמעט בלתי אפשרי לראות באירועים בלתי צפויים עניין מקרי. כל עוד לא מצאנו הסבר "הגיוני" לאירוע, כלומר כזה שאנו יכולים לזהות את הגורם להתרחשותו, נזהה אותו כסכנה.

כך למשל מספר ההיסטוריון פלוטארכוס כי בשנת 430 לפנה"ס גרם ליקוי חמה לבהלה בקרב צוותי אוניות אתונאיות: "בראות פריקלס (המצביא האתונאי) כי רב החובל אחוז בהלה ואובד עצות, הסיר מעליו את אדרתו והחזיקה לפני עיניו של האיש לבל יראה הלה דבר ושאל אם סבור הוא שיש בכך משום אסון גדול או סימן לאסון. משהשיב רב החובל בשלילה אמר לו 'ובכן מה לך כי תירא? הרי כל ההבדל הוא בכך שהדבר אשר גרם לאפלה הוא גדול יותר מהאדרת'". הסיפור לכאורה מוזר, מדוע שאירוע אסטרונומי חולף ובלתי מזיק יגרום בהלה? ולמה נחוצה לרב החובל הבנה של סיבת הליקוי כדי להפליג? התשובה, לדעת חוקרי האבולוציה האנושית, נעוצה במורשת המשותפת לנו ולבעלי חיים רבים. גירוי סביבתי כרשרוש בעשב יכול לרמוז על נחש ארסי המתפתל שם או סתם על תנודת גבעולים ממשב רוח. כיוון שמחירה של טעות שתגרום לנו הכשה גבוה בהרבה מהטעות ההפוכה שתגרום רק זהירות יתר, הרי שתוצאת האבולוציה היא שאנחנו מתוכנתים לחפש מארבים.
 
 

צורת התודעה המובנית ביחס לעקרון הרצון והכוונה

 האמונה הדתית, הרואה בכל מה שמתרחש תוצאת פעולתם של כוחות בעלי מודעות ורצון, מתאימה ככפפה ליד לדרך בה אנו מסתכלים ממילא בעולם 
הדת היא ספק אמין מאין כמותו של הסברים סיבתיים לתופעות. עבור המאמין אין עמימות. לכל ארוע חיצוני - גשם או בצורת, בריאות או מחלה, יש גורם וסיבה ברורה ולכן העולם מסתורי ומאיים פחות. נטייה נוספת וייחודית של ההכרה האנושית היא היכולת "לקרוא מחשבות". אופן מחשבה זה, המאפשר לנו לדמיין את עצמנו כפי שאנו נראים בעיני אחרים ולהשליך מהעולם הפנימי שלנו על חברינו, חיוני להצלחתנו בסביבה החברתית שיצרנו סביבנו. חלק חשוב בהבנה שלנו את בני אדם אחרים הוא שאנו מייחסים להם תמיד רצונות, מחשבות, רגשות וכוונות. נראה כי האמונה הדתית, הרואה בכל מה שמתרחש תוצאת פעולתם של כוחות בעלי מודעות ורצון, מתאימה ככפפה ליד לדרך בה אנו מסתכלים ממילא בעולם. כל שנדרש הוא הרחבה של עקרון הרצון והכוונה מחברת בני האדם לסביבה הפיזית. אל, כלומר ישות בעל כוחות גדולים וידיעה על מעשינו, הוא המשך טבעי של גורמים הקיימים בתודעה.
 

ההורים כמוצא המחשבה על האל ודימויו

האנשים הראשונים שאנו רואים סביבנו בינקות הם כל יכולים וכל יודעים
 האנשים הראשונים שאנו רואים סביבנו בינקות הם כל יכולים וכל יודעים 
 צילום: (אימג'בנק/GettyImages) 
 
כבר בגיל הינקות אנו לומדים לייחס את הפעולות המשמעותיות ביותר של בני האדם סביבנו לגורמים בלתי מוחשיים וכמעט מופשטים כמחשבות, רגשות וכוונות. היכולת הזו ליצור ישויות מופשטות ולפעול עליהן במחשבה היא התפתחות אבולוציונית חשובה שהדת היא תוצר לוואי שלה. הפילוסוף דקארט ש"אני חושב משמע אני קיים" היא עבורו הוודאות הראשונית היחידה, ראה במושג שלנו בדבר ישות אינסופית בלתי מוגבלת ומושלמת ראיה לקיום האל משום שאין בנו או בסביבה שום עצם שיכול ליצור מושג שכזה בנפש. מה שדקארט אינו מביא בחשבון הוא שהאנשים הראשונים שאנו רואים סביבנו בינקות הם כל יכולים וכל יודעים עבורנו. עד גיל 3-4 ילדים בטוחים שמה שידוע להם ידוע גם לכל אדם אחר ובפרט לאבא ואמא. ואכן, דמויות אב ואם הם דימויים נפוצים מאוד לאלים בדתות רבות. נראה שבתהליך ההתפתחות הפסיכולוגית אין לנו צורך ליצור מושג של ישות כל יכולה וכל יודעת אלא להיפך, להוציא מהקטגוריה הזו מי שמתברר כמסוגל לטעות ולהיות מרומה.
 
 הדת היא ספק אמין מאין כמותו של הסברים סיבתיים לתופעות. עבור המאמין אין עמימות. לכל ארוע חיצוני יש גורם וסיבה ברורה ולכן העולם מסתורי ומאיים פחות 
בניסוי בו הוצג לפעוטות בני חמישה חודשים סרטון המציג תנועה של עצם הצליחו הצופים להבחין במצב בו תנועת העצם סתרה את עקרון רציפות התנועה, סרטון בו החפץ "דילג" על חלק מהמסלול זכה לבחינה מדוקדקת יותר. לעומת זאת אותה שבירה של רציפות התנועה בסרטון בו הוצג אדם לא נראתה לצופים מוזרה. נראה כי ההבחנה בין חפצים המופעלים מבחוץ לבני אדם (שתנועתם רצונית) מוטמעת בנו כך שהתינוק אינו מייחס מגבלות פיזיקליות לגוף האנושי אפילו כשהוא אמור להתנהג כחפץ לכל דבר.
 

המוח המתוכנת וזה שיוצא מגבולותיו

לדעת מי שרואה בדת "תופעת לואי" של התפתחות המוח האנושי, הרעיונות הדתיים "דביקים", כלומר קלים לזכירה ולהפנמה בשל התאמתם לאופן בו הותאמנו לקלוט ולעבד מידע. כפירה, לעומת זאת, דורשת מחשבה כנגד האינטואיציות והמנגנונים המכתיבים את תפיסת העולם שלנו. אבל יש מי שעבורו הדת אינה סתם תוצר לוואי של ההכרה האנושית אלא מנגנון המשפר את סיכויי ההישרדות שלנו כיחידים או כקבוצות. ממש כמו יכולתנו ללכת על שתיים או ליצור כלים. בתאוריות אלו נעסוק אי"ה בשבוע הבא.

» לכל מדורי "דברים שיורמים יודעים"
תמונת השער: (אימג'בנק/GettyImages)

עלתה בדעתכם שאלה מעניינת, מסקרנת, מוזרה, הזויה או מצחיקה? פורום "לכל שאלה תשובה" מחכה לה. ניתן גם לשלוח ל- ysorek@gmail.com

לקבלת עדכונים ב-RSS על כל מדורי נענע אקטואליה, העתיקו את הלינק המצורף: http://rss.nana10.co.il/?s=126&Cat=10576

להסבר על RSS
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by