בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
אורטל עושה בית-ספר 
חייו של המורה - תלונות דרישות וארונית פצפונת 
 
אורטל עושה בית-ספר |
 

כל מורה יודע שכסא פנוי בחדר המורים בהפסקה ותא אישי מרווח הם בגדר פינוק, שארוחה מסודרת היא חלום רטוב ושעליו להיות קשוב וסובלני כל דקה ודקה לתלמידים, להוריהם ולהנהלה. כן. זוהי שגרת יומו של מורה. האנשים המשכילים והמוכשרים שמחנכים את דור העתיד נאלצים לעבוד באפס תנאים. עד מתי הם יסכימו לוותר על סביבת עבודה נוחה בגלל אידיאולוגיה?

 
 
 
 
 
 
 
 
 

לא. לא באתי לעולם עם עיניים בגב. גם אף צלצול לא נוצר בשבילי ואלו הן לכם ההוכחות שלא נולדתי מורה. יש כאלה שיסתרו את דבריי ויאמרו את ההיפך אבל באמת ובמלוא מובן המילה - לא נולדתי מורה. הוכחה נוספת לכך ניתן למצוא בתקופת לימודיי: על אף שהייתי תלמידה טובה והמורים היו מרוצים ממני רוב הזמן, גם אני לפעמים הפרעתי להם בפטפוטים בלתי נלאים וגם אני חשבתי כמו החבר'ה ש"המורה הזאת ממש שונאת את הכיתה שלנו".

 
מעבודתו של מורה: אישורים, דפים, בקשות ותזכורות
 מעבודתו של מורה: אישורים, דפים, בקשות ותזכורות 
 צילום: GettyImages/אימג'בנק 
 

אבל כתלמידה וכמישהי שכאמור לא יצאה מבטן אמה מורה לתפארת, לא יכולתי אז לדעת באמת ולהבין את מהות העבודה האין-סופית המתרחשת מאחורי הקלעים בבית הספר. קחו לדוגמה את הטקסים שעורכים בתי הספר במהלך השנה. מבחינת התלמידים הטקס יכול להיות עכשיו מעצבן מאוד כי ביקשו מהם להגיע מוקדם יותר כדי לראותו (ולומר בכל הזדמנות "זה לא מעניין אותי"), אבל אין להם מושג כמה מאמצים הושקעו וכמה תיאומים נעשו על מנת להביאו לידי ביצוע: פינוי שיעורים, ארגון המורים המשגיחים, חזרות עם תלמידים, תזמון של הצלצול כך שלא יפריע ועוד כהנה וכהנה.

 

אין לתלמידים מושג שהמורה העומד מולם כרגע בכיתה הוא אדם מבוגר שיש לו שגרת חיים נוספת מלבדם. מבחינתם, הם כרגע צריכים להיות מרכז עולמו וזה ממש לא משנה אם המורה לא ישן בלילה, אם היה לו פנצ'ר בגלגל בדרך לבית הספר, אם הוא לא עצר רגע להתפנות בשירותים כי הוא שמר בהפסקה, אם לא הספיק לאכול את הכריך כי תלמידים מכיתה אחרת עכבו אותו בהפסקה הקודמת או אם הכעיסו אותו קשות בשיעור הקודם. לא. הוא כרגע צריך לרכז את כל כולו בהם. התלמידים, וגם הוריהם פעמים רבות, לא מסוגלים להבין שהם לא הכיתה היחידה ביום שהמורה רואה, שהוא עובד תחת לחץ גדול ובא במגע עם המון אנשים.

 

בית הספר הוא מקום סואן, עמוס ומלא התרחשויות. לא סתם אני מחליפה לעיתים ביני לבין עצמי את המילה "ספר" במילה "משוגעים", כדי לתאר את אופי העבודה. כשאני מגיעה בערב הביתה אני לא מסוגלת לשמוע אף אחד. אני חייבת זמן לעצמי. לא טלפונים ולא חברים. שקט. לאכול משהו ולשתות קפה. לנסות להבין מה עבר עליי במהלך היום שהרי כל כך הרבה אנשים פונים אליך, כל כך הרבה אישורים / דפים / עבודות / בקשות / תזכורות ומשימות. פשוט שיגעון.

 
המחשבות והדאגות שלי כמורה. ציור שהכינו התלמידים
 המחשבות והדאגות שלי כמורה. ציור שהכינו התלמידים   צילום: אורטל הופמן 
 

יש אנשים שאוכלים במסעדות ויש מורים שאוכלים בעמידה

צר עולמו של מורה. לפחות בכל הנוגע לשטח האחסון של הציוד האישי
 צר עולמו של מורה. לפחות בכל הנוגע לשטח האחסון של הציוד האישי 
 צילום: אורטל הופמן 
 

אם נחזור לזה שבני הנוער לא יודעים דבר על פעילות המורה אז גם לי כאמור, לא היה מושג בהיותי תלמידה על העבודה הקשה המתנהלת מאחורי הקלעים ועל האחריות של המורה. כך למשל בטיול שנתי. מספר עצום של תכתובות דואר אלקטרוני נשלחות בין כל הצוות לפני שיוצאים - רשימות שמיות, טלפונים של הורים, חלוקה לאוטובוסים, הצהרות בריאות, תיאומי עצירות בדרך, תורנות שמירה של מורים בלילות הטיול, שעות ישיבת הצוות בערבי הטיול והדרכה לבוקר המחרת. והם? עכשיו אין להם כוח ללכת, עכשיו הם רוצים שתחליף להם שיר ברדיו, שתאפשר להם לקנות בדוכן הזה למרות שאמרנו שאסור לעצור שם...

  

נכון. הם ילדים וזה התפקיד שלהם ב"משחק" וגם אני הייתי פעם ילדה כמוהם, אבל כמה התפכחתי כשגיליתי במה זה כרוך ואוי כמה שההתפכחות הזו הייתה כואבת. רגע שזכור לי במיוחד התרחש כשראיתי מורים מבוגרים מהוריי שכל המקום המוקצה להם בבית הספר הוא תא קטן דחוס ועלוב המחייב אותם להתכופף או לסחוב את הציוד בקושי.

 
 
 

אם החברה לא תפנים את ההרסנות שהתנהלות כזו מביאה עמה, אם את או אתה הקוראים כאן לא תשנו את דעת הקהל ואם לא נפעל יחד לשינוי התנאים, סופנו שילדינו יתחנכו על ידי אנשים שחוקים ועמוסים לעייפה, בכיתות עמוסות ובדוחק. המקצוע ימשוך רק את מי שיהיה מוכן להסתפק בתת-תנאים

 

רגע נוסף היה כשלפני זמן מה נערכה ישיבת מורים בערב (ללא תשלום למי שתוהה) והזמינו לראשונה קייטרינג (מכספי ועד המורים ולא מתנה מאף אחד). לפתע שמעתי את אחת המורות אומרת לאחרת "וואו איזה יופי! יכולנו לבוא בלי להכין כלום" וזה פשוט שרף את לבי - חשבתי לעצמי בכמה מעט אפשר להסתפק כשמרגילים אנשים לאפס-תנאים.

 

יש מגזרים בשוק שמקבלים תלושי מזון במסעדות נחשבות ויש מי שמקציבים להם הפסקה בת 20 דקות (לא כולל ירידה מהכיתה ועלייה חזרה תוך ליווי של תלמידים) לאכול את הכריך כשלא תמיד יש איפה לשבת. יש מי שצריך להיות מוקף בכ-100 מורים נוספים בתור להכין קפה מחלב שהתיישן ולא טרחו להביא חדש. הדברים ה"קטנים" האלה יוצרים הבדל גדול ומשמעותי. מן הידוע הוא שלסביבת העבודה יש השפעה על התוצר ועל המוטיבציה של העובד ובכל זאת, דברים עומדים בעינם ואין שינוי.

 

בתנאים הקיימים גם המורה "המורעל" ביותר נשחק

 

בשונה ממה שאנשים נוטים לחשוב, האנשים המאכלסים את חדרי המורים הם לא עוד כוח עבודה זול שמצא עבודת ביניים. מדובר באנשים משכילים שהגיעו לעבודה החשובה ביותר וזוכים לתנאים משפילים שלא תומכים בהם ואף מקשים ומזרזים את השחיקה המסוכנת כל כך למי שעוסק בחינוך.

 

אם החברה שלנו לא תפנים את ההרסנות שהתנהלות כזו מביאה עמה, אם את או אתה הקוראים כאן, כן, גם אתם - לא תשנו את דעת הקהל, אם לא נפעל יחד לשינוי התנאים, סופנו שילדינו יתחנכו על ידי אנשים שחוקים ועמוסים לעייפה, בכיתות עמוסות ובדוחק. המקצוע ימשוך רק את מי שיהיה מוכן להסתפק בתת-תנאים על אף שלמד והשקיע בלימודי תואר ראשון ולעיתים גם שני. בעבודה שיש בה הורים עם דרישות, הנהלה מעל הראש, ציפיות אין-סופיות של ילדים, התנאים הקשים בפועל הם אלה שגורמים בהדרגה גם ל"מורעל" שבמורים לחשוב פעמיים.

 

אפילו התלמידים מעודדים להתפטר: "מה את צריכה את זה?"

לפני כמה זמן, כשרציתי לעזוב את ההוראה, שמעתי מחברותיי המורות כמה חבל יהיה אם אלך ואיזה הפסד יהיה זה למערכת. גם על ה"שליחות" שאני חלק ממנה שמעתי. אך תלמידיי שלי, שגם הם רוצים להביע דעה על המקצוע שבחרתי לי, מזרזים אותי לחפש עבודה קצת אחרת. "אולי תעזרי לאנשים? את טובה בזה, תוכלי לפתוח משרד, להקשיב לאנשים ולתת עצות", הם אומרים לי. אחרים קצת יותר ישירים ופשוט מצהירים: "מה את צריכה את זה? אם הייתי במקומך הייתי בורח מזמן, כמה סבלנות את צריכה".

 

הם רואים. הם חווים. הם יודעים שצריך אחרת ומשזה לא קורה, כיאה לדור ה"אני במרכז" שהם גדלו לתוכו, הם מציעים להצביע ברגליים. מה דעתכם? האמנם זה הפתרון?

 

נשמע מעניין ואתם רוצים לדעת עוד? קראו על כך בבלוג שלי

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by