בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
אורטל עושה בית-ספר 
משולש הזהב: הורה - מורה - ילד 
 
  צילום: Getty Images / אימג'בנק    
אורטל עושה בית-ספר |
 

מרבית הורי התלמידים מתחלקים לשניים: המעורבים והפחות מעורבים. הסוג הראשון יכול להשלים את הצלע השלישית במשולש הזהב שבו נמצאים גם המורה והתלמיד ואיתו כל תהליך חינוכי ישיג הצלחה. וגם: איפה עובר הגבול בין מעורבות הורים לגיטימית ורצויה להתערבות והפיכת הילדים למתלוננים סדרתיים?. אורטל עושה בית-ספר

 
 
 
 
 
 
 
 
 

הטור השבוע נכתב בידיעה שיש סיכוי גדול שמורים רבים שיקראו אותו יתרגזו עליי ויגידו שאני סתם "מוסיפה עבודה". אבל אני מרגישה שאני חייבת לכתוב את המסר הזה להורים ובאותה נשימה להבטיח (לא לאיים) שזה לא יהיה המסר האחרון המופנה אליהם שכן יש לי כל כך הרבה להגיד. הנושא השבוע עוסק הפעם לא בתלמידים כי אם בהוריהם, במעורבות שלהם בחיי ילדיהם ובהתעניינות במה שעובר עליהם בבית הספר.

 
אב ובתו. מתי בפעם האחרונה התעניינתם ביום הלימודים של ילדכם?
 אב ובתו. מתי בפעם האחרונה התעניינתם ביום הלימודים של ילדכם? 
 צילום: Getty Images / אימג'בנק 
 

כמורה מקצועית וכמחנכת אני פוגשת תלמידים רבים. בכל אחד מהתהליכים הנוכחות שלי והמעורבות שלי שונה. כמורה מקצועית אינני רוצה שהורים ירימו אליי טלפון בכל עת שיחפצו בכך, אלא שישאירו הודעה במזכירות בשעות הלימודים ואני אחזור אליהם. כבר נוכחתי לראות שיכולים להיות הורים שאינם מבינים מהו תפקידי ועשויים להתקשר כל אימת שבא להם ובכל נושא שהוא - גדול כקטן.

 

למען הסר ספק אני כמובן בעד מעורבות הורית אך רוצה להבחין כאן בין מעורבות לבין התערבות. ישנם הורים שמתערבים לילדיהם בחיים בכלל ובחיי בית הספר בפרט באופן כה בוטה עד כי הם הופכים אותם שלא מרצונם לטיפוסים חסרי אונים אשר מלינים לאמא ואבא על כל צרותיהם ואינם מסוגלים להתמודד בעצמם.

 

תופעה זו בעיניי היא בלתי נסבלת, דווקא משום שהיא ההיפך מחינוך, אשר לתפיסתי אמור לצייד את הילד או הילדה בכלים ובכוחות שיסייעו להם בהמשך החיים. התנהגות מעין זו, על אף הרצון ההורי שטמון בה להגן על הילד, היא הרסנית והופכת את בן התשחורת למי שעטוף בצמר גפן ואינו מסוגל לצאת מן המוך החמים אל "החיים".

 

שתי הירושות החשובות: שורשים וכנפיים

המורה והתלמיד. גם התעניינות ההורה תתקבל בברכה
 המורה והתלמיד. גם התעניינות ההורה תתקבל בברכה 
 צילום: GettyImages/אימג'בנק 
 

כך, כמחנכת, אני מנסה לעודד הורים להפגין יותר מעורבות. אני לא רק אומרת להם להתקשר אליי אלא אפילו רוצה ומצפה שיעשו כך. אני רוצה שהם יתכתבו איתי דרך הדואר האלקטרוני. אני רוצה שהם ייכנסו לתוכנת המשו"ב אשר בה מעודכנים אונליין מספר ההיעדרויות של הילד, אירועי משמעת או הערות מורים עליו. הרי אם אנחנו, המורים, עובדים כה קשה על מנת להקליד נתונים אלו (וזה אחד הסיוטים הגדולים שלי בתפקיד), היה יכול להיות נחמד שהורים יטריחו עצמם להיכנס עם הסיסמה המונפקת במיוחד להם בתחילת השנה.

 

לא זאת ועוד אלא בשנים בהן אני מחנכת כיתה, הכנתי בכל תחילת שנה להורים מגנט למקרר, מעשה ידיי, ובו כתובת הדואר האלקטרוני והטלפון הנייד שלי כולל שעת התקשרות. לזה גם הוספתי ציטוט חינוכי (כשבכל שנה נבחר ציטוט אחר) כמו למשל: "תנו לילדיכם את אהבתכם, אך לא את מחשבותיכם, כי להם הגיגיהם". או ציטוט אחר כדוגמת: "ישנן שתי ירושות יציבות שאנו מעניקים לצאצאינו. האחת היא שורשים, השנייה היא כנפיים". שני המשפטים, אני שמה לב עכשיו, מתאימים לנכתב בטור הנוכחי באופן מפליא למדי.

 

גם את הורי התלמידים אותם אני מחנכת אפשר לחלק לשניים: אלו שללא ספק מעורבים בתהליך לאורך שנת הלימודים ואלו שפחות, בלשון המעטה. ההורים המעורבים הם אותם אנשים שבפגישתם הראשונה עמי ובקבלתם את המגנט הנ"ל יחד עם הפצרה ממני להיות ברשימת תפוצה למשלוח תכתובת דואר אלקטרוני, התפעלו ונראו מלאי הערכה. חלקם אכן יצרו עמי קשר קרוב הנוגע לילדיהם.

 

רבים מאותם הורים מתייעצים איתי לגבי נושאים שונים. חלקם מבקשים את תמיכתי בבן או בבת בתקופה הקרובה ומשתפים במקורות לחץ שונים שיכולים להשפיע על התפקוד של הילדים בבית הספר. אחרים גם מוכנים להתנדב למשימות השונות שאני מבקשת מדי פעם ועוד כהנה וכהנה. אם אוסיף לכך את העובדה שבמהלך שלוש השנים האחרונות הספקתי לבקר כמעט בכל בתי התלמידים ולהכיר גם את ההורים יותר לעומק, אוכל לומר שהפכתי לשותפה נאמנה לדרך. יתרה מזאת, אוכל לומר שקיימתי יחד עמם את המרכיב הבסיס להצלחת תהליכים חינוכיים - משולש הזהב: הורה-מורה-ילד.

 
הזמנה להורים לצלצל בכל עניין שהוא
 הזמנה להורים לצלצל בכל עניין שהוא    צילום: אורטל הופמן 
 
 

הזן האחר של ההורים: "אי אפשר לגמור עם זה בטלפון?"

 

אך רבים אחרים (למעשה רוב ההורים) אינם עושים זאת. כבר קרה לי לא אחת שהעברתי מסר להורה ונעניתי בתשובה כמו "תתקשרי אליי" או תשובות דומות לה. תגובות מעין אלה, הורים יקרים, יכולות להוציא אותי מהדעת. האם לא בסיסי ביותר שתיצרו קשר בנוגע לצאצא שהבאתם לעולם? מבחינתי זה אמור לקרות ללא כל קשר למסרים שהעברתי אלא כהתעניינות, הצעת עזרה והכרת הילד מזווית נוספת.

 

במקום זה אני נתקלת בהורים שלא מגיעים לאסיפת הורים פעם בשנה (!!!) ומסבירים ש"הילד אומר לי הכל. אני ממש לא צריך לבוא" או "אי אפשר לגמור עם זה בטלפון?" ואני תוהה, האם לרופא הייתם אומרים אותו הדבר? האם התפקוד של הילד ברוב שעות היממה (כן, אנחנו איתם בשעות האלה) מבחינה חברתית, רגשית, לימודית והתפתחותית אינו מעניינכם? מתי בפעם האחרונה התקשרתם למורה להגיד לה ששמעתם מהילד על הנעשה בשיעור חינוך ? מתי בפעם האחרונה שאלתם את בנכם או בתכם איך לומדים עכשיו יצירה זו או אחרת? מתי? המשך יבוא....

 

רוצים לדעת עוד על מערכות היחסים בין התלמיד, ההורים והמורה? אפשר לקרוא בבלוג שלי

 
מאת מיכל אהרוני
 מאת מיכל אהרוני   צילום: פורסם ב-ba-bamail.co.il 
 
מאת ליהיא לפיד
 מאת ליהיא לפיד   צילום: ידיעות ראשון 
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by