בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
אורטל עושה בית-ספר 
להתראות נעורים שלום אהבה 
 
 אמביציוזית וחושבת "מחוץ לקופסה". כמוה רציתי להיות    צילום: סקרינשוט    
אורטל עושה בית-ספר |
 

מורה צעירה מגיעה לבית ספר עם תלמידים נחשלים, פועלת בניגוד לכללים, יוצאת נגד ההנהלה ומצליחה להביא להישגים. כן, העלילה נלקחה מסרט הוליוודי אבל זו הדמות ששימשה השראה להיות מורה. עד כמה העבר והחוויות מהנעורים משפיעים על ההווה? אורטל חוזרת לגיל העשרה ולזיכרונות מהתיכון שלימים הפך למקום עבודתה

 
 
 
 
 
 
 
 
 

כשעברתי לגור בתל אביב היו חפצים שלא ארזתי עמי והשארתי בבית הוריי "לשמירה". אחד מהם הוא עותק של הסרט "סיכון מחושב" שרוב הזמן מונח על מדף וצובר אבק, אבל הפריט הזה "זורק" אותי לתחילת גיל ההתבגרות שלי.

 
לחזור שוב לנעורים. לחוות חלק מהחוויות מחדש
 לחזור שוב לנעורים. לחוות חלק מהחוויות מחדש 
 צילום: Getty Images/ אימג'בנק 
 

בגיל 13 כמדומני יצא הסרט הזה המספר את סיפורה של חיילת מארינס לשעבר שמגיעה ללמד בתיכון עם אוכלוסייה קשה ונחשלת. הסרט היה להיט ואני זוכרת שאפילו המורה לאנגלית ניצלה את הפופולאריות שלו על מנת ללמד אותנו אנגלית דרך שיר הנושא שעד היום אני יודעת כמעט כל מילה בו, זכר לאותם שיעורים.

 

הסרט הזה הותיר בי רושם עז באותם ימים ואני זוכרת שחברה של המשפחה שהיו ברשותה שני מכשירי וידאו (כמה ישן ומאותגר טכנולוגית) הקליטה עבורי עותק של הסרט והדביקה על הקלטת מדבקה עם שמי. זהו העותק שהזכרתיו קודם ושאותו הקרנתי לתלמידיי לפני מספר חודשים.

 

אני זוכרת קטעים רבים מהסרט באופן מדויק משום שהם נחרטו בזיכרוני ונחקקו על לבי. כבר זמן מה אני מנסה לרדת לשורש העניין ולברר מה כל כך "תפס" אותי שם וכעת, לקראת סיומו של תהליך משמעותי בן שלוש שנים עם כיתתי, אני חושבת שאני סוף סוף מתחילה לתפוס.

 

לא לוותר, לסחוף אחרייך את התלמידים

 

המורה שבמרכז הסרט היא מורה צעירה, אמביציוזית ושאפתנית שלא מתכוונת לוותר על תלמידים "קשים" גם אם הדבר כרוך בכך שהיא תצטרך לחשוב "מחוץ לקופסה" ולא ללכת בהכרח בתלם השמרני המוכתב על ידי מערכות מיושנות ולא יעילות. אותה מורה מגיעה לכיתה שנמצאת במצב של תוהו ובוהו, לא פחות, ומנסה בשיטות שונות לפצח את האגוזים הקשים שהם תלמידיה.

 

השיטות שלה שנויות במחלוקת בעיני ההנהלה (למשל שיעור קראטה עם התלמידים), אך למרות ההערות היא מצליחה בהדרגה לחדור לנבכי נשמתם של תלמידיה: היא עושה תחרויות להעלאת המוטיבציה ללמוד, היא מגיעה לביקורי בית, אומרת להורים דברים טובים על ילדיהם (והם שאינם רגילים, נותרים המומים) ועוד כהנה וכהנה. ככל הנראה, כילדה כמהתי גם אני לדמות כזו שתסחף אחריה אותנו התלמידים, שתהיה אטרקטיבית, שתדבר בגובה העיניים, שלא תוותר ושתפגין יצירתיות. מורה שתספק חוויה רגשית משמעותית.

 

בחלוף השנים, כך אני מבינה כעת, שאפתי להיות המורה הזו בעצמי. חוויות רגשיות רבות שהענקתי לתלמידיי דומות באופן מחשיד למה שמתרחש בסרט. דנדון פעמון בראשי: המורה הזו, בסך הכל דמות מסרט חדרה לתת ההכרה שלי ושימשה לי השראה. דינג דינג דינג.

 
 

שיר הנושא לסרט "סיכון מחושב"

 

זו ילדותי השנייה

התיכון לא השתנה. הזיכרונות מתחילים לצוף
 התיכון לא השתנה. הזיכרונות מתחילים לצוף 
 צילום: Compfight 
 

תמיד כשהבטתי לאחור לעבר שנות נעוריי וללימודיי בתיכון, הבטתי בגעגוע וחיוך. שנות התיכון עברו עליי די טוב ביחס לגיל המופרע הזה, בלי הרבה אירועים יוצאי דופן. מעבר למציאות האובייקטיבית אני בטוחה שההתרפקות על העבר גם מייפה את הדברים ובכל זאת, היו לי קצוות לסגור מאותו גיל מטושטש זהות.

 

היום כשאני נדרשת לכך אני שמה לב ליותר מדי צירופי מקרים: כשהייתי תלמידה למדתי בכיתה י"ב 9 בתיכון מקיף בראשון לציון. כיום אני מחנכת י"ב 9 באותו התיכון. נוסף על כך, הגברתי את מקצועות הלימוד ההומאניים שאותם נפשי ערגה לחקור ולדעת: פסיכולוגיה-סוציולוגיה וספרות, ואילו כיום אני מלמדת בדיוק את שני המקצועות האלה. חזרתי חזרה לאותו תיכון, קצת כמו "לחזור הביתה" למבנה המוכר אך גם מההיבט הנפשי: הזיכרונות שמלווים כל פינה, הישיבות בחצר, ההפסקות בקפיטריה, הנשיקה ההיא בכיתה, הבדיחה ההיא שסיפרנו בכיתה שממול.

 
לסיים שוב י"ב. להתקדם הלאה ו"לעזוב את הקן"
 לסיים שוב י"ב. להתקדם הלאה ו"לעזוב את הקן" 
 צילום: GettyImages/אימג'בנק 
 

זה לא מקרי שחזרתי דווקא לשם. לא מקרי שקיבלתי דווקא את י"ב 9. שלמדתי את המקצועות שכיום אני מלמדת. חוויותיי מהתקופה ההיא נחקקו בי חזק ובשנים האחרונות ניתנה לי ההזדמנות לחזור אליהן שוב, אמנם ממקום אחר, אך בכל זאת. כמה מאיתנו זוכים לחזור שוב לנעורים? לתקן חוויות, לחוות את חלקן מחדש, להבין דברים ממבט-על.

 

והנה עכשיו, חופשת פסח (כן, עוד אחת מהחופשות שלוטשים אליהן עיניים) מבשרת את הגעתנו לישורת האחרונה. מרגע שנחזור לבית הספר ייוותרו כחודש וחצי בלבד עד לסיום השנה. אני אסיים י"ב (שוב). אסגור את ה"פינה", אסיים את עבודתי-לימודיי, אפרד מהמורים-קולגות "לתמיד" ולמעשה אניח את הלבנה האחרונה במבנה הנפשי שנקרא נעוריי. כך אוכל להתקדם הלאה, באמת ובתמים, "לעזוב את הקן" לגמרי ולגדול. אחרי הכל, סיום מאפשר התחלות... וכשרצף התובנות האלה ניחתות עליי כמו מטבעות במכונת מזל אני מצליחה לראות גם את הצדדים החיוביים שסיומים מביאים איתם.

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by