בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
אורטל עושה בית-ספר 
כולנו בני אדם - השוורצע, הווזווז וההומו 
 
 מצעד גאווה בפולין. לקבל את השונה    צילום: רויטרס    
אורטל עושה בית-ספר |
 

חג השבועות מסמל לא רק קציר וביכורים אלא עוסק גם ביחס לאחר ולשונה. בישראל 2011 בני נוער לא מסוגלים לקבל אדם שהעדפתו המינית שונה, שצבע עורו שונה או שהוא אפילו מתפלל אחרת. האם בני התשחורת שרוצים לגרש את ילדי העובדים הזרים וצועקים "רוסי מסריח", כבר מתעלמים מכך שרק לפני כמה שנים צמד המילים "מרוקאי סכין" היה ביטוי שגור? האם הם שכחו כל כך מהר את לקחי השואה? אורטל עושה בית-ספר

 
 
 
 
 
 
 
 
 

הערב נציין את חג שבועות, החג האהוב עליי ביותר בשנה, הראוי ביותר להיחגג מבחינתי, מסיבות שונות - רציונליות פחות או יותר ובעיקר אישיות. החג הזה מוציא ממני התייחסות שונה משאר החגים אולי גם מפני שהוא פחות "רשמי" או "מחייב" (זה החג היחיד שאנחנו חוגגים עם חברים ולא עם המשפחה), אולי בגלל הטוהר והלובן (לא נכנסים אצלנו לסדר שבועות בבגד שאינו לבן). ייתכן גם שזה בגלל שהוא נחגג תמיד באזור חודש מאי (חודש הולדתי) המבשר את תחילתו של הקיץ... גם לתקרובת המוגשת יש בכך חלק - הגבינות והמאכלים המקובלים בחג זה "מדברים" אלי מאוד.

 

עם זאת, יש בחג הזה גם ערך מוסף, מוסרי, מעבר לכל מה שהזכרתי קודם. מגילת רות, אותה נהוג לקרוא בשבועות עוסקת ביחס לגר, לאחר, לשונה - נושא טעון בחברה הישראלית שמעסיק אותי מאוד. כמי שרואה עצמה ישראלית גאה (לרוב, לא תמיד), יש לי קושי עם היחס של החברה הישראלית ל"אחר" כפי שהוא משתקף לנגד עיניי.

 
שבועות - חג של הרמוניה עם הטבע
 שבועות - חג של הרמוניה עם הטבע 
 צילום: Getty Images / אימג'בנק 
 

נושא זה הוא אחד הנושאים שדנתי בו עם תלמידיי יותר מכל במהלך היכרותי איתם. הניסיון ללמד אותם אמפתיה, הבנה של נקודת מבט אחרת ורגישות היו לא קלים וגם לא תמיד צלחו. גיליתי שבכיתה, בבית הספר ובחינוך בכלל, התלמידים הם מראה המשקפת את הלך הרוח החברתי. ומה אומר? רוב הזמן המציאות שנתקלתי בה הייתה קשה מנשוא עבורי. הוויכוחים המרים ביותר בכיתה (כי דיונים רבים הפכו לוויכוחים בסופו של דבר) היו סביב נושא זה בצורה זו או אחרת.

 

צמד המילים "קבלת האחר" נשמע כמו עוד כותרת קלישאתית שמוצגת כמטרה חינוכית שיש להעביר לילדים, אך בפועל, מכיוון שלתפיסתי ממילא כולנו "אחרים", ניסיתי להעביר יום-יום ולא כהטפה מסר של קבלה וסובלנות. ניסיתי להעביר להם את המסר הזה בעזרת דוגמה אישית אך התברר לי שלתלמידיי יש קושי גדול לקבל אדם שצבע עורו, העדפתו המינית, הדת או אפילו מידת הדתיות שלו שונה משלהם. אצל רבים מתלמידיי זה אף מהווה קושי שלא ניתן לגשר עליו, לפחות בנקודת הזמן הנוכחית בה הם נמצאים.

 

 
הפגנה נגד גירוש ילדי עובדים זרים. ממילא כולנו "אחרים"
 הפגנה נגד גירוש ילדי עובדים זרים. ממילא כולנו "אחרים"   צילום: רויטרס 
 

לנשק מזוזה - ברור שכן, להתייחס בכבוד לשונה - הכי לא

 

המפתיע ביותר (או שלא) הוא שרבים מתלמידיי יגדירו את עצמם אנשים "מאמינים", מקיימי מצוות. הם ינשקו מזוזה, הם יעשו קידוש בערב שבת וילכו לבית הכנסת אבל בבואי לדבר איתם (עם רובם) על המידות שהתורה מחנכת אליהן, על המוסר ועל מה שעומד מאחורי המשפט "דרך ארץ קדמה לתורה", אני נתקלת רוב הזמן בבורות ובסגירות מחשבתית, כזו שנראה כי אינה מסוגלת לראות מבעד לריבוע הצר שלה. אמונה מתוך ציות או "הליכה אחר העדר" כמעט מבלי בחירה חופשית באמת.

 

בחג השבועות הערב כאמור יש חופשה של כמה ימים, אני סמוכה ובטוחה שתלמידיי מאושרים מכך אך תוהה ביני לבין עצמי האם הם יודעים מי הייתה רות המואביה? מדוע קוראים את מגילת רות בשבועות? האם ידוע להם כי (שומו שמיים) היא הייתה גיורת? האם יודעים הם שהתורה מזכירה את היחס לגר מספר רב של פעמים אף יותר מהזכרת מצוות שמירת השבת ודומותיה? ולא צריך ללכת רחוק עד הסיבה המקורית "כי גר היית בארץ מצרים", אפשר גם ללכת "רק" 66 שנים אחורנית ולהיזכר כמה הרסנית יכולה להיות שנאת הזר שכה נפוצה כאן.

 

ברי סחרוף - האחר (השיר מבוסס על הפילוסופיה של עמנואל לוינס שעסק בנושא)

 
 

צורת הביצוע לא משנה, המסר הוא החשוב

כתבתי פה בעבר על הזעזוע העמוק שחשים חלק מתלמידיי למשמע העובדה שאני מעזה לאכול פירות ים, או על המהומה שפרצה בכיתה כשסיפרתי להם שביום הכיפורים הלכתי להתפלל את התפילה שלי בבית כנסת רפורמי אלטרנטיבי ושונה ממה שהם מכירים. באותה מידה הם היו מופתעים לשמוע שאני אומרת "מודה אני" כל בוקר, שהרי לא ייתכן הערבוב הזה מבחינתם, אבל לי חשוב להעביר מסר שהדת ואופן הביצוע של הטקסים שלה יכולים להתפרש גם קצת אחרת מאחד לאחד ובלבד שנשמור על המסר שעומד מאחורי הפעולה עצמה.

 

אני מייחלת לכך שכאשר נשמע על יחס שמופנה כלפי מהגרים בארצנו, לא נשכח ולו לרגע אחד שהסבים והסבתות שלנו נזרקו מכל המדרגות בגלל אותה סיבה בדיוק. שנקבל את מי שלא רוצה לצום ביום הכיפורים ונקבל את זאת שמאוהבת בבנות מינה, שניאבק על ילדי העובדים הזרים. שנזכור שה"רוסי המסריח" מהדהד קצת כמו ה"מרוקאי סכין" שקראו לסבא שלך או ל"אשכנזי ווזווז" - שלא נשכח שמדינת ישראל מורכבת מקיבוץ הגלויות הזה. שמערב-רב של תרבויות ושונויות נוצר התמהיל היפה הזה והמיוחד שהוא אנחנו.

  

אז לפני שאאחל חג שמח אפנה את המעוניינים לקריאה נוספת על היחס לגר בתורה כאן: http://lexicon.cet.ac.il/wf/wfTerm.aspx?id=1047

 

לעוד סיפורים כנסו לבלוג שלי

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by