בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
אורטל עושה בית-ספר 
עם הספר - האמנם? 
 
 לעלעל בדפי הספרים שבספריה, להריח את ריחם    צילום: אימג' בנק / Getty Images    
אורטל עושה בית-ספר |
 

הרגלי הקריאה של התלמידים נעלמו ברובם עד כי נראה ש"עם הספר" כמעט שאינו קיים עוד. אירועי "שבוע הספר העברי" המצוין בימים אלו הם הזדמנות טובה לחזור ולהראות שקריאה לא חייבת להיות מטלה משעממת אלא גם הרגל מהנה ולא פחות מכך - חשוב. אורטל עושה בית-ספר

 
 
 
 
 
 
 
 
 

מחר יציינו ברחבי הארץ את אירועי "שבוע הספר העברי" ואולי זה הזמן לעבור ולבחון את הרגלי הקריאה בקרב תלמידינו, אך לא רק. העם המגדיר את עצמו "עם הספר" חוגג השבוע את אחד מסממני התרבות שלו אחת לשנה בראש חוצות או כך לפחות היה נהוג בעבר. בשנים האחרונות הדברים השתנו וכולנו כבר יודעים שספרים מוכרים "במשקל" ברשתות המסחריות וקהל הקוראים לא ממש צריך להמתין להנחות בשבוע מסוים בשנה. רשימת רבי המכר היא שמנהלת את הטעם הספרותי וספרים חדשים נדחקים מהר מאוד לשוליים ומקומם נתפס על ידי ספר חדש יותר שהרי שפע לא חסר וכמעט כל אחד שכותב מוכתר בקלות בלתי נסבלת כ"סופר".

 
האסופית. הספר שכובש לבבות
 האסופית. הספר שכובש לבבות 
 צילום: צילום עטיפת הספר 
 

אני זוכרת את עצמי בתור ילדה קטנה מחכה ליום החג הזה, הייתי הולכת עם הוריי והיינו מסתובבים בין דוכני הספרים הרבים, ברקע בקעה מוסיקה רמה שנמהלה בהכרזות הרמקולים של הוצאות הספרים השונות. אני זוכרת את עצמי ניגשת, נוגעת בכריכות הספרים, באוויר נישא ריח הדפים החדשים, מעלעלת, מחזירה ולוקחת שוב, עד שנח בידיי עותק מהספר "האסופית" מאת לוסי מונטגומרי, שכבש את לבי במהירות. אני זוכרת את החיבור המיידי עם הספר, את השמחה המתלווה לרכישה החדשה, את הרצון להגיע הביתה ולהתחיל לקרוא, להתמסר, להתמכר ולהישאב לעולם אחר שכולו דמיון ויופי.

 

עוד אני זוכרת שבמהלך הקריאה נתקלתי במונח "שרוולים תפוחים" וקראתי אותו כמו תפוח (Apple). לא הבנתי את המשמעות עד שניגשתי לאמי לקבל הסבר. כך ובסיטואציות רבות ודומות התפתחה האהבה שלי לשפה. ההיכרות עם מילה חדשה, עם צליל חדש ומשמעות חדשה, מצליחים לרגש אותי עד היום.

 

 
הקריאה. הרגל שמתחיל מגיל אפס
 הקריאה. הרגל שמתחיל מגיל אפס   צילום: Getty Images/ אימאג'בנק 
 

המעלות של הקריאה: הנאה, רכישת מיומנויות שפה ופיתוח מוסריות

 

"יודע אני בתי שאיני מנחיל לך עושר ונכסים, אבל אני מלמדך לקרות בספרים. בזמן שעולמו של אדם חשוך בעדו קורא בספר ורואה עולם אחר" (מתוך סיפור פשוט / ש"י עגנון)

 

אז כן, בבית שלי קראו ספרים. אמנם לא הייתה ספריה מפוארת או טעם ספרותי מובהק שאני יכולה לציין אבל בהחלט הייתה דוגמה אישית והוריי לא הסתפקו רק בלהפציר בי - "תקראי ספר, זה חשוב". ספר היה (ועודנו) דבר שזכה ליחס של כבוד. לא משחיתים אותו ולא עושים "אוזני חמור" בשוליו, בטח לא אוכלים ושותים לידו שלא לטנף את דפיו (איזה יופי שה"חוקים" האלה כבר אינם תקפים מבחינתי כיום, אך היחס המכבד עומד בעינו).

 

אוכל להלין כעת על תלמידיי, ילדי ישראל שרובם לא קוראים מספיק, ששפתם דלה, שהם מכורים לסיפוקים מיידים שלא ידרשו זמן רב או קשב ממושך. אוכל להטיף להם לקריאה, אבל נדמה לי שאם נביט לאחור, נראה שכל דור אומר על הבא אחריו שהוא פחות טוב ודורש ממנו "ליישר" את דרכיו. הורים רבים הטיפו ויטיפו לילדיהם על חשיבות קריאת ספרים אך האם באמת ידועה התרומה הגדולה של קריאה?

 

יש כל כך הרבה סיבות שבעטין שווה וכדאי להאהיב על ילדים צעירים את הקריאה (כן, אפשר לעשות את זה) ולהפוך אותה להרגל חיובי:

1. ראשית כל, הנאה - מטרתה של יצירה ספרותית היא לגרום לקורא חוויה אסתטית והנאה, בין היתר מתיאורים שופעי קסם כמו מטאפורות, דימויים ומשחקי לשון.

2. להפעיל את הראש - להביא את הקורא לידי חשיבה.

3. שפה - לשכלל את היכולות השפתיות (בעיקר כשהקורא הוא צעיר) שכן השפה היא זו שעוזרת לנו לבטא את עצמנו בנושאים מופשטים.

4. פיתוח רגישות - לפתח בקורא רגישות לדמויות אחרות, שונות ממנו ושלא בהכרח תהיה לו היכרות עם אנשים מסוגה.

5. פיתוח רגישות 2 - לפתח רגישות לדמויות שעמן מזדהה הוא עצמו ובכך להביא לתחושה שהוא מובן ואינו לבד בעולם.

6. לדהור בדמיון - הרחבת אופקים אל עלילות שמעבר לנוף המקומי או המוסכמות המקובלות.

7. היבט פסיכולוגי- היצירה הספרותית נתונה לפרשנות ומנהלת דיאלוג עם הקורא שמשליך על היצירה מניסיונו האישי, מחוויותיו, מהשכלתו, מאישיותו, מהשפעת החברה והתרבות בהן הוא חי ומוסכמותיהן.

8. פיתוח חשיבה מוסרית - להעלות נושאים מוסריים, דילמות ושאלות.

 

 
ספריה. לפתח את הדמיון ולהיכנס לעולמות חדשים
 ספריה. לפתח את הדמיון ולהיכנס לעולמות חדשים   צילום: Getty Images/ אימאג'בנק 
 
 

דרך הקיצור החדשה: "העתק-הדבק" מעבודות באינטרנט

 

ניתן לדבר עוד רבות בשבחי הקריאה אך אסכם ואומר שלדעתי אדם שאיננו איש ספר, מבחינות מסוימות הוא אדם צר אופקים ומוגבל מבחינה רוחנית. חשיבותם של מדעי הרוח בכלל והספרות העברית והכללית בפרט, מוכרת בכל פורום אינטלקטואלי ופסיכולוגי אך גם אצל האדם ה"פשוט" שמבין (גם אם לא תמיד יודע להסביר את הסיבות) שקריאה היא מיומנות חשובה ביותר.

 

כשילדים אינם גדלים על קריאת ספרים, או כשהם מרגישים שמכריחים אותם לקרוא, נוצר מעגל שקשה לשבור אותו כשהם כבר מגיעים אליי לתיכון בגיל 15. אחת הדרישות מהם היא לכתוב יומני קריאה (בוחרים ספר, קוראים ועונים על משימה) ורובם הגדול מתקשה לבצע את המטלה. בדרך כלל, ביומן הקריאה הראשון אני לוקחת אותם לספריה וביחד אנחנו עוברים על המדפים, להרגיש את הספרים, להריח, לעלעל ולחפש ספר מתאים ביחד.

 

כבר קרה שנערים צעירים ניגשו אליי עם ספר המלווה באיורים (!!) וביקשו להכין את העבודה עליו. כל זה הוא כמובן שלב אחד לפני שמרמים ופשוט עושים "העתק-הדבק" מעבודות שעלו לאינטרנט. אז כן, יש גם הצלחות והביקור בספריה כמו גם קריאת עבודות של חלק מהתלמידים הינם תענוג גדול, אבל ברוב המקרים מדובר בעינוי לשבת בבית, להשקיע את מיטב שעותיך על עבודות שמי שהגיש אותן, אין לו שמץ של מושג במה הן עוסקות.

 
אירועי שבוע הספר. האם התורים הארוכים יחזרו על עצמם השנה?
 אירועי שבוע הספר. האם התורים הארוכים יחזרו על עצמם השנה?   צילום: נענע 10 
 

האור בקצה המנהרה

 

"לכל ספר, לכל כרך שאתה רואה, יש נשמה. הנשמה של מי שכתב אותו, ונשמתם של אלה שקראו בו וחיו אותו וחלמו עליו. בכל פעם שהספר מחליף ידיים, בכל פעם שמישהו מעביר מבט על דפיו, הנשמה שלו גדלה ומתחזקת"

(מתוך צילה של הרוח / קרלוס רואיס סאפון)

 

 

השנה נתקלתי בסיטואציה בה תלמיד שבדרך כלל משתדל בכיתה, על אף הקושי שלו לבטא עצמו בכתב, לא הגיש עבודה. אני ידעתי שהקושי הוא גדול ואכן שוחחנו והחלטנו שהוא יקרא לשם הקריאה. כל פעם קצת אבל הגיע הזמן להתמודד עם מחסום הקריאה. הלכנו יחד לספריה והוא בחר ספר מיתולוגי (דווקא לא כזה שנכתב בשפה "קלה") שנוגע גם לעבר של משפחתו בכלל וסבו בפרט.

 

הוא בחר את הספר "תרנגול כפרות" שסייע לו להבין את הסיפור של משפחתו ולמצוא נקודות השקה לסיפורי-סבא שלו. מאוד שימחה אותי העובדה שהוא בכל זאת הסכים לנסות. שהיה לו קשה אבל הוא החליט לבחור בדרך אחרת שאינה העתקה. אני לא באמת חושבת שכולם חייבים / צריכים לקרוא או לאהוב את זה, אבל אני בהחלט חושבת שזה משהו שיכול להשתנות עם הזמן בעזרת החוויה הנכונה והסיפור הנכון.

 

מי שמעוניין להבין יותר לגבי פיתוח השפה מוזמן לטעימה מויגוטסקי: http://web.macam.ac.il/~tamil/psychology/4language.htm

 

לכתבות נוספות היכנסו לבלוג שלי

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by