בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
אורטל עושה בית-ספר 
ללטף ולא לשקר - איך לומדים להביע רגשות? 
 
 להראות אהבה וחיבה. לא למורות בלבד    צילום: אימג'בנק/GettyImages    
אורטל עושה בית-ספר |
 

סוף השנה הגיע ועמו הודעות הפרידה האישיות, הברכות החמות והמתנות. דווקא כעת ולקראת גיוס התלמידים לצבא, אי אפשר שלא לתהות האם אפשר לחנך אותם כיצד להיות אמפתיים? האם אפשר ללמד לחוש רגש מסוים? כנראה שכמו במקרים אחרים, הדוגמה האישית היא הפיתרון. כך או כך, במוחו של כל תלמיד מתרוצצות אין-ספור מחשבות וכולם זקוקים לאוזן קשבת ויד מכוונת - פה נכנס המורה לתמונה. אורטל עושה בית-ספר

 
 
 
 
 
 
 
 
 

לפני כמה זמן קראתי טור שפורסם במגזין נשים שהזדמן לידי בתור לרופא. הטור עוסק בשאלות רוחניות שנשלחות על ידי הקוראים לכותב הטור והשאלה שנשאלה היא האם אפשר ללמד ילדים חמלה. התשובה הובאה בצורת סיפור על מורה שנואה על תלמידיה שמנהל בית הספר גרם לה להיראות באור מעורר חמלה מולם וכך המטרה הושגה.

 
להיות מורה - הרבה יותר מללמד את החומר הכתוב
 להיות מורה - הרבה יותר מללמד את החומר הכתוב 
 צילום: GettyImages/אימאג'בנק 
 

הסיפור הזה עורר בי תהיה האם אכן הדבר אפשרי. האם אפשר ללמד אנשים לחוש ברגשות מסוימים? איך אפשר ללמד ילדים להיות אמפתיים, נדיבים או נאמנים? האם אנחנו לא מלמדים אותם ממילא על ידי כך שאנו נוהגים כפי שאנו נוהגים והם רק צריכים לחקות את מה שהם רואים? איך מייצרים אצל ילד את המוטיבציה לרצות לחקות את מה שהוא רואה?

 

לדוגמה, בסיום הטיול השנתי הראשון בעבודתי בבית הספר, הכנתי לתלמידיי סרטון מסכם עם תמונות שלהם לאורך השנה. בחרתי בשיר מרגש ברקע ובכתוביות נלוות והם מאוד הופתעו ושמחו מהמחווה. מספר חודשים אחרי, בסיום השנה, קיבלתי משתי תלמידות שלי סרטון פרידה ממני הדומה להפליא למה שהכנתי אני, בסגנון ובתוכן. מעבר לשמחה שיש בקבלת מחווה שכזו, חייכתי בלבי כי הבנתי שהתרחש פה תהליך של למידה או השראה, נקרא לזה איך שנקרא. הבנתי שלימדתי אותן איך לבטא רגשות של תודה או הוקרה.

 

 
ללמוד גם איך לנהל מערכות יחסים ולפתח מודעות רגשית
 ללמוד גם איך לנהל מערכות יחסים ולפתח מודעות רגשית   צילום: אימג'בנק/GettyImages 
 

לאהוב את מי שאהב אותי

 

אבל אם תאלף אותי, יהיה זה כאילו שמש נכנסה והאירה את חיי. אני אכיר את צליל צעדיך, והוא יהיה שונה מכל האחרים. למשמע צעדים אחרים אני זוחל אל מתחת לאדמה, אבל קול צעדיך יקרא לי, כמו מוזיקה, לצאת ממחילתי. (הנסיך הקטן / אנטואן דה סנט-אכזופרי)

 

שאלות אלה עולות ביתר שאת כעת בסיום שנת הלימודים. תלמידי כיתת החינוך שלי בשלוש השנים האחרונות מתגייסים לצה"ל ואילו אני עצמי עוזבת את בית הספר ועוברת לבית ספר אחר, כשברקע פסטיבל מסיבות הפרידה שחל בחודש יוני. מעבר לברכות ולמתנות סמליות שנהוג לתת ולקבל במסיבות מן הסוג הזה, אני מקבלת המון הודעות פרידה אישיות בפייסבוק והודעות טקסט המכילות המון ביטויי רגש, המון מילים. זו בדיוק הדרך שבה אני נפרדתי מהם, זו הדרך שבה בירכתי אותם: במילים האישיות שכתבתי לכל אחד ואחת, בהתייחסות לאירועים נקודתיים ופרטיים.

 

והנה, אני מקבלת הכל "בחזרה" ואף יותר. ברור לי שזה לא אירוע נדיר שמתרחש רק אצלי, אך יחד עם זאת התדירות והאופן שבו זה קורה הם, לדעתי, מעבר לנורמה. האם בעצם מתרחשת פה "הדבקה רגשית"? האם כמו שילדים לומדים לצעוק בסרט אימה כי אנשים אחרים צעקו ופחדו לידם, כך הם גם לומדים לאהוב ולהעריך את המורה ולהפגין את זה בדרך שהמורה מבטאת כלפיהם? לא שתלתי בהם רגשות אבל כן לימדתי אותם לבטא אותם בכך שלא חדלתי לעשות זאת בעצמי ולו לרגע אחד במגוון דרכי ביטוי.

 
 

להמשיך לאהוב גם אם לא אהבו אותי קודם

 

הנושא של רגשות כמשהו שניתן להשפיע עליו מהדהד בי שוב מהמפגש הראשון עם כיתה זו לפני שלוש שנים. ברגע שקיבלתי אותם לידיי החלטתי (כן, בדיוק כך) שאני אוהבת אותם ולא משנה מה יקרה, וכל זאת למה? משום שהם "שלי" לשנים הקרובות ועם האהבה אליהם אני אכוון את התהליכים שאני רוצה להשיג איתם.

 

כשאני חושבת על זה, ההחלטה הזו אינה ספונטנית כמו שנוטים לרוב לחשוב על פיתוח רגשות. יחד עם זאת, הקבלה שלי אותם ללא תנאי וההחלטה המודעת למצוא את הטוב בכל אחד ואחת מהם הוכיחה את עצמה פעמיים. פעם אחת ביני לביני כשגיליתי שאפשר לבחור לאהוב דברים שאם לא היו נוגעים לך אישית היית מגיב אליהם אחרת לגמרי, ובפעם השנייה כשגיליתי שאני מקבלת את אותו היחס מהם באופן די סימטרי.

 

 
האהבה ללא תנאי הוכיחה עצמה פעמיים
 האהבה ללא תנאי הוכיחה עצמה פעמיים   צילום: אימג' בנק / Getty Images 
 

המתבגר המצוי מחפש משמעות

 

לפעמים יכול האדם לבחור לעצמו ולסמן לציפור אילו מפתחות לסובב ואילו מגרות לפתוח. ולפעמים זוהי הציפור שמחליטה בשבילו (ציפור הנפש / מיכל סנונית)

 

לפעמים אני חושבת שאת השיעורים הכי חשובים (לפחות בעיניי) לימדתי דווקא בין השיעורים ולא דרך החומר הנלמד. לימדתי אותם דרך התנהלות יומיומית אמפתית שהבהירה לתלמיד שאני ב"צד" שלו ורוצה בטובתו גם אם כרגע אני נוזפת בו או מנהלת איתו שיחה קשה. ככל שאני מעמיקה לחשוב על זה אני מבינה שבדיוק את המיומנויות האלה והכלים להתנהלות במערכות יחסים, צריך ללמד בבית הספר. מניסיוני שלי אלה הנושאים שהכי "פתחו" את התלמידים וגרמו להם לשתף אותי בנבכי נשמתם ולבקש ממני שוב ושוב להביא את "קלפי המודעות" שדרכם דיברנו על עולמם הפנימי.

 

בעיניי, במערכת השעות בבית הספר צריך לייחד שיעור קבוע שיעסוק בפיתוח מודעות עצמית רגשית, ניהול רגשות, ריסון רגשות באופן יעיל, ללמד אמפתיה - איך לקרוא רגשות ולאמץ נקודת מבט של אדם אחר. השיעור זה ילמד גם איך לטפל במערכות יחסים פירוש של רמזים חברתיים, יצירת תקשורת מילולית ולא מילולית ויעניק מיומנויות תקשורת בריאות ומקדמות.

 

הילדים צמאים לזה, הם רוצים לשתף ורוצים ללמוד להרחיב את אופני התגובה שלהם ולשמוע זוויות ופרשנויות נוספות. יש להם לבטים רבים, מחשבות ותהיות על העולם שאינכם מעלים כלל על הדעת. בשיחה הבאה שתנהלו עם המתבגר שלכם זכרו את זה, הם לא רק מרדנים מפוצצי הורמונים כי אם אנשים בתהליך עיצוב המחפשים דרך והכוונה.

 

רוצים עוד סיפורים? היכנסו לבלוג שלי

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by