בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
יאללה, טוסו לנו מהעיניים 
 
 רוצה לעשות סיבוב על ה-F16 ... (כרזות: אתר חיל-האוויר)   
 
שאול מזרחי

"גם אני מוקיע את מניפסט המתעופפים הצדקניים ומסתייג מהמניעים שמאחוריו, אבל בעיני - המתקפה הברוטאלית על חותמיו היא למעשה הצד השני של אותו מטבע קלוקל"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
העליהום הכללי על 27 (לא סופי) הטייסים החתומים על מכתב הסירוב השערורייתי כבר תופס מימדים מדאיגים של הסתה פרועה; העיתונים יצאו נגדם באוסף גינויים חריף, אתרי האינטרנט "הפסאודו ביטחוניסטים" ירו בהם שלל דברי נאצה, מפציצי המיילים למיניהם ורשימות התפוצה מיהרו לחשוף את פרטיהם האישיים, והלילה יצא ח"כ אורי אריאל (האיחוד-הלאומי) בקריאה נרגשת לציבור לברר לפני שהוא עולה לטיסות 'אל-על' האם הקברניט הוא מחותמי המכתב, ואם כן - לסרב לטוס איתו.

אם נצרף לכך גם את הטרמינולוגיה שבה בחר להשתמש שלשום מעל במת הכנסת שר הביטחון מופז: "... בדבריהם מעניקים הטייסים עידוד מוראלי לגרועים שבאויבי ישראל", ואת ישיבתה מאתמול של ועדת המשנה לעניינים חשאיים, שהמליצה לשקול העמדת הטייסים לדין באשמה כבדה של "המרדה בעת מלחמה", נראה שקצרה הדרך עד העלאתם לגרדום בכיכר העיר.

כן, גם אני מוקיע את מניפסט המתעופפים הצדקניים ומסתייג מהמניעים שמאחוריו, אבל בעיני - המתקפה הברוטאלית על חותמיו היא הצד השני של אותו מטבע קלוקל. המכתב הנלוז, כמו גם היסחפות הציבור להשתלחות אישית בכותביו, מזכירים יותר נורמות של רפובליקת בננות מאשר שיח ציבורי במדינה דמוקרטית.

החותמים ירו לעצמם ברגל

את סא"ל י', חבר וטייס מסוק עתיר ניסיון מבצעי (ועטור באיזה אות גבורה), תפסתי השבוע עסוק דווקא בהקדמת שחרורו משירות הקבע - "מה פתאום, זה ממש לא בגלל שערוריית הסרבנים", הוא גיחך בטלפון ... "זה בגלל הגזירות של ביבי שנוחתות עלינו כל יומיים ומחסלות את השכר והזכויות שלנו באופן ממוקד".

"נו, הלב שלך נמצא עם החברים שלך הסרבנים שמוצאים את עצמם עכשיו בעין הסערה?", התגריתי בו, והשנון ירה מיד בלי למצמץ: "מי שמתפשט ברחוב, שלא יתפלא אם משהו צוחק לו על הבולבול ...".

ניסיתי לדובב אותו: "אולי בכל זאת תאיר את עיני, מה עבר עליהם שהביא אותם לצעד הזה?", הוא נאנח: "מה אני אגיד לך, הם רצו לצעוק ולא מצאו איפה ואיך, אז הם ירו לעצמם ברגל, עכשיו כואב להם והם צועקים...", במטאפורה הזאת סיפק לי סא"ל י' גם פרשנות פסיכולוגית לאקט טעון ההרס העצמי הזה.

"... לא נראה לי שהם ציפו לדרך שבה העניינים התפתחו", המשיך י' ועבר לטון כועס, "... קשה לי לסלוח להם על זה שהם רתמו את הילת הטייס למהלך פוליטי הצהרתי... כן, מהמכתב עולה בפירוש צחנה פוליטית, אין לי הסבר אחר ...".

מי הם חושבים שהם

אכן, אופי המכתב, אופן פרסומו וגם כותביו מעידים על הכוונה להעלות לסדר היום הציבורי עמדה פוליטית. המעשה לא ראוי להיעשות ע"י לובשי מדים. גם בהדגשת התואר - "טייסים מבצעיים בעבר ובהווה", יש משום שימוש ציני.

אבל אנחנו מצד אחד רותחים מכעס - 'איך טייסים מרשים לעצמם להתנהג ככה?!', ומצד שני מוחים - 'מה הם חושבים לעצמם, שהם מורמים מעם?!'; הרי בעצם תגובתנו הקיצונית - על גבול ההיסטריה - אנו מקנים להם מעמד לא רלוונטי לעניין. להזכירכם, כשסרן x מהצנחנים או סמל y מגולני סירבו וגם נשפטו על כך - לא קפצנו ככה; האם עמדתו הפוליטית של טייס בקבע או במילואים עדיפה על זו של 'סתם' חייל?!

אמנם, ככל שמגביהים טוס רואים את הנעשה שם למטה בפרספקטיבה פילוסופית יותר, אבל במלחמה המטונפת שבה אנחנו שקועים, אין לזווית הראייה של טייס שיוצא לפעילות ממוקדת שום עדיפות על זווית הראיה של לוחם גבעתי שנמצא למטה בשטח, או על זו של מסתערב שעושה את אותה עבודה "ממוקדת" (רק תוך לקיחת סיכון עצמי רב יותר), או של שוטר מג"ב, איש שב"כ או לוחם בסיירת - לכל אחד מאלה יש את זווית הראייה שלו - אמנם נמוכה יותר, אבל לא פחות ריאליסטית.

רפול סיפר פעם, שכרמטכ"ל במלחמת לבנון יצא לו להיפרד מטייסים לפני המראתם לקרב (בו הופלו עשרות מיגים סורים), וכך הוא אמר להם: "אם מישהו מכם ייפול חלילה בשבי, שייפתח את הפה בחקירה ויחסוך מעצמו את העינויים, אל תדאגו - אתם בלאו הכי לא יודעים כלום".
 

רד עלינו אווירון

"... אפשר להתרשם מהמכתב כאילו אנחנו חיל של פושעים", ממשיך סא"ל י', "אף טייס לא יסכים לציית לפקודה בלתי חוקית בעליל; אחרי כל פעולה מתבצע תחקיר, מסיקים מסקנות ומשתפרים כל הזמן. הטעות באופן חיסולו של סאלח שחאדה בעזה, זו שגרמה לפגיעה באזרחים רבים, הרי לא הפכה לשיגרה".

אני מסכים שהניסיון ליצור דרך המכתב רושם מוטעה, כאילו נחשפת בו אמת סודית על מעשים זדוניים ומזוויעים שמוסתרים מעין הציבור - די מכעיס. כולנו חשופים לתוצאות החיסולים הממוקדים דרך מסך הטלוויזיה, כולל צילומי תקריב של הקורבנות שלא נכללו ברשימת החיסול. בעקבות כל פעולה אנחנו גם זוכים לתלי תלים של פרשנות צבאית, פוליטית ומדינית; אבל האם ייתכן שנרדמנו מוסרית?!

סא"ל י': "אתה לא תקנא בטייס אם תדע מה עובר עליו כשחיילים מותקפים מתחננים אליו בקשר: 'תירה בו, תירה בו כבר...', ובינו לבין המחבל שיורה נמצאים תושבים. בהתחלה חיסלנו את המחבלים בכביש צדדי וכל מי שנסע איתם ברכב - בעיה שלו, אבל הם הבינו את הרגישות שלנו לפגיעה בחפים מפשע והתחילו להסתובב אך ורק בתוך ריכוזי אוכלוסיה, ואנחנו נאלצנו לחסל אותם ברחוב ראשי, אח"כ הם לא יצאו מהבית - אז אין לך ברירה אלה לרדת עליהם".

"אין ספק שזאת מלחמה רקובה", הוא מסכם, "אבל הצבא יודע לעשות הכי טוב את מה שמטילים עליו; את המדיניות קובעת הממשלה. אז באו החברה האלה של מכתב הסרבנים ומתוך מיאוס במצב הרקוב הזה - שוברים את הכלים ולא משחקים".

אסור להתיר את דמם

אני מסכים איתך אחי י', אותם טייסים רשאים היו לאפסן את מדיהם בארון ולצאת להפגין כאזרחים עד שקול זעקתם ישמע, כמו כן סלולה בפניהם הדרך להצטרף למפלגה שתבטא את עמדתם (או אפילו להקים אחת כזאת) בתנאי כמובן שתפעל באופן חוקי; ומה לעשות, במדינה דמוקרטית הסרבנות אינה לגיטימית כל עוד לא מוצו שאר הדרכים שהחוק מעמיד לרשותנו.

שימו לב מה אמר פרופ' ישעיהו ליבוביץ ז"ל, מי שהיה אביהם הרוחני של סרבני האינתיפאדה הראשונה, ונחשב עד היום לגדול הוגי הדעות של השמאל. הדברים נאמרו בראיון לעיתון 'מעריב', זמן קצר לפני שנודע על דבר קיומם של מגעים חשאיים לקראת הסכם אוסלו:

מראיין: "ואם נניח, רבין יגיד שהוא מוכן לתת לפלסטינים מדינה, וזה לוקח זמן, תמשיך לקרוא לנוער לסרב לשרת בשטחים?"
פרופ' ליבוביץ: "לא. כמובן שאז אומר לכל הפונים אלי: תשרת בכל נפשך ובכל מאודך, כי הכל מכוון לביטחון מדינת ישראל עד לשעה שנסתלק משם. וזה כמובן מחייב אותם, את הערבים, לסיים את האינתיפאדה. ואם הם לא מוכנים, אז גם אנחנו פטורים מכל התחייבות".

ולמרות זאת, גם אם התבלבלו אותם סרבנים בניווט דרכם ושגו בזיהוי המטרה, לא ניתנה לנו הזכות להתיר את דמם. בהיסחפות לתוקפנות אישית ורמיסת קריירות של אנשים שעד אתמול נחשבו לגיבורים (ולא מדובר במליצות אלא בחיים ומוות), גם אנחנו יורים לעצמנו ברגל.

אני מניח שהסיבה לעליהום נובעת ממצבנו המתסכל. קיים בציבור קונצנזוס שהמלחמה הזאת נכפתה עלינו במלוא אכזריותה (לא במקרה השמאל נעלם ונאלם); 800 ההרוגים ואלפי הפצועים לא הותירו בנו כל אמפטיה לצד הפלסטיני, אנחנו כבר לא רואים אותם ממטר.

זה עצוב, אבל זו כנראה תגובת ההישרדות שלנו למצב האקוטי והטראגי שנכפה עלינו, ושאת ההשלכות שלה יצטרכו לחקור בעתיד האנתרופולוגים.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by