בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
נמצא נביא בעירו 
 
 נשארנו בבית, אתם סובלים מהתוצאה. אשכנזי בתמונה מ-77` (לעמ)   
 
טלי גלסקי

מוטי אשכנזי, הישראלי שהקים את תנועת המחאה שהפילה ממשלה ב-1974, רוצה להגיד לכם כמה דברים. רמז: אתם לא תאהבו את זה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אם יש משהו שיכול למתוח למוטי אשכנזי חיוך מאוזן לאוזן, זה מראה של הפגנה. ההמולה, הוויכוחים, ההתלהבות המלכדת והדרישה חסרת הפשרות לשינוי - כל אלו חסרים לו בנוף המקומי. ואם למישהו יש זכות לדרוש את זה מאיתנו, הרי שזה הוא. אחרי הכול, הוא הישראלי היחיד שהפגנה שלו הפילה ממשלה.

אשכנזי פיקד במלחמת יום הכיפורים על מוצב "בודפסט", המוצב היחיד שלא נפל בקרבות בתעלת סואץ. הוא התפרסם כשפתח בשביתת רעב לאחר המלחמה, וסחף אלפים בתנועת מחאה שהקים, ושפעלה עד חילופי השלטון ב-1977. באחרונה פרסם את הספר "הערב בשש תפרוץ מלחמה".

מי שמעיד על עצמו שתמיד היה מרדן שמנסה לעשות דברים אחרת, מנסה עכשיו שוב, אחרי 30 שנה, לעורר את הציבור לפעולה. עמותת צ.ד.ק שייסד לפני כשנה שוב נלחמת, והפעם נגד המדיניות הכלכלית-חברתית של ממשלות ישראל בעשור האחרון. מדיניות שלדבריו הביאה להוצאת כסף מהמדינה, לחיזוק בעלי ההון ולעצירת הצמיחה.

"בדור שלי, הפערים החברתיים היו הרבה יותר קטנים. המדינה היתה יחסית שוויונית, לא היו כל כך הרבה אנשים שמחטטים בפחי אשפה. אני לא מבין למה לא קמים אנשים ומסבירים לנתניהו שרוב המדינות המשגשגות בעולם מחזיקות בואריאציות שונות של מדיניות רווחה. מלבד ארה"ב, כמובן".

אשכנזי מנסה לעורר את המחאה הציבורית שלו בחוגי בית, בהרצאות מול תנועות נוער ועל במות אינטרנטיות שונות. אולם המחאה לא מתעוררת. לדבריו, זה מתעכב בגלל שאין בארץ היום לא לכידות חברתית ולא שיח אינטלקטואלי. "כל קבוצה דואגת לעצמה במקום לכלל החברה. אנשים לא חושבים על מה שהם יכולים לתרום למדינה, אלא על מה שהמדינה יכולה לתרום להם. אפילו רבים מאלה שהולכים לשירות קרבי, רצים ליחידה מובחרת רק כי זה ייראה טוב ברקורד שלהם לאחר השחרור".

"דור מלחמת יום כיפור, לעומת זאת, הלך למלחמה מתוך אמונה ולכן כשההנהגה כשלה לחלוטין, אלה שלמטה ספגו את זה בזכות המוטיבציה הגבוהה שלהם. מה יקרה אם וכאשר זה יקרה שוב? הדור הזה הרי לא מאמין למנהיגות שלו, כי הוא רואה שהיא לא מתפקדת. ובכל זאת, הם לא בונים מנהיגות חלופית".

אתה רואה במצב הנוכחי כישלון של הדור שלך?

"כן, ללא ספק. כאשר תנועת המחאה פתחה את המאבק לפני 30 שנה, הכוונה היתה לא להסתפק בהפלת הממשלה, אלא להמשיך את המאבק בבעיות קרדינליות אחרות, אבל בסוף נשארנו בבית. כל הניצנים לפערים החברתיים של היום הופיעו כבר אז, אבל האנשים היו שבורים ועייפים. מלחמת יום כיפור היתה טראומה קשה ואיומה".

תוצאה נוספת של מאבקי דור המלחמה היא הקלות הבלתי נסבלת שמרפדת את המציאות של ילדיהם, הוא אומר. "הצעירים נולדו לתוך תקופה של עלייה ברמת החיים, וגדלו עם המחשבה שהכל מובטח להם לעד, בלי לקיים דיון בשאלה לאן מועדות פניה של מדינת ישראל. בצבאות הישנים השתמשו בחצוצרה ובדגל כדי להעביר מסרים ולהצעיד את החיילים קדימה. היום אין למשכילים לא חצוצרות ולא דגלים. הם לא ממש יודעים מה הן העמדות האידיאולוגיות שלהם".

אתה טוען שיש בישראל מעבר מקידוש האידיאולוגיה לקידוש ההון?

"בוודאי. זה כמו סיפור עגל הזהב. יש מעבר מתורת חיים לאלילות. ואנחנו בעצם צריכים להחזיר לעם את תורת החיים. לפני 30 שנה, למשל, מהמרים היו מוקצים. היום כל ילד יודע שצריך פיס בחיים. הדור הצעיר נדחף לשטחיות, ולהדגשת החיצוניות".

אשכנזי יודע שהדברים שהוא אומר עלולים להעלות את חמתם של רבים. לא רק שאין לו בעיה עם זה, הוא אפילו נהנה לעורר פרובוקציות שילבו ויכוח. אבל בני הנוער שאיתם הוא מנסה להתנצח בפורומים שונים לא מרימים את הכפפה, משום מה. "ייתכן מאוד שאיבדנו את יכולת הביקורת, כמו שאיבדנו את היכולת המתמטית. איבדנו דברים רבים, שאם לא נפעל להחזירם, נגלוש במדרון לעבר היותנו ארץ עולם שלישי".
 

נגד הסרבנים

 
באופן מפתיע, אשכנזי מגנה את הטייסים הסרבנים. כמפקד לשעבר, הוא יודע שלעתים חובתו המוסרית היא לסרב לפקודה, אבל לא כשמדובר בסירוב מתוך בורות והתחסדות, כדבריו. "הם לא באמת יודעים מה זה פשע נגד האנושות. מה שמנהלים נגדנו הפלסטינאים מוגדר על ידי המשפט הבינלאומי כפשע נגד האנושות. הריגה של חפים מפשע במהלך התנקשות במחבלים משמעה הריגה שהיא תוצאה של מעשה מלחמה. בכוונה קיימת הפרדה משפטית בין רצח להריגה ".

ואולם, אשכנזי מתנחם בכך שאולי מתוך מחאתם של הטייסים "אפשר יהיה להוציא מתוק מעז. אם הסרבנות שלהם תיצור דיון מעמיק בשאלות של מוסר, הרווחנו. צריך לנהל דיון שייגע בשורשי הבעיה". וזה הדבר שחסר לו כל כך.

גם ההפצצה בסוריה הכעיסה אותו. "זה היה משגה אסטרטגי. אנחנו תמיד מנצחים בקרבות, אבל מפסידים במלחמות האמיתיות. המלחמה האמיתית שבה מעורבת ישראל היא, לדעתו, לא עם הפלסטינאים או עם העולם הערבי, אלא עם דעת הקהל העולמית. "ישנה זירה שהיא המשפט הבינלאומי, שעל פיו ישנן דרכים לא אלימות ליישב סכסוכים. במאבק על דעת הקהל בעולם עדיף לנו להשתמש באותה זירה".

מעניין לראות שמכל שדות הקרב בהם התפלש בעפר ובדם חזר אשכנזי עם המלצה חמה לזרוק את הנשק, ולפנות דווקא אל בית המשפט הבינלאומי בהאג. "ישראל צריכה לבקש התדיינות עם סוריה. אנחנו נציג ראיות, והיא תצטרך להשיב להן".

"אבל פה פועלים בשיטת המערב הפרוע. תמיד היו לנו 'שלפַנים', שחיפשו פתרון מיידי. אבל הבעיה היא שבמציאות הטוב הוא לא תמיד טוב, והרע הוא לא תמיד רע, ולכן יש צורך למצוא את הסדר הנאות. כיוון שהמדינות הערביות אינן מכירות במשפט הבינלאומי, אלא כשהן רוצות לגנות את ישראל, אם אנחנו רוצים מזרח תיכון שפועל לפי הכללים, אנחנו חייבים להוביל את המהלך הזה".

ומתוך העיקרון שדברים לא קורים מאליהם, ממשיך אשכנזי לנסות לגרום להם להתרחש. לפעילים בעמותות אחרות, שפונות אליו, הוא מבקש למצוא מכנה משותף ולהרחיב מעגלים. רק כך, הוא משוכנע, תיווצר הלכידות שתעזור לעם היושב בציון לצאת מהבוץ בו הוא מדשדש. כי הגיע הזמן.

הכתבה פורסמה בשישבת, מגזין הפנאי והאקטואליה לסוף השבוע של חברת נטוויז'ן להזמנה...
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by