בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
המשחרר הלאומי 
 
 מרשיע במסיבות העיתונאים, ובינתיים סוגר את התיקים (רויטרס)   
 
יוסי גורביץ

בשקט בשקט, כשכל המדינה התעסקה בפרשת טננבוים, סגר היועץ המשפטי לממשלה גם את תיק עמותות ברק. יוסי גורביץ לא יכול לחכות ליום שבו האיש הצבוע ביותר במדינה ילך כבר הביתה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אחרי שנים של חקירה, החליט היועץ המשפטי לממשלה לא להעמיד לדין את אהוד ברק בפרשת העמותות. רק חושב אוון יאמר שהעיתוי – היום שבו עסקו העיתונים בפרטי חטיפת טננבוים – היה מכוון כדי לדחוק את הפרשה הישנה הזו אל תחתית עמודי החדשות. ועדיין, העניין מעורר אי נוחות, ומכמה סיבות.

ראשית, זו היתה פרשיה שהיועץ, אליקים רובינשטיין, היה מעורב בה ישירות. הוא קבע שעמותות נתניהו בבחירות 1996 לא עברו על החוק, משום שבחוק היתה פרצה משפטית, "לאקונה": החוק אסר להשתמש בעמותות כדי להזרים כספים למערכת הבחירות לכנסת, אבל שכח את הבחירות הישירות לראשות הממשלה. פסיקת ה'"לאקונה" של רובינשטיין הפכה לקו ההגנה בפרשת עמותות ברק. ראוי היה שרובינשטיין, אם לא יפסול עצמו לחלוטין מלדון בנושא, לפחות ייתן את הדעת על חלקו שלו בפרשיה.

אבל חשוב מכך, היועץ שוב השתמש לרעה בסמכותו. הוא סגר את התיקים העיקריים – אבל מיהר להתיז קיתונות של שופכין על המעורבים בהם, כשקבע שהתנהגותם היתה "בלתי נאותה", ו"בלתי ראויה".

זו טקטיקה שרובינשטיין נוקט בה לאורך כל כהונתו. תיקים של אישי ציבור נסגרים, אבל היועץ מתייצב בארשת אומללה מול המצלמות, מודיע לאומה שנעשו מעשים נוראיים, ונוזף באחראים. בתרגיל זה בדיוק השתמש בשבוע שעבר, כשדחה את דרישתו של ח"כ יהלום להעמיד לדין את יוזמי הסכם ז'נבה. הוא דחה את הבקשה, אבל תקף את החותמים ואת מעשיהם.

והגיע הזמן לשאול שאלה ישראלית מאד: מי שמך, מר רובינשטיין? אינך משמש כאחראי המוסר הלאומי. אינך אחראי על מידותיהם של האזרחים, או על התנהגותם. תפקידך פשוט ומצומצם: לבדוק האם יש ראיות לעבירה על החוק. במקרה שנמצאו ראיות, תפקידך להעמיד את החשודים לדין. אם לא נמצאו, עליך לסגור את התיק. בשני המקרים עליך להיות מסוגל להגן על סבירות החלטתך בבית המשפט. זה הכל, ולא יותר.

ישראל היא עדיין דמוקרטיה. בדמוקרטיה, נשארים פקידי השלטון בתחומי תפקידיהם המוצהרים בלבד. אין להם זכות להרשיע אישי ציבור במסיבות עיתונאים, שבהן הם התובעים והשופטים כאחד, ואישי הציבור לא יכולים להגן על עצמם. אין להם בכלל זכות לחוות דעה על ענייני מוסר. את ענייני המוסר יש להשאיר לציבור. הוא שיחליט אם התנהגותם של אישי ציבור איננה ראויה, והוא שיעניש אותם – בקלפי.

יטען היועץ שההבחנה בין אסור למותר מיטשטשת במדינה? אמת מוצקה. אבל ראוי ליועץ לתהות על חלקו שלו בתהליך הזה. יביט לאחור על שנותיו בתפקיד, ויראה איך במהלכן התמוטטה בקרב נבחרי הציבור שלנו היראה מפני החוק. יביט ויתהה עד כמה סלחנותו כלפי פוליטיקאים – בלווית נזיפה מרשיעה אך חסרת משמעות – שכנעה את האזרחים שמי שהתנהג בצורה בלתי ראויה נשאר ראוי לתפקידו, שהרי לא הועמד לדין.

ראוי גם שישאל את עצמו מדוע תמך בהכשרת ערוץ 7, אף שהודה שקיומו בלתי חוקי. מדוע החליט לספר לציבור, כשראש הממשלה ברק יצא לקמפ דיוויד, ששממשלה הנשענת על מיעוט לא רשאית לצאת למשא ומתן – טענה שהיא נכונה מוסרית, אבל לא קשורה לעבירות על החוק, שהן הן תחום פקידותו של רובינשטיין. מדוע חקר בחריצות כה רבה את הדלפת חקירת שרון-סיריל קרן, אבל בחריצות פחותה בהרבה את שרון עצמו, ונבחרי ציבור אחרים, כמו צחי הנגבי. מדוע התמהמה כה רבות בתיקים של אישי ציבור, עד שהתיקים איבדו את משמעותם הציבורית. ועד כמה כל טעויות כהונתו קשורות במצבו העגום של שלטון החוק.

כשיסיים את כל אלה ויפרוש מתפקידו, כפי שהבטיח שיעשה בתחילת השנה הבאה, נשמח לשמוע את דעתו על מצבה המוסרי של מדינת ישראל. עד אז, יואיל נא להתעסק במצבה הפלילי. הוא יודע היטב כמה עבודה לפניו.

יוסי גורביץ הוא היסטוריון ופובליציסט
 

הטורים הקודמים של יוסי גורביץ

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by