בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
בארץ 
מבצע תינוק: ילדי 48' ביד מרדכי חוזרים למלחמה 

מבצע תינוק: ילדי 48' ביד מרדכי חוזרים למלחמה

 
בארץ |
 

לפני 65 שנה, שהמצרים כבר צרים על קיבוצם, הם הועלו באישון לילה על משוריינים למרכז הארץ. השבוע, הם חזרו לילדותם, ביחד עם נכדיהם, לשחזר את הדרך שעשו בחיפוש מקלט. "כל אחד תפס פינה כדי לשרוד"

 
 
 
 
 
 
 
 
 

במרכז קיבוץ יד מרדכי עומדת גרוטאה. עבור הילדים של היום היא כנראה לא אומרת יותר מדי, אבל עבוד ילדי הקיבוץ של 1948, היא הייתה זו שהצילה את חייהם. 65 שנה אחרי, הם חזרו השבוע ביחד עם ילדיהם ונכדיהם אל המשוריין שהוציא אותם מהקיבוץ הנצור אל מקום מבטחים, הרחק מאש מלחמת העצמאות.

 

בעיצומה של מלחמת השחרור היה ברור לתושבי קיבוץ יד מרדכי שהמצרים עומדים לכבוש אותם. בניגוד להמלצות הצלב האדום, וגם תוך התנגדות של כמה ממפקדי צה"ל שהוקם שבועיים קודם, החליטו חברי הקיבוץ לפנות את הילדים והנשים אחורה. באישון לילה הם נפרדו מהילדים הקטנים העלו אותם על משוריינים והרחיקו אותם מהקיבוץ שאכן נכבש בידי המצרים ושוחרר מאוחר יותר.

 

 
 
 

"המשוריינים עמדו בשורה. הגיעו הורים שהביאו אותנו מהמקלטים. נפרדו מאיתנו", מתאר דובי שטרנברג. "זוכרת את אמא לוקחת אותי ביד, מביאה אותי הנה", משחזרת שלומית רייזל במקום שהיה מחסן הנשק של היישוב, המקום היחיד בו היה טלפון בקיבוץ. "אבא היה בעמדה מרוחקת מהקיבוץ. נפרדתי הואו נשאר בקרבות. מפה היא לקחה אותי למקום שעמדו המשוריינים, הושיבה אותי במשורין והלכה לתינוקות שהייתה אחראית להם".

 

ארבע שעות לקח למשוריינים לעבור את המרחק מיד מרדכי לגברעם, אבל עבורם זה נראה ארוך הרבה יותר. "אבא חיבק אותי חיבוק חזק. אני מרגישה בגוף את החיבוק שלו. זה לא היה מקובל אז", מספרת נעמי כהן. "כל אחד תפס פינה כדי לשרוד. גם המטפלות ביקשו מאוד לא לבכות, לא לעשות רעש כי עברנו בכפרים ערביים".

 

65 שנה אחרי, גם בליל השחזור, האור היחיד שמאיר הוא מהירח. תחתיו, צפים הזכרונות. זמן קצר אחרי הפינוי התברר שההחלטה הייתה נכונה. הקיבוץ נכבש על ידי המצרים ובקרבות על שחרורו נהרגו 26 מאנשיו. הגננות שלא ידעו לספר על האובדן אמרו שמי שלא היה במשאית, גיבור. "אני רואה את אבא קופץ מהמשאית ותחבושת על העין. אני הייתי נטועה מקום. לא ידעתי מה לעשות, כי הוא לא גיבור", מתארת רייזל. שטרנברג היה מהצד הנגדי. "רצנו לקבל אותם. והוא לא ירד", הוא מספר בגרון חנוק. "אז בכלל הייתה תפיסה לא לספר, לא להגיד. אז לא אמרו. אמא שלי לא סיפרה לי. מישהו הסתובב עם תמונות ונודע לי ממש באקראי".

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by